פסיקה בקצין התגמולים מישראל | 25/06/2006
ענ 1115/99 (שלום ב``ש) עדות הילה נ` קצין התגמולים
השופט יעקב גנן  :מחבר
בית המשפט פסק, כי די במגבלה תיפקודית כגון כאבים בכדי לקבוע ``נכות`` ולצורך כך אין נדרש קיומו של מימצא קליני או פגימה אנטומית ברורה.
תאריך: 25.06.2006
ענ 1115/99
בית משפט השלום בבאר-שבע
כב' השופט יעקב גנן
עדות הילה נ' קצין התגמולים
 
עובדות:
המערערת נפגעה במסגרת שירותה הצבאי, כאשר החליקה במסדרון בבסיס בו שרתה בעת שרצה לענות לצלצול טלפון, ואובחן אצלה נקע בקרסול שמאל.
המערערת הגישה תביעה לקצין התגמולים, אולם תביעתה נדחתה בטענה כי לא נותרה לה כל נכות בגין פגיעתה בתאונה ולפיכך היא לא הוכרה כ"נכה" לפי חוק הנכים.
המערערת טוענת כי עצם קיומם של כאבים בקרסול מהם היא סובלת, הנובעים מאירוע החבלה - מצדיק קביעה כי קיימת נכות.
המשיב טוען כי אין זה די בכאבים סובייקטיביים ונדרש גם רכיב אובייקטיבי או מימצא אורגני המבסס את הכאב הנטען.
השאלה שעמדה על הפרק במסגרת הערעור היא מהן הדרישות לקביעת נכות לצמיתות והאם נדרשת מגבלה תפקודית בכדי לקבוע "נכות".
 
נפסק:
בית המשפט קיבל את הערעור, בקובעו כי הגדרת "נכות" היא הגדרה רחבה מאוד ולא ניתן לקבל את פרשנות המשיב אשר שוללת קיומה של "נכות" בהעדר מימצא אורגני חיצוני.
בית המשפט קובע, כי די במגבלה תיפקודית כגון כאבים בכדי לקבוע "נכות" ולצורך כך אין נדרש קיומו של מימצא קליני או פגימה אנטומית ברורה.
במקרה זה, מאחר והרצועות נשארו פגומות, ממשיכה המערערת לסבול מכאבים ולפיכך יש לקבוע לה נכות בשיעור של 1% בגין כאבים מחבלה שנרפאה.