פסיקה בנזקי רכוש וביטוח רכב מישראל | 17/09/2007
תק 003174/07 (ת``ק ירושלים) ברנה נ` ביטוח ישיר
השופטת בר-אשר צבן תמר  :מחבר

 

תאריך: 26/08/2007

תק 003174/07

בית משפט לתביעות קטנות ירושלים

בפני השופטת בר-אשר צבן תמר

ברנה אברהם נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ

 

העובדות

 

התובע שתה לשוכרה, ובעת היותו בגילופין נהג במכוניתו, ופגע בכמה מכוניות שחנו בסמוך לביתו.
חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב סירבה לפצות את התובע בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב, בטענה כי הכיסוי הביטוחי לא חל במקרה שנהג הרכב היה בגילופין.  

 

נפסק

 

1. סעיף 18(ב)(5) לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), מחריג את תחולת הפוליסה במקרה של "אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים", אך לא נקבעה כל החרגה דומה לענין שתיית אלכוהול.

 

2. בית המשפט דוחה את טענות חברת הביטוח לפיהן אין לה חובה לשלם לנהג. בית המשפט לא מקבל את העובדה שהפרת חוק צריכה לגרור אחריה אי תחולה של חוזה הביטוח. בית המשפט מציין כי אין זה מתפקידן של חברות הביטוח לאכוף עבירות תעבורה בדרך של שלילת כיסוי ביטוחי.

 

3. לכן, בית המשפט מקבל את התביעה, וקובע כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 16,528 שקל – סכום הנזק בהתאם לחוות דעת שמאי, וכן סכום של 1,272 לכיסוי עלות שכר טרחת השמאי, ופיצוי עבור עוגמת נפש.

 

 

 
 

 
 
 
 
 

   

 

 

בית משפט לתביעות קטנות ירושלים

תק 003174/07

 

לפני:

כב' השופטת בר-אשר צבן תמר

תאריך:

26/08/2007

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

ברנה אברהם

 

 

 

 

התובע

 

נ ג ד

 

 

 

ישיר איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ

 

 

 

 

הנתבעת

 

פסק דין

 

תביעה זו שבה ומעלה את שאלת הכיסוי הביטוחי במקרה של פגיעה בכלי רכב כתוצאה מנהיגה בשכרות. שאלה זו שבה ועולה למרות העובדה שבתי המשפט שבים ודוחים את טענות חברות הביטוח, המנסות להתנער מחובתן להיטיב את נזקיו של מי שרכושו נפגע כתוצאה מכך. על התנהלות זו של הנתבעת אעמוד בסוף הדברים.

 

2.         אין מחלוקת ביחס לעובדות. בליל שושן פורים האחרון שתה התובע לשוכרה ובשל היותו בגילופין, הגיעה אשתו למקום שבו היה והחזירה אותו לביתו. זמן קצר לאחר מכן, מבלי שהיה ער למעשיו, נטל את מפתחות המכונית ונהג בה. במהלך נסיעה זו, עלה על המדרכה ופגע במכוניות שחנו סמוך לביתו ברחוב שחראי בירושלים. בדמו נמצא אלכוהול בריכוז גבוה, הרבה מעבר למותר (בהתאם לתקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961), ובשל כך אף הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בירושלים (ת"ד 2276/07, שעתיד להתברר ביום 8.10.2007).

 

דומה שהתובע החמיר במנהג שלפיו "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (חייב אדם לשתות לשוכרה בפורים עד שלא יבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי"), אך הקל בחיוב מן התורה של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד' ט"ו). לא רק שהחמיר במנהג, אלא אף חרג ממנו. על-פי ההלכה אין לשתות, אלא מעט מעבר למידה שאדם רגיל, אך "לא שישתכר, שהשיכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן, אך שישתה יותר מלימודו מעט (משמעות "יותר מלימודו" היא, מעט יותר ממה שהוא רגיל; בית יוסף, אורח חיים, סימן תרצה. ראו גם: שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצה).

 

3.         במהלך הדיון, שטח התובע את טענותיו בצורה סדורה, וקבל על ניסיונותיה של הנתבעת להתנער מפוליסת הביטוח ולהימנע מלהיטיב את נזקיו. הוא הגיש שורה ארוכה של פסקי-דין הדוחים טענות שונות של חברות ביטוח המנסות, כמו הנתבעת, להתנער מחובתן להיטיב נזקי תאונות, גם אם נגרמו כתוצאה מנהיגה בשכרות. כן הגיש הצעת חוק פרטית שהגישו חברי הכנסת גלעד ארדן ויורם מרציאנו בעניין זה ביום 26.2.2007 (הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – פיצוי מופחת לנהג שיכור), התשס"ז-2007). בעקבות הצגת טיעוניו, אפשרתי לנציג הנתבעת להגיב לטענות התובע בכתב, ולהגיש פסיקה מתאימה, אם יחפוץ בכך. הנתבעת עשתה כן, ובתגובה לסיכומיה הגיש התובע השלמה לטיעוניו.

 

קראתי בעיון רב את טענות הצדדים, ואת פסקי הדין שצורפו על-ידם, והגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם התובע.

 

4.         טענותיה של הנתבעת הן בתמצית אלו:

 

א.         הבסיס לחוזה ביטוח הוא חישוב סיכון ותרגומו לעלות כספית, וזאת ביחס לסיכון שאין לגביו ודאות שאכן יתרחש כתוצאה מהתנהגות שאינה נשלטת ואינה צפויה. מאחר שנהיגה בשכרות היא התנהגות נשלטת, שתוצאותיה צפויות, הרי שאינה בגדר הסיכונים שהמבטח לקח על עצמו בעת הסכמתו לבטח.

 

ב.         מאחר שפוליסת הביטוח היא חוזה לכל דבר ועניין, הרי שיש להחיל עליה את הוראות חוק החוזים, ובכלל זה את עיקרון תום הלב (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). מכאן שדרישה לקיים את הסכם הביטוח כשהנזק נגרם כתוצאה מנהיגה בשכרות, מהווה דרישה לקיום ההסכם שלא בתום לב.

 

ג.          מדיניות משפטית ראויה מצדיקה שלילת תגמולי בטיוח מאדם שבחר לנהוג בשכרות.

 

5.         כל טענותיה של הנתבעת נדונו בעבר פעמים רבות, ונדחו על-ידי בתי המשפט. פוליסת הביטוח קובעת את התנאים החוזיים החלים על הצדדים, לשונה ברורה ובהירה, ואין צורך להחיל את כללי הפרשנות שנקבעו בפסיקה לעניין פרשנות חוזים. תנאי הפוליסה לביטוח רכב פרטי במקרה של נזקי רכוש ונזקי צד שלישי, נקבעו בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986. סעיף 18(ב)(5) לתוספת, מחריג את תחולת הפוליסה במקרה של "אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים", אך לא נקבעה כל החרגה דומה לעניין שתיית אלכוהול. עוד קובעות התקנות, כי המבטח אינו רשאי לשנות את תנאי פוליסה הקבועים בתוספת, אלא אם השינוי הוא לטובת המבוטח (תקנה 4 לתקנות אלו). במקרה הנדון, בפרק 3 לפוליסת הביטוח, שעניינה "חריגים כללים לחבות המבטח" נקבעה ההחרגה האמורה, אך לא מעבר לכך (שם, סעיף 3.6).

 

אין לקבל ניסיון להצר את פוליסת הביטוח ולקבוע החרגות נוספות באמצעות "עקרונות כלליים" שעליהם מושתתים חוזי הביטוח, ואף לא על יסוד עקרונות תום הלב. גם אין לקבל את העובדה שהפרת הוראת חוק – ואפילו היא חמורה, כנהיגה בשכרות – צריכה לגרור אחריה אי תחולה של חוזה הביטוח. במקרים רבים מכניס הנהג את עצמו ואת עוברי הדרך האחרים במודע למצב של סכנה. כך למשל ביחס לנהיגה בניגוד לרמזור אדום, חציית קו הפרדה רצוף, נהיגה במהירות מופרזת, עקיפה בדרך לא פנויה ועוד. היעלה על הדעת שבכל אותן נסיבות לא יהיה כיסוי ביטוחי. אכן צריך להלחם בפורעי החוק בדרכים. לשם כך, בכל מדינה מתוקנת מצויים גורמי אכיפה, והחברה מתמודדת עם מי שעבר על החוק באמצעות המשפט הפלילי.

 

אין זה מתפקידן של חברות הביטוח לאכוף עבירות תעבורה, אפילו הן חמורות ותוצאתן קשה, בדרך של שלילת כיסוי ביטוחי, ואסור שכך ייעשה. כך בייחוד ביחס לאותם מקרים שבהם אין בהכרח זהות בין האשם (על-פי הדין הפלילי) לבין הניזוק, או שאין יחס מוצדק בין העבירה על חוקי התעבורה לבין הנזק שנגרם. קבלת גישת הנתבעת תחטיא את העיקרון שלפיו איש בחטאו ישא, ותוביל למצב שבו נענש גם מי שאינו אשם, ולעתים אף מבלי שניתנה לו אפשרות להתגונן.

 

עוד יש להוסיף, שלא בכדי לא הוחרגה נהיגה תחת השפעת אלכוהול מפוליסת הביטוח. צודקת הנתבעת כי מדובר בעבירה חמורה, שתוצאותיה לעתים קרובות מדי קשות מאד. אכן יש לעשות הכל למיגור התופעה. אולם לא יהיה זה נכון לאפשר לחברות הביטוח לשלול את הכיסוי הביטוחי כל אימת שלטענתן נגרם נזק כתוצאה מנהיגה בגילופין. כך, אפילו יעשו זאת רק ביחס למי שיורשע בנהיגה בשכרות. זאת בעיקר מן הטעם שלא תמיד יש זהות בין הנאשם לבין הניזוק, או שאין התאמה בין חומרת המעשה לבין הנזק, וכן מן הטעם שחברות הביטוח לא הוסמכו לענוש פורעי חוק.

 

6.         עיון בפסקי הדין הרבים שהגיש התובע מלמד שאכן בתי המשפט בחרו שלא לשלול את הזכאות לשיפוי במקרה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וזאת משיקולים ראויים, שעל מרביתם עמדתי.

 

אין לי אלא להצטרף לדברים שכבר נאמרו בעניין זה. ראו בעניין זה את דברי כבוד השופטת ניצה מימון-שעשוע בת"א (כפר-סבא) 4304/03 חברת לבידי זהב בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ:

 

"כאשר מחוקק המשנה החריג רק נהיגה תחת השפעת סמים, חזקה עליו שהיה ער לאפשרות להחריג גם נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, אך בחר ביודעין שלא לעשות כן (ראו פסק דינה של כב' השופטת פליגלמן, בת"א (ת"א) 174071/02 ליזוגוב נ' עלית חברה לביטוח בע"מ, ...).


... פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א, בע"א 1632/94 פוגריבצקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (...), קיבל את הערעור במקרה דומה, בו נדחתה תביעתו של נהג שיכור לתגמולי הביטוח המקיף, וקבע קביעה הפוכה, השוללת את החרגת הנהג השיכור מהכיסוי הביטוחי. זאת, לאור לשונה הברורה של הפוליסה, המחריגה רק נהיגה תחת השפעת סמים. בית המשפט המחוזי דחה גם את הטענות בדבר 'חוסר תום לב' (עקב הנהיגה בשכרות), וקובע כי אין באמירה כללית כזו כדי לחתור תחת מילותיה הברורות של הפוליסה אשר אינה מחריגה נהיגה תחת השפעת אלכוהול, ולהגיע לתוצאה זו בעקיפין, כ'תנאי מכללא'.


המדיניות המשפטית הראויה, שעמדה לנגד עיני המחוקק, היא כי המלחמה בתאונות הדרכים ובנהגים שיכורים או עברייני תנועה צריכה להתמקד בתחום המשפט הפלילי והתעבורתי, בו ניתן להעניש - בכל דרכי הענישה הידועות - ולהרחיק מהכביש את הנהגים הללו; איש כמידת חטאו ייענש. אין מקומה של מלחמה זו בתחום הכיסוי הביטוחי, בו אין זהות בין מי שנושא באשם לבין מי שסופג את ה'עונש', ואין תאימות בין מידת האשם לבין הנזק הכספי שנגרם. שלילת הכיסוי הביטוחי מנהגים שיכורים, רשלנים או עברייני תנועה, הייתה עלולה לפגוע אנושות באזרחים תמימים אשר כל חטאם הוא כי מסרו את רכבם לבן משפחה או חבר, שנהג בקלות דעת.


בנוסף, בשונה מהשימוש בסמים, שאסור ע"פ החוק בכל מידה, הרי שצריכת אלכוהול היא מותרת ומקובלת, וכלילת חריג כזה בפוליסה הייתה בהכרח מובילה להתדיינויות ממושכות בשאלה, האם שתה הנהג כוס בירה אחת או שתיים? וכמה זמן לפני צאתו לנסיעה? ומה הייתה תכולת קיבתו? ועוד ועוד, כמיטב יכולתן של חברות הביטוח ושלוחיהן להתיש את המבוטח, ונמצאת מטרתו של הכיסוי הביטוחי מסוכלת.

 
אני סבורה, כי הכנסת תניות כאלה לפוליסה 'בדלת האחורית', ע"י שימוש בדוקטרינת האשם החוזי התורם, שמה לאל את כוונת המחוקק בנסחו את הפוליסה התקנית.
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי פסקי הדין בהם נדחתה תביעה לתגמולי ביטוח בגין היות הנהג בגילופין, או שהופחת חלק יחסי מהתגמולים בגין 'אשם תורם', בטעות יסודם.


ניסיונה של הנתבעת, שנימוקים כלכליים מובנים עומדים לנגד עיניה, להתעלם ממושכלות יסוד בדיני ביטוח ולהטיל 'אשם תורם' על המבוטח במקרים של נהיגה רשלנית, הערכת סיכון מוטעית או טעויות בשיקול דעת הנהג, משול למדרון חלקלק בו היא מנסה לדרדר את יכולתו של המבוטח להסתמך על הכיסוי הביטוחי שהוא רוכש לרכבו למקרה של תאונה, ותאונה קשה בפרט.


הדעת נותנת, כי כל תאונה (כמעט) היא תוצאה של רשלנות או טעות בשיקול הדעת, של לפחות אחד מהנהגים המעורבים, לרבות ביצוע עבירות תנועה קלות וקשות: אחד נכנס לצומת ברמזור אדום, השני חוצה פס הפרדה רצוף, השלישי עוקף בדרך לא פנויה והרביעי נוהג במהירות מופרזת. מדוע לא תטען חברת הביטוח - ואין ספק שהיא תטען, אם בתי המשפט יתנו ידם להידרדרות במדרון חלקלק זה! - כי אותם מבוטחים היו פזיזים, נטלו סיכונים בלתי סבירים בנהיגתם ועל כן היא פטורה מחבותה לשלם להם את תגמולי הביטוח? הרי בדרך זו יוכלו חברות הביטוח לפטור עצמן מעולן של לפחות מחצית מהתביעות בגין נזקי הרכוש לרכבים המבוטחים על ידן!


...

 

פרשנותה של הנתבעת עולה כדי שינוי בדיעבד של המוצר הביטוחי שמכרה לתובעת וחתירה תחת הוראות הפוליסה התקנית והיקף הכיסוי הנחזה שהיא מוכרת למבוטחיה.
גם מבחינה כלכלית, אין כל הצדקה לעמדתה של הנתבעת. סבורה חברת הביטוח כי לביטוח רכבי שטח יש עלויות גבוהות עקב תאונות-שטח מסוג זה? היא רשאית לקבוע את גובה הפרמיות בהתאם. סבורה חברת הביטוח כי נהגים בעלי רקע של עבירות תנועה ו/או תאונות קודמות הם המועדים יותר לפורענות? רשאית היא להציג בהצעת הביטוח שאלות בעניין למבוטח, ולקבוע את תעריפי הביטוח בהתאם, או לסרב לבטח נהגים כאלה בביטוח מקיף.


חברת הביטוח אינה רשאית למכור למבוטח ביטוח מקיף לפי הפוליסה התקנית, בתעריף שקבעה על פי שיקול דעתה, ולאחר שארעה תאונה - להתנער מחבותה, באופן גורף או חלקי, בנימוקים של 'פזיזות', 'רשלנות רבתי' או 'נטילת סיכון לא סביר' מצד הנהג".

 

ראו עוד: ת"א (שלום, ת"א) 67880/06 טרפיק ליס נ' איגור חזן (פסק-דין של כבוד השופט מיכל ברק-נבו מיום 22.7.2007, בעיקר בפסקאות 28-24); ת"א 1053/06 (שלום, פ"ת) ליטנשטיין אולג נ' אלדורי וביטוח ישיר (פסק-דין של כבוד השופטת שירי רפאלי מיום 17.7.2007); ת"ק (ירושלים) 3549/06 מונסה נ' לוקסמבורג, חב' הראל ואח' (פסק-דין של כבוד השופט י' ריבלין מיום 18.1.2007); ת"א (שלום, נצרת) 6247/04 אלחאג' פיראס נ' טארק עלואן והפניקס (פסק-דין של כבוד הרשמת אילונה אריאלי מיום 26.1.2006); ת"א (שלום, ת"א) 37149/04 י' ד' רכב ותחבורה בע"מ נ' וינקובסקי ואח' ומגדל חברה לביטוח (פסק-דין של כבוד השופטת חנה פלינר מיום 30.6.2005); ת"א (שלום, נצרת) 1791/03 אסעד רבאח נ' חסן, אח' והכשרת הישוב (פסק-דין של כבוד הנשיא כתילי תאופיק מיום 2.1.2005); ת"א 3469/02 (שלום, נתניה) שירביט חברה לביטוח נ' גולוב ואח' (החלטה של כבוד השופטת יעל קלוגמן מיום 12.1.2005)

 

7.         לא במקרה הארכתי בפירוט כל פסקי הדין האמורים (מבין אלו שאליהם הופניתי, הוזכרו רק אלו שניתנו בשלוש השנים האחרונות). עשיתי זאת כדי להראות שכל פסקי הדין שהובאו בפני, אלו שהגיש התובע, והבודדים שהגישה הנתבעת, נתנו על-ידי בתי משפט השלום. דומה כי אין זה מקרי.

 

במרבית המקרים, כאמור, התקבלו התביעות נגד חברות הביטוח. במקרים הבודדים שהתביעות לא התקבלו במלואן, הן התקבלו בחלקן, לאחר שבית המשפט קבע שהכיסוי הביטוחי תקף, אך הטיל על זה שנהג בשכרות רשלנות תורמת (ראו למשל את שני פסקי הדין שהגישה הנתבעת: ת"א 48093/05 (שלום, ת"א) איוונוב ולדימיר נ' הפניקס (פסק-דין של כבוד השופטת אושרי פרוסט-פרנקל, מיום 25.5.2006); ת"א (שלום, ראשל"צ) גול אליהו נ' שוורצמן ואליהו חב' לביטוח (פסק דין של כבוד השופטת שלומית יעקובוביץ, מיום 19.9.2004). שני פסקי-דין נוספים שהנתבעת הגישה אינם רלוונטיים. האחד, נהפך בבית המשפט המחוזי, והאחר ניתן בהתאם לסמכות בית המשפט לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984).

 

מכאן אפוא, שחרף העובדה שבתי המשפט שבים ודוחים את טענותיהן של חברות הביטוח המבקשות לשלול את הכיסוי ביטוחי במקרה של תאונה שנגרמה כתוצאה מנהיגה בשכרות, הן לא אומרות נואש, ושבות ומנסות את מזלן. דומה כי הן אינן ממשיכות עם טענות אלו גם בערכאות הגבוהות, אלא משלימות עם פסיקות בתי-משפט השלום, הדוחות את טענותיהן.

 

חמורה במיוחד העובדה שהנתבעת אף לא טרחה להודיע, כי עד היום דחו בתי המשפט את טענותיה (או טענות דומות של חברות ביטוח אחרות), והתנהלה, כאילו הייתה זו הפעם הראשונה שבה בית משפט נדרש להכריע בשאלה זו.

 

8.         משנדחתה טענת חברת הביטוח, כאמור, תשלם חברת הביטוח לתובע את נזקיו.

 

 

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 16,528 ₪ (סכום הנזק בהתאם לחוות-דעת השמאי). כן תשלם לתובע את עלות שכר טרחת השמאי ופיצוי עבור עוגמת הנפש שהסבה לו באופן התנהלותה והוצאות משפט, בסכום כולל של 1,272 ₪.

 

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע 17,800 ₪.

 

נוסף על כך תשלם הנתבעת לתובע 1,000 ₪ עבור הוצאות המשפט.

 

בדרך כלל, בבית משפט לתביעות קטנות אין מקום להתחשב בעובדה שצד בחר להתייעץ עם עורך-דין, וזאת בשל היעדר ייצוג בידי עורכי-דין בהליך זה. במקרה זה, הנתבעת הייתה מיוצגת בידי עורך- דין, שהכין עבורה את כתבי הטענות (כפי שאף נרשם בראש הסיכומים שהוגשו על-ידי הנתבעת). לכן אני סבורה כי על הנתבעת לשאת בהוצאות הייעוץ המשפטי שקיבל התובע, כדי להתמודד עם טענותיה המשפטיות.

 

ניתן היום י"ב באלול, תשס"ז (26 באוגוסט 2007) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

 

 

תמר בר-אשר צבן, שופטת