פסיקה בנזקי גוף ותקיפה מישראל | 12/05/2008
א 272/98 (מחוזי ת``א) מכאל חננייב ואח` נ` ש.א.ש. שרותי אבטחה ושמירה
השופט נ. ישעיה  :מחבר

 

תאריך: 14/04/2008

א 272/98

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

בפני כב' השופט נ. ישעיה

מכאל חננייב ואח' נ' ש.א.ש. שרותי אבטחה ושמירה בע"מ

 

העובדות

 

בשנת 1995, התובעים, אשר עברו כשומרים, הותקפו על ידי קבוצת עבריינים בקניון לב חדרה בשעת לילה. התביעה הינה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעים במהלך אירוע השוד. הנתבעים הינם בעלי הקניון (הנתבע 2) וחברת השמירה אשר הייתה אמונה על שמירת המקום (הנתבעת 1).

לטענת התובע 2 (להלן: "התובע"), הוא לא הוכשר לעבוד במקום ואף לא נשא נשק. כמו כן, טוען התובע כי בעת הארוע חדר הבקרה לא היה מאויש וכן כי התובעים לא צוידו במכשירי קשר או טלפון. לטענתו, בשל התאונה נגרמו לו נזקים נפשיים שונים, כיוון שראה את התובע 1, אחיו, שוכב על הרצפה שותת דם.

הנתבעת 1, מצידה, טוענת כי בעת האירוע התובעים ישנו או נרדמו, ועל כן לא הבחינו בשודדים או התוקפים ואיפשרו להם לתקוף אותם ולבצע את זממם.

 

נקבע

 

1. בית המשפט קובע כי חברת השמירה אחראית לנזקי התובע, כיוון שהתובע לא הוכשר לעבודתו, לא הוכשר לשימוש בכלי נשק ואף לא צויד בהם. בית המשפט מציין כי חזקה על חברה אשר עיסוקה באבטחת מקומות כי צפתה אפשרות של מעשי שוד ותקיפה בקניון, במיוחד בשעות שבהן הוא ריק מאדם, ועל כן היה עליה להציב שומרים בעלי הכשרה ומיומנים יותר, או לפחות להדריך שומרים מיומנים פחות, לציידם בנשק ואף לאמנם, או להכשירם, בשימוש בו לפני שהם מוצבים בעמדותיהם

 

2. בית המשפט קובע כי הנתבעת 1 לא הוכיחה את טענתה לפיה התובעים ישנו או נרדמו. לכן, בית המשפט קובע כי הנתבעים התרשלו בארגון השמירה בבניין ובהצבת שומרים בלתי מיומנים שלא עברו הכשרה מינימלית לשם כך.

 

3. בית המשפט מציין כי אין להטיל אשם תורם על מי מהתובעים, כיוון שלא הוכחה טענת אשם תורם.

 

4. לעניין נזקו של התובע, בית המשפט קובע כי אין קשר סיבתי בין ההפרעות או הסימפטומים הנפשיים מהם סבל, או סובל, התובע, אם בכלל, לבין ארוע השוד והתקיפה.

 

5. עם זאת, בית המשפט קובע כי יש לפצות את התובע בגין "כאב וסבל" בסכום של 150,000 שקלים.

 

 


 

   

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

 

             בפני: כב' השופט נ. ישעיה

א 000272/98

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

1. מכאל חננייב

2. אלכסנדר חננייב ויטלי

    שניהם ע"י עו"ד י. פלג

 

 

 

 

התובעים

 

נ ג ד

 

 

1. ש.א.ש. שרותי אבטחה ושמירה בע"מ

    ע"י עו"ד י. ראובינוף

2. קניון לב חדרה

    ע"י עו"ד ד. חיות

 

 

 

 

הנתבעים

 

 

פסק דין (נתבע 2)

 

 

1.      1.      תובענה עתיקת יומין זו הועברה לטיפולי ע"י כב' הנשיא אשר נעתר לבקשת ב"כ התובעים לזרז את שמיעת התיק ולהקדים את הדיון שנקבע בפני מותב אחר לסוף 2007. משהגיע התיק לטיפולי הוריתי על קביעת מועדים ולשמיעת הוכחות למרץ 2006.

עם תחילת הדיונים עלה בידי להביא להסדר פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, בין התובע 1 שהיה הנפגע העיקרי בארוע נשוא התובענה לבין הנתבעים (ראה עמ' 361 לפרוטוקול).

על אף נסיונותיי החוזרים ונשנים, לא עלה בידי לסיים בדרך דומה את התיק לגבי התובע 2 (להלן: "התובע").

 

בנסיבות אלה, לא היה מנוס משמיעת ראיות לגבי תביעתו של התובע. משכך התארך הדיון בעניינו והגיע עד הלום.

על מנת לא להאריך עוד יותר את עינויי הדין של הצדדים ושל התובע בפרט, אתייחס בקצירת האומר לסוגיות העיקריות שהתעוררו במסגרת הדיון.

 

2.      2.      בינואר 1995, בשעת לילה מאוחרת, ארע שוד בקניון לב חדרה, אשר במרכז חדרה, במהלכו הותקפו שני התובעים שהם אחים, ע"י קבוצת עבריינים שפרצו לחנויות הקניון. השודדים נתפסו, הועמדו לדין, הורשעו ואף ריצו תקופות מאסר שונות.

 

תביעת התובעים לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו להם במהלך השוד והתקיפה הופנתה כנגד בעלי הקניון (נתבעת 2) וחברת השמירה שהיתה אמונה על שמירת ואבטחת המקום ואשר העסיקה את השניים כשומרים בשכר באותו לילה.

 

3.      3.      הדעות באשר לאחריות לארוע הנזיקי ולקשר הסיבתי בין הארוע לבין פציעתם של התובעים, נחלקו בין הצדדים ובין הנתבעים לבין עצמם.

עם זאת, הסכימו הצדדים, במסגרת הסדר פשרה עם התובע 1, "לדלג" על המחלוקת בסוגיות הנ"ל על מנת לסלק את תביעתו על דרך הפשרה, כאמור לעיל.

משלא עלה בידי הצדדים שבפני להגיע להסדר דומה עם התובע מתבקשת הכרעה בנושאים השנויים במחלוקת.

 

4.      4.      התובע הצטרף לאחיו (התובע 1) לשמירה באותו לילה במקום שומר אחר שהיה אמור לשמור איתו. מהנסיבות שהוכחו עלה כי הצבתו של התובע כשומר לא היתה מתוכננת. הוא הוזעק ע"י אחיו לסייע לו בעבודת השמירה, מספר שעות בלבד לפני תחילתה בשל העדרותו הבלתי צפוי של שומר אחר.

 

התובע לא הוכשר ולא תודרך לעבודתו זו ואף לא נשא נשק. בעת הארוע לא היה חדר הבקרה מאויש. התובעים אף לא צוידו במכשירי קשר או טלפון על מנת לאפשר להם להזעיק עזרה. מהראיות שהוצגו בפני עולה כי הנתבעת 1 – חברת השמירה – שמטעמה הועסקו התובע ואחיו – לא הדריכה אותו כיצד לפעול במקרים כגון אלה ואף לא הכשירה אותו להתמודד עם ארועים מעין אלה. היא לא דאגה להכשירם לשימוש בכלי נשק (ע"י עריכת מטווחי ירי) ואף לא ציידה אותם בהם. התובע שרת, אמנם, כחייל בשרות סדיר בעת הארוע, אך לא הוכח כלל כי היתה לו הכשירות להפעיל כלי נשק ואף להגיב או לפעול במקרים מעין אלה.

 

די בנסיבות אלה כדי להטיל את האחריות לנזקי התובעים שנגרמו כתוצאה מתקיפתם במהלך השוד, על הנתבעת 1 – היא חברת השמירה שהתחייבה לספק שמירה והגנה לחניון במשך 24 שעות ביממה.

חזקה על חברה מעין זו שכל, או מרבית, עיסוקה הוא אבטחת מקומות ציבוריים והצבת שומרים מסוגים שונים לשם כך, כי צפתה אפשרות של מעשי שוד ותקיפה בקניון, במיוחד בשעות שבהן הוא ריק מאדם, ועל כן היה עליה להציב שומרים בעלי הכשרה ומיומנים יותר, או לפחות להדריך שומרים מיומנים פחות, לציידם בנשק ואף לאמנם, או להכשירם, בשימוש בו לפני שהם מוצבים בעמדותיהם.

המנעותה מלעשות כן, מבססת את הסברה שהעלתה ב"כ התובעים, לפיה הם ביקשו, כנראה, לחסוך בהוצאות ובעלויות ועל כן העסיקו שומרים בלתי מיומנים ובלתי מנוסים שעלותם זולה יותר.

 

5.      5.      טוענת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") כי בעת הארוע ישנו, או נרדמו, התובעים על הספסל בו ישבו ועל כן לא הבחינו בשודדים או התוקפים ואיפשרו להם לתקוף אותם ולבצע את זממם.

טענה זו לא הוכחה כלל ועיקר. לפי גירסתם, אשר לא הופרכה ולא נסתרה, ישבו אמנם התובעים על ספסל בקניון בעת הארוע, אך היו ערים. התובע השתעשע "בביפר" ואילו אחיו – התובע – עיין בעיתון.

עדותו של החוקר ששכרו הנתבעות באשר ל"הודאה", כביכול, של התובע כי נרדם במהלך השמירה ובעת שפרצו השודדים, אינה יכולה לבסס קביעה זו ולו בשל הסתירה שהתגלתה בדבריו.

בעוד שבתחילה טען כי התובע נרדם במהלך המשמרת, טען לאחר מכן במהלך חקירתו בבית המשפט כי היה זה אחיו – התובע 1 – שנרדם. אין אף לבסס ממצא עובדתי בענין זה על יסוד קלטת או תמליל שהם ערכו, המתעדים, כך נטען, שיחה בין החוקר לבין התובע, שכן הקלטת והתמליל לא התקבלו כראיה בשל התנגדות ב"כ התובעים ובאשר הנתבעת לא עמדה בתנאים הדרושים על פי הפסיקה כדי להגישה.

6.      6.      הנסיבות שהוכחו, לרבות השארת פתחים בלתי סגורים ובלתי נעולים לקניון (מהחניון) שדרכם חדרו השודדים באין מפריע, העסקת התובעים והתובע בפרט, כשומרים ללא שהוכשרו לכך כראוי וכמתחייב וללא שצויידו באמצעים שיאפשרו הזעקת עזרה. כל אלה מצביעים על התרשלותם של שני הנתבעים, ובמיוחד של הנתבעת 1, בארגון השמירה בבניין ובהצבת שומרים בלתי מיומנים שלא עברו הכשרה מינימלית לשם כך (לפחות התובע).

הם הופקדו לבדם, לשמור על קניון עתיר חנויות ובתי עסק בשעות הלילה המאוחרות, כאשר הקניון ריק מאדם ובעלי "כוונות רעות" יכולים לחדור אליו דרך פתחים בלתי חסומים ע"י דלתות או שערים וכמובן בלתי נעולים, כפי שארע בפועל.

 

7.      7.      המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא כי שני הנתבעים, כאחד, אחראים לנזקים שנגרמו לתובע, אם נגרמו, כתוצאה ממעשה שוד ותקיפתם ע"י השודדים.

אין להטיל אשם תורם על מי מהתובעים. אשם כזה, לרבות התרדמה שנפלה עליהם במהלך השמירה ובעת חדירת השודדים, לא הוכחו כלל ועיקר.

 

8.      8.      אין חולק כי התובע 1 הותקף ונפגע פיסית באופן קשה, במהלך התקיפה והשוד. עם תובע זה הושג, כאמור, הסדר שקיבל תוקף של פסק דין.

טוענת הנתבעת כי אחיו - התובע, לעומת זאת, לא נפגע כלל במהלך הארוע ועל כן לא נגרם לו כל נזק גופני בר פיצוי כתוצאה מכך.

התובע, לעומת זאת, מייחס לארוע ולזעזוע שעבר עליו כתוצאה מ"החוויה" הקשה, לרבות מראה אחיו (התובע 1) שותת הדם מראשו (עד כי הניח כי נרצח), את מחלת הסכיזופרניה בה לקה. התובע נפגע אף מבחינה פיסית באצבעות יד ימין ובראשו אך לאחר תפירת הפצעים וכעבור מספר ימי טפול אנטיביוטי שב לאיתנו מבחינה פיסית.

      מבחינה מנטלית נותר התובע, לטענתו, פגוע. הוא מייחס למעשה השוד והתקיפה, כאבי ראש וסחרחורות הפוקדים אותו מאז, וכן הפרעות נפשיות שונות כמו חרדות, סיוטים, אובדן שמחת חיים, עצבנות יתר וכיוצא באלה תופעות.

      יתירה מכך, לטענתו כתוצאה מההפרעות הנ"ל שנגרמו עקב מעשה התקיפה, נמנעה ממנו האפשרות ללמוד לאחר ששוחרר משרות סדיר (לפני תום תקופת השרות הרגילה) ואף להשתלב במקום עבודה יותר ממספר חודשים ברציפות. את המשבר בחיי הנישואין עם אשתו, אותה נשא לאשה לאחר ששוחרר משרותו הצבאי, מייחס התובע לנזקים הנפשיים שנגרמו לו במהלך תקיפתו בעת מהלך השוד ולעובדה כי תקיפה זו הפכה אותו "מבחור צעיר ונמרץ בריא בנפשו וגופו..... לאדם חולה בנפשו הסובל מחרדות ופחדים המתגורר בבית הוריו ותלוי בהם לפרנסתו".

 

      המומחה הרפואי מטעם בית המשפט פרופ' יוסף זוהר קבע בחוות דעתו כי:

 

"לא מצאנו עדות לקיום אבחנה של הפרעה פוסטטראומטית או לקשר סיבתי כלשהוא בין מחלת הסכיזופרניה לבין ארוע התקיפה נשוא התביעה לפיכך לדעתנו למר חננייה ויטלי אלכסנדר אין נכות נפשית הקשורה לארוע נשוא התביעה דהיינו מקרה השוד שארע בקניון לב חדרה"

 

      אין כל סיבה לערער, או להמנע מלהתבסס, על קביעותיו אלה של המומחה. במהלך חקירתו הנגדית ע"י ב"כ התובע גרס, אמנם, המומחה כי אין ודאות לגבי סוג ההפרעה הפסיכיאטרית ממנה סובל התובע והוא כלל אינו משוכנע כי מדובר בסכיזופרניה, אך עם זאת עמד על דעתו כי אין קשר סיבתי בין ארוע השוד לבין הסימפטומים והתופעות מהם סובל התובע כפי שתוארו על ידו.

 

      נסיונותיה של ב"כ התובע להפריך או לערער את קביעותיו ומסקנותיו של פרופ' זוהר, הן במהלך חקירתו הנגדית והן בסכומיה לא עלו יפה. על אף מחקרים וספרות מקצועיים שהציגה, לא שוכנעתי כי קביעתו בדבר העדר קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין ארוע השוד, משוללת יסוד או מופרכת. נהפוך הוא.

 

      התרשמותו של המומחה מקיומה של הקצנה מכוונת של הסימפטומים שאותה תאר התובע בפניו לא התעררה כלל במהלך חקירתו הנגדית ואין לי אלא לאמצה ולבסס עליה את המסקנה, לפיה אין קשר סיבתי בין ההפרעות או הסימפטומים הנפשיים מהם סבל, או סובל, התובע, אם בכלל, לבין ארוע השוד והתקיפה.

 

מעשה השוד והתקיפה, אותו חווה התובע, לא הותיר, איפוא, בגופו נכויות כלשהן, לא פיסיות ולא נפשיות, כפי שקבע פרופ' זוהר – המומחה מטעם בית המשפט – בחוות דעתו.

 

9.      9.      בנסיבות אלו אין מקום לפצות את התובע בגין ראשי הנזק אותם תבע, קרי, בגין הפסדי השתכרות ו/או בגין הוצאות רפואיות שכן אלה לא הוכחו כלל. ודאי שהם לא נגרמו, אם אכן היו לו כאלה, כתוצאה מארוע השוד והתקיפה לו אחראים הנתבעים כמפורט לעיל.

עם זאת, יש, לדעתי, מקום לפצותו בגין הכאב והסבל שהיו מנת חלקו אם כי פיצוי זה לא יהיה בשעורים הנתבעים על ידו, והוא יבוסס על אומדנא בהתחשב בנסיבות הארוע ובאופי החבלות שנגרמו לו במהלכו.

 

10. 10. לאחר שנתתי דעתי לנסיבות הארוע ולפציעתו של התובע והבאתי בחשבון את הזמן הרב שחלף מאז הארוע (למעלה מ- 13 שנה) אני פוסק לתובע, על דרך האומדנא, פיצוי בגין כאב וסבל בשעור של -.150,000 ₪, משוערך להיום.

 

11. 11. הנתבעים, שניהם, ביחד וכ"א מהם לחוד ישלמו לתובע (התובע 2 את הסך הנ"ל, בצרוף הוצאות המשפט ושכ"ט ען"ד בשעור -.30,000 ₪ בצרוף מע"מ.

המזכירות תמציא פסק דין לב"כ הצדדים.

 

ניתן בלשכתי ביום 14 באפריל 2008 בהעדר הצדדים.                                                                               

נ. ישעיה, שופט