לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > נזקי גוף > רשלנות > א` 29143/00 (שלום חיפה) אייזנברג נ` החב` להגנת הטבע ואח` | ישראל | 28/01/2007
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | פיצויים בגין נפילה בטיול | א` 29143/00 (שלום חיפה) אייזנברג נ` החב` להגנת הטבע ואח`
עוד בנזקי גוף
ורשלנות
חדשות
ישראל | 100 אלף ש``ח פיצוי לקשישה אשר החליקה על גבינה בסופר
ישראל | אוהדת כדורגל שנפגעה מאבן במשחק תפוצה ע``י המשטרה
ישראל | תלמידים שגרמו לפציעת מורה יפצו אותה ב- 200,000 ש``ח
ישראל | מורה תובע את בית הספר לאחר שנפצע במהלך שיעור
ישראל | אדם שנפצע בסחנה הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו
מאמרים
ישראל | סטרס – מה זה בכלל ומהן הזכויות האפשריות של נפגעי סטרס ?
ישראל | פיברומיאלגיה ותאונת דרכים – מה השתנה ?
ישראל | הפרעות פסיכיאטריות לאחר פוסט טראומה
ישראל | פיצויים עונשיים
ישראל | פיצויים בגין הפסדי שכר שאינם מדווחים לרשויות המס
פסיקה
ישראל | ת.א 11710-11-09 (שלום פ``ת) צ`קלג נ` טראסק
ישראל | ת.א 4080-08 (שלום ראשון לציון) שאואט ז``ל נ` מדינה ישראל
ישראל | א 12412/04 (שלום י-ם) עזבון המנוח גבריאל ג`וילי ז``ל ואח`...
ישראל | א 3868/03 (שלום נתניה) ניסן איציק ואח` נ` מ.מ.ש.ש. שיווק ...
ישראל | א 2187/06 (שלום חדרה) דניאל דיקלה ואח` נ` בית אקשטיין
מקורות מקוונים
ארצות הברית | מרכז לנפגעי תקיפה מינית - RCC
ישראל | רפואה ומשפט - המדריך לזכויות נפגעי גוף
ישראל | ynet קהילות - פורום: נפגעי טרור
ישראל | תפוז - פורום בנושא נפגעי/ות תקיפה מינית
ישראל | צעדים - עמותה למען פגועי ומושתלי מפרקים
פסיקה בנזקי גוף ורשלנות מישראל | 28/01/2007
א` 29143/00 (שלום חיפה) אייזנברג נ` החב` להגנת הטבע ואח`
השופטת ת. שרון נתנאל  :מחבר
א` 29143/00 (שלום חיפה) אייזנברג נ` החב` להגנת הטבע ואח` א` 29143/00 (שלום חיפה) אייזנברג נ` החב` להגנת הטבע ואח`  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

תאריך: 28.01.2007
הליך: א' 29143/00
בבית משפט השלום בחיפה
בפני כבוד השופטת ת. שרון נתנאל
הצדדים: אייזנברג נ' החב' להגנת הטבע ואח'
 
עובדות:
התובע, יליד 1986, יצא לטיול בן יומיים אשר אורגן על ידי הנתבעת 1 - החברה להגנת הטבע והודרך על ידי הנתבע 2, אשר נשכר על-ידי הנתבעת 1.
במהלך הטיול הגיעו התלמידים לאמת המים בקיסריה וכתוצאה מהצעתו של אחד המבוגרים שנלוו לטיול החלו התלמידים לקפוץ מאמת המים לחול. לטענת התובע, התלמידים קפצו מספר קפיצות מגובה של 5 מטרים, בזמן שהנתבע 2 ישב בצד ולא מנע את הקפיצות. באחת הקפיצות נפל התובע ונפגע בצווארו.
בגין פגיעה זו הגיש התובע תביעת נזיקין נגד הנתבעים.
לטענת הנתבע 2 גובה הקפיצה היה נמוך מהנטען וקפיצות התלמידים לחול נראו לו בטוחות. לטענת הנתבעת 1, על בית המשפט להכריע בצורה שלא תרתיע עריכת טיולים דומים בעתיד.
 
נקבע:
בית המשפט קבע כי לאור הראיות שעמדו בפניו ובייחוד לאור תעודת חדר המיון, גובה הנפילה המוכח יעמוד על 2 מטרים.
אין חולק כי יש לעודד טיולים ויש להביא בחשבון סיכונים שהם חלק בלתי נפרד מטיול בטבע, ברם אין זה המקרה שבפנינו אלא עסקינן בפעילות מסוכנת של הילדים, אשר חורגת מסיכונים טבעיים ורגילים, ואשר היה על המדריך למנעה, או להציב לה כללים וסייגים ברורים ואף לפקח מקרוב על עמדת הילדים בכללים ובסייגים הנקבעים על ידו.
יתרה מכך, לאור גילם הצעיר של התלמידים שהיו בני 11 - 12, חלה על הנתבע 2 חובת זהירות מוגברת בשמירה עליהם. בגיל כה צעיר ילדים עדיין לא יודעים להעריך נכונה גובה.
לאור זאת, קבע בית המשפט כי הנתבעים אחראים, ביחד ולחוד, לפגיעתו של  התובע ולכל נזקיו בגין פגיעה זו.
בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה, ופסק לתובע סך של 30,000 ש"ח בגין כאב וסבל, סך של 3,000 ש"ח בגין עזרת ההורים בצירוף החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 6,600 ש"ח.
 

 

בתי המשפט

 

 

בעניין:

רשף אייזנברג

התובע

 

ע"י ב"כ עו"ד

גלזר חיים

 

 

- נ ג ד -

 

 

1 . החב' להגנת הטבע - חוגי סיירות וידיעת הארץ

2 . מאור קורקין

 

הנתבעים

 

ע"י ב"כ עו"ד

מזור אורי

 

 

 

 פסק דין

  

1.         התובע, יליד 1986 יצא לטיול בן יומיים, שארגנה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לתלמידי חוג סיירים בו השתתף התובע. הנתבע 2 (להלן: "המדריך"), היה המדריך בטיול, אשר נשכר ע"י הנתבעת.

ביום 19.4.98 (היום השני לטיול), הגיעו המטיילים אל אמת המים בקסריה, שם היה אמור הטיול להסתיים.

 

בכתב התביעה נטען, כי המדריך התיר לתלמידים לקפוץ מאמת המים לחול, בעודו יושב בצד ביחד עם המבוגרים האחרים אשר נלוו אליו, כי אחד מהם, ושמו יואב, התרברב ביכולתו לקפוץ מהנקודה הגבוהה ביותר, שגובה 5 מטרים, וכי שאר הילדים, לרבות התובע, הושפעו מכך, וקפצו גם הם, מבלי שהמדריך שם לכך לב.

כן נטען, כי באחת הקפיצות, אשר קפץ התובע מגובה זה (5 מטרים), הוא נפל ונפגע בצווארו (אירוע זה ייקרא, להלן: "התאונה")

 

2.         התובע הובא לבית החולים, ובבדיקתו הועלה חשד לשבר ללא תזוזה בחוליות 1C או 2C. התובע אושפז במשך 4 ימים, וטופל במתיחה ובאנלגטיקה. לאחר מכן טופל בצווארון במשך מס' שבועות.

בתעודת חדר המיון נרשם, כי התובע "נמצא עם מתיחה צווארית ... אין נימול בפנים, אין אירוע נוירולוגי חריף". במכתב השחרור נרשם: "בקבלתו: במצב כללי טוב רגישות בצוואר הגבלה בתנועות צוואר ללא חסר נוירולוגי". "באשפוזו בוצע צילומים +  T.C ע"ש צווארי. הועלה חשד לשבר (?) 1C  מינימלי מיפוי עצמות חשד לשבר 1C (?)". "החולה טופל באנלגטיקה + מתיחת צוואר בהשפעה טובה. ירידה בכאבים תנועות צוואר מלאות אין חסר נוירולוגי".

 

הצדדים חלוקים, הן בשאלת האחריות, והן בשאלת הנכות והנזק.

 

האחריות;

 

3.         אין חולק שהמדריך היה האחראי במקום, וכי שאר המבוגרים אשר נלוו אליו, היו חבריו של המדריך (להלן: "החברים"). כן אין חולק, כי עובר לתאונה קפצו הילדים במשך זמן מה, וכי כל הילדים קפצו מספר פעמים, עד שאירעה התאונה.

 

הגובה ממנו קפץ התובע בעת שנפגע -

 

4.         כאמור, התובע טען, בתביעתו, שהוא קפץ מגובה 5 מטרים.

 

עיון בתמונות אשר הוגשו, מעלה כי מדובר בדיונה, אשר ראשה קרוב מאד לחלק העליון של אמת המים, אולם שוליה משתפלים ויורדים, בצד אמת המים, באופן שקיים, למעשה, מדרון חול, אשר חלקו העליון קרוב לראש אמת המים וככל שמתקדמים במורד המדרון, הולך וגדל הגובה בין החול לבין ראש אמת המים. ברי כי ניתן לקפוץ בראש המדרון, דהיינו – בחלק הנמוך, אולם ניתן לקפוץ גם לאורך כל המדרון, כך שהקפיצות ייעשו בגבהים משתנים, מסנטימטרים ספורים ועד כ- 4 מטרים. גובה זה, של 4 מטרים, ניתן להערכה לפי התמונה המסומנת א', בה נראה אביו של התובע (שגובהו, לפי עדות התובע, הוא 1.80 מ'), עומד ליד אמת המים, סמוך לחלק התחתון של המדרון, מתחת למקום אשר סומן ע"י התובע ב-X, כמקום ממנו הוא קפץ ונפגע.

 

5.         אין לי ספק שהתובע לא קפץ מגובה של 6 מטרים, ואף לא מגובה של 5 מטרים, כטענת בא כוחו בסיכומיו, ואף אינני סבורה שהתובע קפץ מהמקום המסומן בתמונה;

 

בתצהירו טען התובע:

"תחילה קפצנו מגובה של כ-3 מטרים ביחס לדיונה וככל שהתקדמנו על האמה הלך הגובה ונעשה רב יותר..." (סעיף 6 לתצהיר).

בהמשך תצהירו אמר התובע:

"בשלב מסויים כשהגובה בין האמה לדיונה הגיע כדי 6 מטר .... קפצתי גם אני ..." (סעיף 7 לתצהיר).

 

סדרי גודל אלה של גבהים מופיעים לראשונה בכתב התביעה. לעומת זאת, במכתב השחרור מבית החולים נרשם: "התקבל בשל כאבים בצוואר לאחר נפילה מגובה של       כ-m 2 על דיונת חול" (ההדגשה, כאן ובהמשך, איננה במקור).

גם למומחה מטעם התובע, ד"ר למברגר, נמסר (כפי שכתוב בחוות דעתו), כי התובע נפל מגובה של 2 מטרים.

 

6.         התובע העיד, כעדים מטעמו, שני חברים, אשר השתתפו גם הם בטיול – רעי ירדן (להלן: "רעי") וניר צ'רניאק (להלן: "ניר").

רעי אמר בעדותו שהוא אינו זוכר מאיזה גובה קפצו והוא אף לא יכול היה לסמן בתמונה, אשר הוצגה בפניו, את המקום ממנו הם קפצו. לדבריו, איננו זוכר.

במהלך עדותו של רעי הוגש מסמך (ת/3), אשר נכתב בכתב ידו של רעי, ובו נרשם כי נראה לו שהגובה ממנו הם קפצו היה מעל 5 מ', אולם הוברר כי אמו של התובע עזרה לו לכתוב את המסמך, כשהיה בביתו של התובע, וכאשר איש מבני משפחתו לא נכח במקום.

כשנשאל רעי במה עזרה לו האם השיב:

"לאחר שקראתי את המסמך אני משיב שהיא עזרה לי אולי בהערכת הגובה, אני לא יודע אם הערכתי את הגובה נכון. גם אני מסתכל בתמונה וגם מזכרון, זה נראה לי גבוה מידי 5 מטר. אני לא זוכר את הגובה ואולי לא הערכתי אותו נכון במסמך" (עמ' 11 לפרוטוקול).

גם ניר לא יכול היה לומר מהיכן קפצו, אולם טען שהוא לא אמר מעולם שהקפיצה היתה מגובה של מעל 2 מטרים. עוד הוסיף ניר, כי הקפיצה צריכה להיות מגובה של "בסביבות מטר כדי שזה באמת יהיה קפיצה" (עמ' 17 לפרוטוקול).

 

7.         המדריך העיד שהמשחק היה יותר להתגלגל על החול, ולא לקפוץ, וכי:

"היה שם בעיקר גלגולים על הדיונה. מדי פעם הילדים קפצו מלמעלה, באזור שבו הדיונה משיקה לאמה".

אינני מקבלת דברים אלה, אשר אינם מתיישבים עם עדות התובע וחבריו, ואף לא עם הגיונם של דברים או עם טבעם של משחקי ילדים.

 

8.         התובע העיד בפני, בהיותו בן 19 שנים (חייל, המשרת כתכניתן ביחידת המחשוב של אט"ל), אולם בעת האירוע היה ילד בן 12 שנים בלבד (כמעט), וסבורה אני שקשה לסמוך על הערכת גובה, הנעשית ע"י ילד בן 12, במיוחד בנסיבות, כפי שהיו.

זאת ועוד – התובע העיד שהם קפצו על חול רך, אולם מתחת למקום בו סומן ה-X, מצויות אבנים, ואין לי ספק כי לא משם קפץ התובע.

 

9.         מכלל הראיות אשר הובאו בפני ניתן לקבוע שהילדים קפצו מגבהים משתנים, כאשר הגובה המקסימלי ממנו קפצו אינו עולה על 2 מטרים.

 

התנהגות המדריך בעת הקפיצות -

 

10.       אין חולק, שהמדריך לא אסר על הילדים לקפוץ ואף לא הגביל אם הקפיצות לגובה מסויים. כאשר נשאל המדריך אם לא נראה היה לו שצריך להפסיק את הקפיצות, השיב: "זה נראה לי בטוח" (עמ' 21 לפרוטוקול).

מקבלת אני את עדות התובע, הנתמכת במוצג ת/3, לפיה אחד החברים (ואין זה משנה אם הם זכרו בדיוק מי מהם זה היה), עודד את הילדים לקפוץ והמדריך לא הגיב לכך.

 

11.       אמנם, רעי וניר לא זכרו מה עשו המדריכים בעת שהם קפצו, ואף לא דייקו בשאלה מי מהמדריכים עודד אותם לקפוץ מגובה כה רב, אולם בעניין זה (להבדיל מציון הגובה בו מדובר), מקבלת אני את הרשום במסמך ת/3, לפיו יואב אמר לילדים: "תראו אפשר לקפוץ מפה והצביע על מקום גבוה יותר ממה שקפצנו" והילדים עשו כך.

 

12.       בהסתמכי, כאמור, במידה מסויימת, על ת/3, אינני מתעלמת מכך שאמו של התובע "עזרה" לרעי לרשום את המסמך, אולם אין בכך כדי לאיין לחלוטין את אשר נרשם בו, הן לאור כך שהמסמך נכתב ע"י רעי, בכתב ידו, בסמוך לאחר האירוע (ביום 5.5.98). בוהן לאור כך שרעי לא העיד שהדברים הרשומים במסמך (פרט לגובה בו מדובר), אינם נכונים, ולא התרחשו בפועל. את העובדה שהוא לא זכר את כל הרשום במסמך יש לייחס לגילו הצעיר בעת התאונה, ולזמן הרב שעבר מאז.

 

13.       זאת ועוד  - הנתבעים לא הביאו למתן עדות את אותו יואב (או חבר אחר מחבריו של המדריך, אשר היה במקום), דבר הפועל לרעתם.

"אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" - בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 658 ,651. כן ראו: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736. "הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית מבלי לספק טעם משכנע לכך, מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד" - ע"א 989/03 - א' חטר-ישי נ' יעקב חיננזון . תק-על 2005(1), 853, עמ' 859.

 

הנתבעים בענייננו לא סיפקו הסבר לאי הבאת מי מהחברים אשר נכחו במקום, ועדותו של המדריך נותרה עדות יחידה, אשר, לאור כל האמור לעיל, לא ניתן לקבלה.

 

חובת המדריך –

 

14.       הנתבעים אינם חולקים על כך שחלה עליהם חובת זהירות מושגית, ואף לא על אחריותה של הנתבעת, באחריות שילוחית, למעשיו ומחדליו של המדריך.

עם זאת, הם טוענים, כי בקביעת חובת הזהירות, אשר יש להציב כאשר מדובר בטיולים בחיק הטבע, יש לזכור את הצורך בעידוד טיולים כאלה, וכי יש להימנע מהטלת חובות מחמירות, אשר ירתיעו מקיום טיולים כאלה.

אכן, אין ספק כי צודקים הנתבעים בטענתם זו, אולם אין הטענה תואמת את עובדות המקרה אשר בפני, ואף פסקי הדין הרבים אליהם הפנו אינם רלבנטיים לענייננו.

15.       אין חולק על הצורך בעידוד טיולים להכרת הארץ, ועל כך שבבואנו לדון בתאונות הקורות במהלך טיולים, יש להביא בחשבון את הסיכונים הטבעיים והרגילים הטמונים בטיול בחיק הטבע, סיכונים אשר בגינם אין להטיל אחריות.

 

אולם, בענייננו, אין מדובר בסיכונים רגילים וטבעיים  בהם נתקלים אנו במהלך טיול בחיק הטבע, אלא בפעילות מסוכנת של הילדים, אשר חורגת מסיכונים טבעיים ורגילים, ואשר היה על המדריך למנעה, או להציב לה כללים וסייגים ברורים ואף לפקח מקרוב על עמדת הילדים בכללים ובסייגים הנקבעים על ידו.

עוד יש לזכור, כי אין מדובר בקפיצה הראשונה באותו יום, אלא במצב בו הילדים קפצו פעמים רבות, עד אירוע התאונה, כך שהיה למדריך, די זמן לאסור על הפעילות, או להבטיח שאין בה כל סכנה לילדים.

במחדלו לעשות כך, אחראי המדריך לפגיעתו של התובע, ואף הנתבעת אחראית לכך, באחריות שילוחית.

 

16.       בהקשר לכך, יש חשיבות גם לגילם של הילדים, ובמקרה דנן היו הם בני 11-12 שנים בלבד. כאמור לעיל, ילדים בגיל זה אינם יכולים להעריך גובה של קפיצה, ואינם יכולים להעריך, כראוי, סכנות שונות, לרבות סכנה הטמונה בקפיצה מגובה.

 

באשר לחובת הפיקוח של מי שאחראי על ילדים, ראו ע"א (תל-אביב-יפו) 1719/03 - מדינת ישראל- משרד החינוך והתרבות ואח' נ' ביבר דניאלה . תק-מח 2006(1), 10531, בו נקבע:

"גורם המשובה במעשיהם של ילדים, הוא אחד הגורמים היוצרים את חובת הזהירות המושגית שחבים מורים לתלמידיהם. "מכאן אף המשקל היתר שיש וראוי לייחס לשיקול זה, בהחלתה של החובה על מקרה פרטיקולרי זה או אחר" (עמ' 10534).

במקרה בו נפגע ילד בן 8, בעת שטיפס על עץ בחצר בי"ס - ע"א 310/89 - אליהו כהן (קטין) נ' לנטוש מאיר. פ"ד מו(1), 402, נקבע:

"ברור כי מהות חובת הפקוח הלכה למעשה, ממדיה והיקפה משתנים בהתאם לנסיבות הענין, ובהתאם לגילו ותכונותיו של מי שנתון לפיקוח" (עמ' 405-406).

עוד נקבע, בהסתמך על ע"א 715/79 דניאלי נ' אורט ישראל נתניה, פ"ד לה (2)  764, כי:

"מידת הפקוח הדרושה היא פועל יוצא של הנתונים כגון: גיל הילדים, תנאי השטח, אופי העיסוק והסיכון הנובע ממנו, וכיוצא באלה".

 

אציין, כי בסיכומי התובע נטענו טענות שונות באשר להתנהגות המדריך לאחר הקפיצה, אולם טענות אלה לא נטענו בכתב התביעה ולפיכך אין מקום להתייחס אליהן.

 

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, כי הנתבעים אחראים, ביחד ולחוד, לפגיעתו של  התובע, ולכל נזקיו בגין פגיעה זו.

 

הנזק;

 

17.       האם נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה?

ד"ר למברגר אנשל, מטעם התובע, קבע, כי לתובע הגבלה בתנועות הצוואר, המקנה לו נכות לצמיתות בשיעור 20%, וכן נכות בשיעור 5% בגין שבר בחוליה 2C.

ד"ר מיכה רינות, מטעם הנתבעים, קבע, כי אין לתובע כל הגבלה בתנועות הצוואר, כי ה"חשד" לשבר לא אושר, וכי הצילומים העדכניים מאשרים כי היה זה חשד בלבד ולא שבר, וכי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

 

18.       לאור הפער בממצאיהם ומסקנותיהם של מומחי הצדדים, מיניתי את ד"ר פריימן כמומחה מטעם בית המשפט. ד"ר פריימן, קבע, כי התובע סבל מטורטיקוליס, שהיא "תפיסה" של הצוואר בעקבות חבלה לא ישירה לצוואר ללא עדות לשבר או לחבלה לחוט השדרה. כן קבע ד"ר פריימן, כי אין כעת עדות להגבלת תנועה בצוואר, וכי בבדיקות       ה- T.C ומיפוי עצמות שנערכו לתובע בסמוך לאחר התאונה (בחודש אפריל 1998), לא נמצאו סימנים לשבר. מסקנתו היא, כי לא נגרמה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה.

 

19.       לאור רפלקסים ערים, וכן דלדול שרירים בשתי הידיים, אשר נמצאו בבדיקת התובע ע"י ד"ר פריימן, שלח ד"ר פריימן את התובע לבדיקת MRI, בה נמצאה הצטברות של נוזל בתוך חוט השדרה באזור ע"ש חזי 5T-3T (להלן: "הצטברות נוזלים"), ממצא אשר לא התגלה ע"י מי ממומחי הצדדים.

 

עם זאת, קבע ד"ר פריימן, כי מדובר בפגם מולד של התובע (ולא בפגם שהינו תוצאה של התאונה), לאור כך שהצטברות נוזלים ניוונית, שהינה תוצאה של חבלה בחוט שידרה, מתפתחת רק לאחר שנים מעבור האירוע, ואף לאור כך שלכל אורך האשפוז לא הודגם כל חסר נוירולוגי המתאים לפגיעה בחוט השידרה, וממצא זה גם אינו גורם להגבלת התנועות בצוואר, אשר נמצאה אצל התובע לאחר התאונה.

 

20.       ד"ר פריימן נחקר, ארוכות, על חוות דעתו והבהיר, כי אם היתה לתובע פגיעה נוירולוגית, כטענתו, היא היתה מתבטאת בגפיים התחתונות ולא בגפיים העליונות, וכי, לדעתו, דלדול השרירים (אשר נמצא אצל התובע בגפיים העליונות) נובע מכך שהתובע רזה מאד ואינו אוכל היטב (כדברי אמו בפני ד"ר פריימן).

 

בתשובה לשאלות ב"כ התובע האם ייתכן שכתוצאה מהנפילה נגרמה המטומה, שגרמה לפגיעה בעמוד השידרה, אולם לא אובחנה מאחר של נעשתה בדיקת MRI, אך גרמה לכאב והפרעות בנשימה (סוף עמ' 8 לפרוטוקול), השיב המומחה כי ברפואה הכל ייתכן, אולם השאלה היא שאלה של סבירות. המומחה הוסיף ואמר, כי "זה יכול להיות אבל זה דחוק מאד", וכי לחבלה בחוט השידרה צריכים להיות תסמינים (אשר לא היו במקרה דנן).

אוסיף, במאמר מוסגר, כי התובע לא טען שהיו לו הפרעות בנשימה (אלמנט אשר נכלל בשאלתו של ב"כ התובע), ואף במסמכי חדר המיון והאשפוז לא נרשמה תלונה כזו.

 

21.       ד"ר פריימן הסביר היטב את הממצאים והמסקנות אליהם הגיע, הן הממצאים הקליניים בדבר העדר הגבלה בתנועות הצוואר (כיום) ובדבר העדר עדות לשבר, והן ממצאיו ומסקנותיו בנוגע להצטברות הנוזלים, וחוות דעתו מקובלת עלי במלואה.

 

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי אין קשר סיבתי בין הצטברות הנוזלים ובין התאונה, וכי לא נגרמה לתובע נכות כלשהי כתוצאה מהתאונה.

 

22.       עם זאת, אין ספק שאשפוזו של התובע לאחר התאונה, הינו נזק אשר גרמה התאונה, וכך אף הכאבים בצוואר אשר סבל התובע בסמוך לאחר התאונה, ובגין אלה הוא זכאי לפיצוי. לאור העדר נכות לצמיתות, אין מקום לפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות נטען.

 

אני מחייבת, איפוא, את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים דלהלן:

א.                  פיצוי בגין כאב וסבל, בסך 30,000 ₪ נכון להיום.

ב.                   לאור ימי האשפוז, ובהיות התובע, אותה עת, ילד בן פחות מ- 12 שנים, יש מקום לפסוק פיצוי גם בגין עזרת ההורים, אותו אני מעריכה, נכון להיום, בסך של 3,000 ₪. 

ג.                    בנסיבות הענין זכאי התובע גם להחזר הוצאותיו, דהיינו – החזר אגרת התביעה, החזר שכר המומחה מטעמו, והחזר חלקו בשכר המומחה מטעם ביהמ"ש,     והכל – כנגד הצגת קבלות ובשערוך כדין, מהיום בו שולמו הסכומים, ועד התשלום המלא בפועל.

ד.                   שכ"ט עו"ד בסך 6,600 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, נכון להיום.

 

 

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום ט' בשבט, תשס"ז (28 בינואר 2007), בלשכתי, בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

ת. שרון-נתנאל, שופטת

 

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 28/01/2007
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 28/01/2007 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו