פסיקה בלשון הרע ופיצויים מישראל | 23/11/2008
א 30840/07 (שלום ת``א-יפו) עו``ד פרדס משה נ` פרופ` מליק צבי
השופטת אביגיל כהן  :מחבר

תאריך: 05.11.2008

א 30840/07

בבית משפט השלום תל אביב - יפו

בפני כב' השופטת אביגיל כהן

עו"ד פרדס משה נ' פרופ' מליק צבי

 

העובדות

 

התובע עו"ד משה פרדס הגיש תביעה על סך 100,000 ₪ נגד הנתבע פרופ' צבי מליק בגין פרסום לשון הרע וזאת לאחר שפרופ' מליק כינה את עו"ד פרדס: "עו"ד קטן", "ילד קטן" ו"תולעת", במהלך שימוע פנימי. יצוין כי פרופ' מליק שלח מכתב התנצלות לעו"ד פרדס אשר לא הצליח להביא לידי פשרה בין הצדדים.

 

נקבע

 

1. חוק איסור לשון הרע משקף איזון בין שתי זכויות בסיסיות במשטר דמוקרטי. מחד – הזכות לשם טוב ומאידך הזכות לחופש ביטוי.

 

2. הביטויים "עו"ד קטן" ו"ילד קטן" עפ"י מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר ולאור הקשר הדברים אין מדובר בדברים שעלולים להשפיל את עו"ד פרדס בעיני הבריות או לפגוע במשלח ידו ובעיסוקו ומדובר ממש בזוטי דברים.

 

3. באשר לביטוי: "תולעת" כאשר מסתכלים על ההקשר שבו נאמרה המילה "תולעת" ניתן להגיע למסקנה לפיה אין מדובר בביטוי שעשוי להשפיל או לבזות את עו"ד פרדס  בעיני הבריות, באופן העונה להגדרת "לשון הרע". האדם הסביר לא יחשוב כי עו"ד פרדס הוא "תולעת". הפורום שבו נאמרו הדברים לא חשב כי הוא תולעת ומתוך הקשר הדברים לא ניתן היה להבין כי הוא "תולעת".

 

4. הביטויים נשוא התביעה נאמרו במסגרת הליך שימוע שגם לטענת ב"כ התובע הוא הליך מעין שיפוטי- במקרה דנן פסק בית המשפט כי קיימת חסינות יחסית מאחר ולא מדובר באמירות אשר מצדיקות את אי תחולת ההגנה – ואין מדובר בפרסום מוגן בהתאם להוראות סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.

 

5. התנצלותו של פרופ' מליק היתה התנצלות שאינה מסויגת ופורסמה במקום, במידה ובזמן הראויים עפ"י דרישת סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע. הדרישה לפיצוי כספי שנדרשה מפרופ' מליק, למרות התנצלותו המיידית עוד בישיבת השימוע ולמרות התנצלותו בכתב למחרת, לא היתה סבירה כלל ולפיכך ממילא לא היה צריך פרופ' מליק להיעתר לדרישה שכזו ועל כן התביעה נדחתה. בנוסף, התובע חויב בהוצאות משפט ותשלום שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.


 

 

 

 

   

בתי המשפט

א  030840/07

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

05/11/2008

תאריך:

כב' השופטת אביגיל כהן

בפני:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עו"ד פרדס משה

בעניין:

התובע

עו"ד משה בר

ע"י ב"כ

 

 

נ  ג  ד

 

 

פרופ' מליק צבי

 

הנתבע

עו"ד ערן שמעוני

ע"י ב"כ

 

 

 

פסק דין

 

 

1.         התובע, עו"ד משה פרדס (להלן: "עו"ד  פרדס" או "התובע") הגיש תביעה על סך 100,000 ₪ נגד הנתבע פרופ' צבי מליק (להלן:"פרופ' מליק" או "הנתבע") בגין פרסום לשון הרע. (בסעיף 18.1 לכתב התביעה נכתב כי מדובר בסכום של 200,000 ₪ אך לאחר מכן תוקן סכום התביעה לסך של 100,000 ₪).

 

2.         עו"ד פרדס ייצג לקוחה בשם ד"ר תמר טננבאום במסגרת הליך שימוע, שהתקיים בעניינה באוניברסיטת בר אילן.

 

3.         פרופ' מליק מכהן כראש מחלקת הוראה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן.

 

4.         ביום 19/2/07 נערך שימוע לד"ר טננבאום  בפני הפורום המקיים שימוע באוניברסיטת

בר אילן.

בשימוע נכחו: עו"ד פרדס, ד"ר טננבאום, פרופ' ברייטברט, דיקן הפקולטה למדעי החיים, פרופ' מליק ומזכירת המחלקה.

 

5.         עו"ד פרדס טען, כי במהלך השימוע, כאשר ניהל דיאלוג עם פרופ' ברייטברט, התפרץ פרופ' מליק לשיחה וכינה אותו: "עו"ד קטן", "ילד קטן" ואף כינה אותו "תולעת".

עו"ד פרדס ביקש מפרופ' מליק להתנצל, אך לטענתו, זה התנצל רק על כך שאמר "תולעת", כאשר הוא חוזר ומדגיש את המילים המזלזלות. עו"ד פרדס טען כי אין מדובר בהתנצלות אמיתית וכנה.

 

6.         פרופ' מליק שלח מכתב לעו"ד פרדס, הנושא תאריך 18/2/07 (נספח א' לכתב התביעה) ובו נכתב:

"אני חוזר ומתנצל שוב ובכתב, בנוסף להתנצלותי בע"פ מיידית, בפגישה עצמה בפני כל הנוכחים, על הביטוי הפוגע בך, שלא ראוי היה שייאמר על ידי.

אני מצטער מאד על כך מאוד.

הדברים נאמרו בעידנא דריתחא, וודאי שהיה עלי להימנע מדיבורים פוגעים, למרות זאת. אני מתנצל על כך שוב".

 

7.         בא כוחו של עו"ד פרדס השיב לפרופ' מליק כי אין די בהתנצלות זו ודרש התנצלות בכתב "בפני כל מי שנכח בפגישה, על מנת להקטין את הנזק שנגרם למרשי בקשר להתבטאותך", וכן פיצוי "לצרכי פשרה" על סך 50,000 ₪.

 

8.         פרופ' מליק טען, כי מדובר בתביעת סרק, העושה שימוש לרעה בהליכי משפט.

פרופ' מליק ציין, כי הדברים נאמרו ברגע של חימה וכעס ומתוך סערת רגשות, לאחר שמתחילת ישיבת השימוע קינטר עו"ד פרדס את נציגי האוניברסיטה וביניהם את הנתבע ודיבר אליהם בהתנשאות, בזלזול ובגסות.

מיד לאחר הדברים התנצל פרופ' מליק על דברו ויום לאחר מכן שלח התנצלות כתובה.

 

9.         פרופ' מליק טען, כי בנסיבות העניין ובעיקר בהקשר הדברים, בהם נאמרו, אין מדובר ב"לשון הרע".

לחלופין – יש לראות בהם משום "מעשה של מה בכך" (כהגדרת המונח בסעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ולפיכך דין התביעה להידחות.

 

10.        הוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק וב"כ הצדדים הסכימו לוותר על החקירות הנגדיות וסיכמו בפני בעל פה.

11.        לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

 

12.        הניתוח המשפטי

 

(א)        חוק איסור לשון הרע משקף איזון בין שתי זכויות בסיסיות במשטר דמוקרטי. מחד – הזכות לשם טוב, ומאידך – הזכות לחופש ביטוי.

היקפו של חופש הביטוי; שהוא בעל חשיבות רבה בחברה דמוקרטית, עשוי להשתנות מענין לענין בהתאם לטיב ולמשקל הזכות או הערך שכנגדו הוא מתמודד. (ראה לענין זה פסקה 1 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'ה ברע"א 10520/30 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (להלן:  עניין "בן גביר").

 

(ב)        כפי שציין כב' השופט ריבלין בענין בן גביר "חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל. הזרוע המילולית המשתלחת כואבת, לעיתים, לא פחות מן הזרוע הפיזית, וכשם שהחירות להניף את האחרונה מוגבלת על-ידי קצה אפו של הזולת, כך גם החופש לשגר את הראשונה מתוחם על-ידי כבודו של האחר. עם זאת, מרחב התיחום אינו זהה. קצה האף הוא גבול נוקשה. כאשר ניצב הוא מול סכנת הפגישה הפיזית אין להשיגו אחור. לעומת זאת, כאשר הגורם הפולש הוא דיבור – עשויים הגבולות להתגמש. עיתים צריכים הם להתגמש. מניף ידו – לא יינקה, אך האומר אשר על ליבו, אפילו ליבו גס – לא במהרה ייענש".

 

(ג)         כב' השופטת פרוקצ'ה בע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח' הגדירה את השלבים לניתוח לשון הרע ותוצאותיה.

שלב ראשון – יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה של האדם הסביר.

הפרשנות נשענת, הן על המובן הפשוט של דברי הפרסום, והן על האמור "בין השורות", כפי שמכלול זה עשוי להתפרש בעיני האדם הסביר.

שלב שני:­  יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סע1 1 לחוק; והאם תתקיים "פרסום" על פי מבחני סע' 2 לחוק.

שלב שלישי: בחינת ההגנות השונות על פי סע' 13-15 לחוק.

שלב רביעי: אם ממלא הפרסום את תנאי שלושת השלבים הקודמים; נבחנת שאלת הסעדים.

(ד)        סע' 1 לחוק איסור לשון הרע קובע:

"לשון הרע מהי

לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)    להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)    לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)    לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)    לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".

 

(ה)        משמעות האמירה אינה תלויה בכוונת המפרסם או באופן שבו הובן  הפרסום ע"י הנפגע.

ויפה לענין זה: ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל פד' לא (2) 281, 293, ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, פד'י נו (2) 607, ע"א 89/04 ד"ר נודלמן נ' נתן שרנסקי, פסקה 18 ועוד פסקי דין רבים אשר צויינו גם ע"י הצדדים בסיכומיהם.

 

(ו)         כב' הנשיא ברק בפסה"ד בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד אילון (לוני) הרציקוביץ פד"י נח (3) 558 הדגיש,  כי באשר מדובר בביטוי ציורי, סאטירי או פרודי, משימת בחינת מובנו של הביטוי מורכבת; בין היתר; כיוון ש"פירוש מילולי של הביטוי יוביל למסקנות מוטעות כיוון שהוא מפשיט מן הביטוי את אופיו המטאפורי... לכן, יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים, לפי הקשרן תוך התחשבות באופיו של הז'אנר ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר. יחד עם זאת, כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע" (מתוך סע' 30 לפסה"ד).

 

(ז)         באותו מקרה קבע כב' הנשיא ברק, כי דימויו של אדם כעכבר אמנם מעורר אצל הקורא הסביר תחושה של דחייה וגועל; אך השתכנע כי דימוי זה לא נועד להפשיט את הנפגע ממהותו האנושית ולהציגו כעכבר וכי האדם הסביר לא יראה בביטוי זה כביטוי פוגע, וזאת כאשר מנתחים את הביטוי בהקשרו הכללי ובהתחשב בהתנהגותו של הנפגע.

 

(ח)        בספרו של א. שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 131-132 נסקרה הפסיקה בנושא; שבה הועלתה השאלה; האם קללות וגידופים ייחשבו כלשון הרע; ומסקנתו היתה כי "אם יתברר שהדברים נאמרו ברוגז ובכעס או תוך חילופי עלבונות, ייטה בית המשפט שלא לראות בדברים "לשון הרע" המקימה עילת תביעה על פי החוק".

גם המלומד שנהר ציין, כי קיימת פסיקה במסגרתה קבע ביהמ"ש כי הגידופים הם אכן בגדר "לשון הרע" כמשמעותו בסע' 1 לחוק, אך הדיון התמקד בשאלת ההגנות.

 

(ט)        ב"כ הנתבע, בסיכומיו ציין פסקי דין שניתנו בבתי משפט שלום שונים בסוגיה זו; תא' (נה') 3828/04 עו"ד משה מנשה נ' בונן משה – (פורסם בנבו); שם קבע ביהמ"ש כי שימוש בביטויים כגון: "שקרן" ו"נוכל" על רקע מחלוקת שפרצה בין הצדדים, וזאת בארוע שהתרחש במעמד מצומצם של התובע, הנתבע ופקידת התובע; לא היה בה כדי לגרום להשפלתו של התובע.

וכן ת"א (נת') 6685/02 עו"ד דוידוביץ יהונתן נ' שנקר ציונה, שם במהלך ויכוח צעקה הנתבעת לעבר התובע "מנוול" ו"נוכל" ו"תישאר נכה מסכן כל החיים", ביהמ"ש קבע, כי יש באימרות אלו "לשון הרע" (סע' 28 לפסה"ד); אך לגבי האימרות "פסיכופט", "מנוול" ו"נוכל" נקבע כי קיימת לנתבעת ההגנה בתביעה בסע' 4 לפק' הנזיקין [נוסח חדש] – מעשה של מה בכך.

 

ביהמ"ש שם הפנה לעל"ע 4444/99, על"ע 446/00 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים נ' עו"ד יורם וינוגרד, פד' נה (5) 908; שם מצא ביהמ"ש התבטאויות של עו"ד אחד כלפי חברו; "שמנדריק", "נוד" – כזוטי דברים.

 

וכן ת"א (תא') 37775/04 עו"ד אריק אמיר נ' אילנה קריכלי; שם הטיחה הנתבעת בתובע אמירות כגון: "אתה טיפש", "אתה עורך דין קטן"; שם קבע ביהמ"ש כי דברי הנתבעת היו "בבחינת הבעת דעה שלילית מתוך כעס רב על התובע, ונאמרו בקונקסט (כך במקור – א.כ.) הכללי באופן שאינן מהווים לשון הרע".

 

 

(י)         ב"כ התובע היפנה לפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בע"א 3245/04  עו"ד טל בננסון נ' עמנואל פלד (פורסם בנבו), שם קיבל ביהמ"ש את הטענה ולפיה כינוי גנאי כמו "עלוקה" ו"נפל" אשר נאמרו במסדרון ביהמ"ש הומה אדם מהווים "לשון הרע", וכן ע"א 3085/00 יצחק אסיל ברפורוש נ' עו"ד נביא אברהם (פורסם בנבו), שם נאמרו כינויים כמו "גנב", "רמאי", "שקרן" וכיוב' בשלושה מקרים – האחד; בחדר הישיבות של לשכת עוה"ד במעמד עורכי דין ואנשים נוספים. השני – בבית הכנסת, וזאת במהלך שתי שבתות. והשלישי – במשרד ובמעמד עובדי המשרד ולקוחות, וביהמ"ש קבע כי מדובר ב"לשון הרע".

 

13.        הניתוח העובדתי

 

1.         האם מדובר ב"לשון הרע"?

 

(א)          באשר לביטויים "עו"ד קטן" ו"ילד קטן", אני סבורה כי על פי מבחן אובייקטיבי של

האדם הסביר ולאור הקשר הדברים; אין מדובר בדברים שעלולים להשפיל את עו"ד פרדס בעיני הבריות או לפגוע במשלח ידו ובעיסוקו; ומדובר בזוטי דברים ממש.

כאשר מעיינים בפרוטוקול השימוע (נספח א' לתצהיר העדות הראשית של עו"ד פרדס). למשל: בעמ' 19 שורה 22, שם נאמר הביטוי "עו"ד קטן"; ניתן לראות שהיו חילופי דברים לא נעימים בין עו"ד פרדס ופרופ' מליק.

פרופ' מליק התפרץ על עו"ד פרדס; לאחר שזה שמע את דברי פרופ' ברייטברט ואמר: "עו"ד פרדס: פרופ' מליק, למה אתה לא צועק על ההפרעה?" ואז ענה לו פרופ' מליק: "שתוק אל תתפרץ אלי כך, חוצפן שכמוך...", והמשיכו חילופי הצעקות.

אמירות אלו אינן עולות כדי "לשון הרע" כמשמעותו בסע' 1 לחוק ואין מקום לתבוע בגינן.

 

(ב)          באשר לביטוי: "תולעת":

אני סבורה כי לאור הקשר הדברים; אזי גם אם לא אקבל את עמדת ב"כ הנתבעים ולפיה; מדובר בביטוי שנאמר מתוך עידנא דריתחא, ועל כן כלל לא נכנס להגדרת "לשון הרע"; הרי שבמקרה דנן כאשר מסתכלים על ההקשר שבו נאמרה המילה "תולעת"; ניתן להגיע למסקנה ולפיה אין מדובר  בביטוי שעשוי להשפיל או לבזות את עו"ד פרדס בעיני הבריות, באופן העונה להגדרת "לשון הרע".

במקרה דנן, נסיבות המקרה כלל אינן דומות לנסיבות שתוארו בע"א 3085/00 אשר צוין ע"י ב"כ התובע בסיכומיו.

 

כאשר מעיינים בפרוטוקול השימוע, ניתן לראות מה היה הקשר הדברים שבו נאמרה האמירה "תולעת".

 

בעמ' 24 לפרוטוקול נכתב:

 

" עו"ד פרדס:   תגיד לי מתי אני יכול לשוחח בלי שפרופ' מליק יצעק.

                                    עכשיו לגופם,

            פרופ' מליק:      אל, אל תתחצף.

            עו"ד פרדס:      פרופ' מליק,

פרופ' מליק:      כן, יקירי,

עו"ד פרדס:      אתה הוא זה, אתה הוא זה,

פרופ' מליק:      זה לא יעזור לך,

עו"ד פרדס:      אתה רוצה,

פרופ' מליק:      אני אפסיק אותך כאשר תתחצף,

עו"ד פרדס:      פרופ' מליק,

פרופ' מליק:      ...

עו"ד פרדס:      אתה הד פה, אני מבין. 

            פרופ' מליק:      נכון.

            עו"ד פרדס:      אבל, זה בסדר גמור

            פרופ' מליק:      מצוין

            עו"ד פרדס:      אתה ממש מפריע אבל פשוט, חבל

            פרופ' מליק:      אני אפריע כשאני אראה לנכון להפריע

            עו"ד פרדס:      זה לא ראוי לפרופ' להתנהג בדרך שאתה מתנהג, אבל,

            פרופ' מליק:      לעו"ד להיות תולעת לא ראוי ".

 

            מיד לאחר מכן ביקש עו"ד פרדס מפרופ' מליק להתנצל ופרופ' מליק התנצל באופן מיידי.

 

אמנם נסיונו של פרופ' מליק בתצהירו להסביר כי למילה "תולעת" אין הקשר שלילי בעיני ביולוגים (סע' 14 לתצהירו וכן הסברו ב"ישיבת הועדה המקצועית" מיום 7.3.07 למכתב ההתראה שנשלח ע"י בא כוחו של עו"ד פרדס – עמ' 17 לנספח ד' לתצהיר הנתבע); אינו מפחית מהעובדה שעל פי מבחן "האדם הסביר"; כאשר אדם אחד מכנה את השני בשם "תולעת"; אין כוונתו לדברי שבח אלא לכינוי גנאי; אך כשם שביהמ"ש העליון בעניין הרציקוביץ הגיע למסקנה כי הכינוי "עכבר" בהקשר נסיבות אותו מקרה, אין בו כדי להוות ביטוי פוגע בהקשרו הכללי, וכי הדימוי לעכבר לא נועד להפשיט את הנפגע ממהותו האנושית; כך גם בענייננו.

האדם הסביר לא יחשוב כי עו"ד פרדס הוא "תולעת". הפורום שבו נאמרו הדברים לא חשב כי הוא תולעת ומתוך הקשר הדברים לא ניתן היה להבין כי הוא "תולעת".

ד"ר טננבוים עצמה, לקוחתו של עו"ד פרדס, לא ראתה בדברים אלו דברים שגרמו לה לבוז לעו"ד פרדס; ובמכתבה לפרופ' ברייטברט (נספח א' לתצהירו של פרופ' מליק) היא מציינת: "פרופ' מליק כינה את בא-כוחי, בין השאר, בכינוי עו"ד תולעת... דומה כי שנאתו כלפי העבירה  אותו על דעתו".  כך שהיא עצמה לא חשה בוז או הפחתה בכבודו של עו"ד פרדס בעקבות אותו ארוע; אלא חשבה דוקא כי פרופ' מליק הוא זה שביזה את עצמו.

 

לסיכומו של עניין זה:

הביטויים נשוא התביעה כלל אינם מהווים "לשון הרע" כמשמעותו בסע' 1 לחוק, וכבר מטעם זה דין התביעה להידחות.

 

14.        למעלה מן הצורך אתייחס בקצרה לטיעונים נוספים שהועלו ע"י ב"כ הצדדים:

 

14.1)     האם הביטויים נשוא התביעה מוגנים עפ"י סע' 13 (5) לחוק?

 

הביטויים נשוא התביעה נאמרו במסגרת הליך שימוע; שגם לטענת ב"כ התובע הוא הליך כמעט "מעין שיפוטי" (עמ' 5 שורות 12-13 לפרוטוקול).

ב"כ הנתבע טען כי מדובר בפרסום מוגן בהתאם להוראות סע' 13 (5) לחוק. ולענין זה ציין את פסק דיני בת"א (תא) 33769/05 פייגנבלט מנחם נ' זילברשטין ראובן, שם ניתנה הגנה עפ"י סע' 13 (5) לחוק איסור לשון הרע לדברים שנכתבו במסגרת התנגדות לבקשה לשימוש חורג; שהוא הליך מעין שיפוטי.

 

קיימת מחלוקת, האם מדובר בחסינות מוחלטת או שמא מדובר בחסינות יחסית.

לאחרונה ניתנו בבית משפט המחוזי בתל אביב שני פסקי דין בעניין זה.

 

הראשון ניתן ביום 31/8/08 במסגרת ע"א 1348/07 פלוני נ' אלמוני. כב' השופט שנלר לא הכריע באותו עניין, אם מדובר בחסינות מוחלטת או בחסינות יחסית, אך ציין כי גם לפי הפסיקה הקובעת כי מדובר בחסינות יחסית, מדובר בחסינות רחבה וניתן לסטות מההגנה במקרים בהם "הזדון והרשעות מאפיינים את הדברים וכאשר התובע פעל בתום לב". (מתוך סעיף 12 לפסק הדין).

 

למרות שלא היתה הכרעה, אם מדובר בחסינות מוחלטת או יחסית הסכימו כל השופטים (כב' השופט שנלר, כב' השופט ד"ר ורדי וכב' השופטת גנות) כי באותו מקרה ניתן היה לבחון ולראות שהדברים נאמרו "תוך כדי הדיון ובהקשר לו" ולפיכך אישרו את סילוקה של התביעה על הסף.

 

ביום  17/9/08 ניתן פסק דין במסגרת ע"א 1682/06 עו"ד רסקין נתן נ' אברהם לב.

כב' השופט שנלר בדעת מיעוט קבע, כי מדובר בחסינות מוחלטת וכב' השופט ורדי והשופטת לבהר שרון סברו, כי מדובר בחסינות יחסית.

 

אך גם שופטי הרוב ציינו, כי למונח "תוך כדי דיון" יש ליתן פירוש רחב שכולל את כל ההליכים הקשורים לדיון שבמחלוקת בין הצדדים, לרבות כתבי בי דין, התכתבויות וניהול משא ומתן הקשורים למחלוקת נשוא הדיון.

 


 

במקרה דנן; גם אם אקבל את הגישה ולפיה, מדובר בחסינות יחסית; אינני סבורה כי מדובר באמירות אשר מצדיקות את אי תחולת ההגנה.

 

ב"כ התובע ציין בסיכומיו את פסק הדין בע"א (ת"א) 1506/02 גיל עודד, עו"ד נ' חיר פואד, עו"ד, תק' – מח 2007 (1) 1812, שם בדיון שהתקיים בביה"ד האזורי לעבודה; הטיח עו"ד אחד, כלפיו חברו בנוכחות השופטת וקהל השומעים באולם: "קיימת חקירה משטרתית כנגד המערער ומוכן נגדו כתב אישום בפרקליטות כנגד המערער מנהלים הליכים משמעתיים בלשכת עורכי הדין להוצאתו מהלשכה" ודברים אלו גם נכתבו בהליך אחר במסגרת כתב הגנה להודעת צד ג'.

 

עם כל הכבוד לביטויים "עו"ד קטן", "ילד קטן" ו"תולעת"; אין בהם משום הטחת אמירות חמורות באופן המקים פגיעה המצדיקה את אי תחולת ההגנה, ואין אפשרות לנתק את האמירות מהקשר הדברים שנאמרו בפורום מצומצם ביותר.

אציין; כי במקרה דנן, הדברים שנאמרו, הגם שלא היו צריכים להאמר; וגם פרופ' מליק חשב כך; שכן מצא לנכון להתנצל מיידית בע"פ ובכתב; אינם מצדיקים הגשת תביעה משפטית ונכנסים להגדרת "מעשה של מה בכך" כמשמעותו בסע' 4 לפק' הנזיקין [נוסח חדש].

 

לסיכום:

אין זה המקרה שבו יש לקבוע כי לא חל סע' 13 (5) לחוק.

 

14.2)     סוגיית ההתנצלות:

מיד לאחר שפרופ' מליק אמר לעו"ד פרדס "לעו"ד להיות תולעת לא ראוי"; (עמ' 24 שורה 19) לפרוטוקול השימוע), ביקש ממנו עו"ד פרדס להתנצל ופרופ' מליק התנצל מיידית ואמר: "אני מתנצל הרגע הזה על מה שאמרתי שאתה תולעת, מתנצל מעומק ליבי" (עמ' 24 שורות 23-24).

עו"ד פרדס קבע מייד שזו לא התנצלות וכי "הלבנת פני רבים לא תעבור לך בכל הכבוד בשתיקה" (עמ' 24 שורות 25-26)

למחרת האירוע, כתב פרופ' מליק מכתב התנצלות לעו"ד פרדס.

עו"ד פרדס לא הסתפק בכך, ובא כוחו, עו"ד בר, שלח ביום 20.2.07 מכתב לפרופ' מליק וביקש התנצלות בפני כל מי שנכח בפגישה ופיצוי של 50,000 ₪ "לצרכי פשרה".

 

אינני סבורה כי הסברו של פרופ' מליק בפני הועדה המקצועית בנוגע לאמירה "תולעת" מפחית מכנות התנצלותו.  הוא איננו חייב לחבב את עו"ד פרדס או לדרוש בשבחו על מנת שהתנצלותו תהיה כנה. הוא הבין כי הביטוי "תולעת" הוא אינו ביטוי מוצלח, והסביר כיצד הוא הגיע "לשפל הבלתי נסבל הזה" (עמ' 17 שורה 5).

 

ההתנצלות היתה התנצלות שאינה מסויגת ופורסמה "במקום, במידה ובדרך" הראויים עפ"י דרישת סע' 19 לחוק איסור לשון הרע.

 

הדרישה לפיצוי כספי שנדרשה מפרופ' מליק; למרות התנצלותו המיידית עוד בישיבת השימוע ולמרות התנצלותו בכתב למחרת, לא היתה סבירה כלל ולפיכך ממילא לא היה צריך פרופ' מליק להיעתר לדרישה שכזו.

 

בנסיבות אלו; שבהן מדובר בהתנצלות מיידית בע"פ ובכתב; ממילא גם לו הייתי מגיעה למסקנה כי מדובר ב"לשון הרע" עפ"י סע' 1 לחוק; אזי סכום הפיצוי היה מזערי ביותר לאור סע' 19 לחוק.

 

15.        לסיכום:

 

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

התובע ישא בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ.

 

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.

 

ניתנה היום, ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.

                                                                               

 

 

 

 

 

 

אביגיל כהן, שופטת

 

קלדנית: אביבית