בית הדין הארצי לעבודה דן בערעור של מערער כנגד המוסד לביטוח לאומי שדחה את תביעת המערער להכרה בתאונת עבודה מיום 29.10.08.

המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי שיכיר בפגיעתו כתאונת עבודה אך זה דחה את תביעתו בטענה כי התאונה לא אירעה בדרכן מעבודתו לביתו.
המערער פנה לבית הדין וגם שם נדחתה תביעתו בטענה שעצר בדרך לביתו ובכך נפסק מסלול ההליכה מעבודתו לביתו.

נפסק:

בית הדין הארצי לעבודה פסק כי ההפסקה שעשה המערער לצורך מילוי טופס הפייס בקניון אינה סטייה של ממש ממסלול ההליכה מעבודתו לביתו. לטענת בית הדין אין מבחן המפרש מהי הפסקה או סטייה של ממש, על כן יש לבחון האם ההפסקה שנעשתה ע"י המערער הינה מידתית וסבירה. דהיינו, לא ארכה זמן רב.
על כן, מדובר בסטייה שעשה המערער בדרכו מהעבודה לביתו ולא בסטייה של ממש שכן לאחר כ – 5 עד 10 דקות המערער שב למסלול ההליכה לביתו. עוד יצוין, כי הקניון בו מילא המערער את טופס הפיס נמצא בדרכו מהעבודה לביתו.
על כן פסק בית הדין שהערעור מתקבל, התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמערער יפוצה ע"י ביטוח לאומי בסך 4,000 ₪ בגין הוצאותיו.