לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > תאונות דרכים > רע``א 5099/08 (עליון) חסן נביל נ` הדר חברה לביטוח | ישראל | 18/02/2009
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | תאונה בעת קשירת מטען לרכב | רע``א 5099/08 (עליון) חסן נביל נ` הדר חברה לביטוח
עוד בתאונות דרכים
חדשות
ישראל | העליון: ביטוח חובה לרכב לא בתוקף עד אשר שולם בפועל
ישראל | בני משפחתם של המשפחה שנהרגה בתאונת רכבת יפוצו ב- 1.5 מילי...
ישראל | הפניקס: להפחית לחולה ניוון שרירים את הפיצוי לאור תוחלת חי...
ישראל | משפחת ההרוגות בתאונה תובעות מליונים משושן ברבי
ישראל | נהרג בתאונת אופנוע ונמצא אשם ב80% בגלל נהיגה פרועה
מאמרים
ישראל | טריקת דלת הרכב על האצבע כתאונת דרכים
ישראל | נזקי גוף בתאונת דרכים במצב של שיכרות
ישראל | תאונה במתכוון - מהי ?
ישראל | עשרת הדיברות לנפגע תאונת דרכים
ישראל | מספר נקודות חשובות לנפגעי אסון הרכבת ומכריהם
פסיקה
ישראל | ת``א 50895-01-12 (שלום חיפה) אלקיים נ` הכשרת הישוב
ישראל | ת``א 37640-03-12 (שלום חיפה) רכליס נ` כלל ב
ישראל | ת``א 29448-11-09 (שלום חיפה) מזרחי נ` כלל
ישראל | ת``א 13357-04-10 (שלום ת``א)
ישראל | ת``א 23026-08-10 (שלום ת``א) מחמוד חמאד נ` קרנית
מקורות מקוונים
דרום אפריקה | השירות לבטיחות בדרכים של דרום אפריקה
ניו יורק | הקרן הלאומית לבטיחות בדרכים
בריטניה | הברית לבטיחות בדרכים - ORSA
ניגריה | המועצה הפדרלית לבטיחות בדרכים של ניגריה - FRSC
קנדה | האיגוד הקנדי המקצועי לבטיחות בדרכים - CARSP
פסיקה בתאונות דרכים מישראל | 18/02/2009
רע``א 5099/08 (עליון) חסן נביל נ` הדר חברה לביטוח
כב` השופטים ריבלין, גרוניס וג`ובראן  :מחבר
קישור לפסק הדין קישור לפסק הדין  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

תאריך: 04.02.2009
רע"א 5099/08
בית המשפט העליון
כב' השופטים ריבלין, גרוניס וגו'בראן
חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ
 
העובדות:
מדובר בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להכיר בתאונה בה נפגע התובע כתאונת דרכים.
התאונה ארעה בעת שהתובע, נהג משאית במקצועו, עלה על המשאית לפני שהחל בנסיעה וקשר באמצעות חבל את המטען שהועמס עליה קודם לכן. במהלך הקשירה השתחרר החבל בפתאומיות וכתוצאה מכך נפל המבקש מן המשאית ונפגע.
בית משפט השלום אליו הוגשה התביעה במקור קבע כי קשירת המטען על ארגז המשאית באה בגדרי חריג הטעינה שבהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בחוק, ומשום כך לא קמה למבקש עילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
בערעור אשר הגיש התובע לבית המשפט המחוזי, קבע בית המשפט המחוזי גם כי  קשירת המטען היא פעולת לוואי לטעינה ומשום כך נכנסת לחריג הטעינה שבחוק הפיצויים.
לאור זאת, הגיש התובע בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
 
נקבע:
בית המשפט העליון קבע כי אכן אין המדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים, שכן הפעולה נעשתה במסגרת פעולת הטעינה אשר מוחרגת בחוק.
בית המשפט קבע כי קשירת מטען על גבי המשאית בטרם החלה הנסיעה היא אינה חלק מדרך השימוש של "נסיעה ברכב" כנדרש בחוק שכן הפעולה אינה חלק מפעולת הנסיעה עצמה ולפיכך האירוע אינו יכול להיחשב כתאונת דרכים.
 עוד קבע בית המשפט כי "טיפול דרך" כמשמעותו בחוק אשר נחשב כחלק מן הנסיעה ברכב הוא אך ורק טיפול שנעשה לאחר תחילת הנסיעה, לאחר היציאה לדרך, ואינו יכול להיות טיפול המתרחש במקום חניית הרכב טרם היציאה לדרך. בעניין הנדון לא מדובר בטיפול פתאומי, אלא בפעולה שגרתית שיש לבצע דרך קבע לפני תחילת הנסיעה וגם מטעם זה לא ניתן לראות בה "טיפול דרך".
בית המשפט ציין כי השימושים שבהגדרת המשנה של תאונת דרכים בחוק הם רשימה סגורה ואירועים שאינם נופלים למקרים המוזכרים בהגדרה במפורש הם אינם "שימוש ברכב מנועי" כנדרש בחוק במסגרת הגדרת תאונת דרכים. 
 לאור האמור, דחה בית המשפט את הערעור והותיר את קביעת בתי משפט השלום והמחוזי על כנה.
 


 

 

בפני:  

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

 

כבוד השופט א' גרוניס

 

כבוד השופט ס' ג'ובראן

 

המבקש:

חסן נביל

                                          

 

נ ג ד

                                                                                                    

המשיבה:

הדר חברה לביטוח בע"מ

                                          

בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.5.08 שניתן על-ידי כבוד השופטים ה' ח'טיב, ז' הווארי וב' ארבל

                                          

בשם המבקש:

עו"ד אבראהים בולוס

 

בשם המשיבה:

עו"ד נעמי לביא

 

 

פסק-דין

 

 

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

 

1.        זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטים ה' ח'טיב, ז' הווארי וב' ארבל), שבו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת, שמאן להכיר בפציעה שאירעה לו בעת שעסק בקשירת מטען על משאיתו, כתאונת דרכים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

 

התאונה

 

2.        ביום 27.1.2003 טיפס המבקש, המשמש נהג משאית, על משאיתו וקשר באמצעות חבל את המטען שהועמס עליה קודם לכן. במהלך הקשירה השתחרר החבל בפתאומיות וכתוצאה מכך נפל המבקש מן המשאית ונפגע. המבקש תבע את נזקיו בבית משפט השלום מכוח הוראות חוק הפיצויים. בית משפט השלום קבע תחילה כי במחלוקת שנפלה בין הצדדים לגבי השעה שבה הועמס המטען על המשאית, הוא מבכר את גרסת המשיבה אשר לפיה הועמסה המשאית בבוקר האירוע, סמוך לשעה שבה קשר המבקש את המטען על ארגז המשאית. בית המשפט הוסיף וקבע כי האירוע שבו נפגע המבקש אינו בא בגדרי "תאונת דרכים" כמשמעות התיבות הללו בחוק הפיצויים. נקבע, כי קשירת המטען על ארגז המשאית באה בגדרי חריג הטעינה שבהגדרת "שימוש ברכב מנועי", ומשום כך לא קמה למבקש עילה לפי חוק הפיצויים. על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי.

 

3.        בית המשפט המחוזי סבר גם הוא כי קשירת המטען היא פעולת לוואי לטעינה ומשום כך נכנסת לחריג הטעינה שבחוק הפיצויים. עם זאת, בשונה מפסק הדין של בית משפט השלום, בחן בית המשפט המחוזי את האירוע לאור ההלכה שנקבעה ברע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמדג'ה, פ"ד נט(3) 541 (2004) (להלן: עניין אוסם), תוך שהוא עורך אבחנה בין המקרה שלפניו לבין המקרים שבהם עסק פסק הדין בעניין אוסם. בענייננו – כך על-פי בית המשפט המחוזי – קיימת התנגשות בין שימוש שאינו מוכר במפורש כשימוש ברכב מנועי לפי הרשימה שבסעיף 1 לחוק, אך "מהווה שימוש על-פי המבחן התחבורתי הכללי", לבין חריג הטעינה והפריקה. לעומת זאת – כך נאמר בפסק הדין – עניין אוסם עסק בהתנגשות בין שימוש מוכר על פי החוק אשר מופיע במפורש בהגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי", לבין חריג הטעינה והפריקה. בית המשפט המחוזי סבר כי הקביעה בעניין אוסם, שלפיה השימוש המוכר גובר על חריג הטעינה והפריקה, אינה חלה במקרה שבו "השימוש" האחר אינו מוזכר במפורש בהגדרת המשנה. בית המשפט המחוזי דחה אפוא את הערעור.

 

4.        המבקש טוען כי קשירת המטען על המשאית אמנם הוכרה בפסיקה כחלק מפעולת הטעינה אך במקביל היא מקיימת גם את דרך השימוש של "נסיעה" או לחילופין את דרך השימוש של "טיפול דרך" – הכלולים בהגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי". לדעתו, קשירת המטען היא חלק מפעולת הנסיעה ברכב, שכן היא הכרחית לצורך הנסיעה ונעשית בסמוך לה. לחילופין סבור המבקש, כאמור, כי קשירת המטען היא "טיפול דרך", שכן מדובר בפעולה שנועדה למניעת הסיכון התחבורתי, ואשר נעשתה בסמיכות לנסיעה ולשם התחלתה. לשיטתו, פעולה המקיימת במקביל דרך שימוש המוכרת בהגדרת המשנה כמו גם את חריג הטעינה היא "תאונת דרכים" על פי ההלכה שנקבעה בעניין אוסם, ולפיכך נפילתו מן המשאית בעת שקשר את המטען שהונח על גבה מקימה לו עילה על-פי חוק הפיצויים.

 

           המשיבה טוענת לעומתו כי קשירת המטען על גבי המשאית אינה שימוש מוכר על-פי הגדרת המשנה שבחוק. לשיטתה, יש לפרש את דרך השימוש "נסיעה ברכב" על-פי מובנה הפשוט, ואין להכליל בה שימושי לוואי הקודמים לנסיעה עצמה. לדבריה, קביעה כי קשירת המטען היא "נסיעה ברכב" תרוקן את חריג הטעינה והפריקה מתוכן ותעמוד בניגוד לכוונת המחוקק. אשר לדרך השימוש של "טיפול דרך" טוענת המשיבה כי קשירת המטען, כאשר הרכב חונה בטרם החלה הנסיעה, אינה מהווה "טיפול דרך" שכן הדבר לא נעשה "אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית" כפי שנקבע בע"א 4469/95 דראושה נ' אררט – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475 (1996) (להלן: עניין דראושה).

 

           החלטנו לבחון את הבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להידחות.

 

דרכי השימוש כ-"רשימה סגורה"

 

5.          בפסק דינו נדרש בית המשפט המחוזי, כאמור, להלכת אוסם, ובבואו ליישמה איבחן בית המשפט בין דרכי השימוש המופיעות במפורש בהגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי", לבין דרכי שימוש שאינן מנויות בה. בעוד שבמקרים מהסוג הראשון – כך על-פי בית המשפט המחוזי – מורה לנו ההלכה שנקבעה בעניין אוסם כי דרך השימוש המוכרת שבהגדרת המשנה תגבר על חריג הטעינה והפריקה, הרי שבמקרה כמו זה שלפנינו, שבו מדובר בשימוש נוסף שאינו מוזכר בהגדרת המשנה – יגבר החריג. מן העמדה הזו ניתן להבין לכאורה כי בית המשפט המחוזי סבר שגם במקום שבו שימוש ברכב אינו נכלל ברשימת השימושים שבהגדרת המשנה, עדיין אפשר שיתקיים שימוש לצורך החוק מכוח "מבחן תחבורתי כללי" (אם כי, אליבא דבית המשפט המחוזי, שימוש כזה לא יגבר על חריג הטעינה והפריקה). גישה זו אין לקבל.

 

           ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (לא פורסם, 29.10.2007) (להלן: עניין ינטל), ציינו כי "ההבחנה בין 'שימוש עיקרי' ל'שימוש לוואי' שנועדה להרחיב את הגדרת 'השימוש ברכב' שוב אין לה נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של 'דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינן בה"' (פסקה 7 לפסק הדין). עמדה זו, הרואה ברשימת השימושים שבהגדרת המשנה רשימה סגורה, עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם תכליתו. החוק מנוסח בצורה קזואיסטית אשר אינה מקימה על-פי לשונה אפשרות להכיר באירועים שאינם נופלים למקרים המוזכרים בה במפורש כ-"שימוש ברכב מנועי". בחינה של ההיסטוריה החקיקתית מעלה אף היא כי כוונת המחוקק הייתה ליצור רשימה סגורה של דרכי שימוש (ראו גם אמרת האגב של הנשיא א' ברק בשאלה זו בפסקה 6 לפסק הדין בעניין דראושה הנ"ל). תפיסת דרכי השימוש בהגדרת המשנה כרשימה סגורה מאיינת את האפשרות לקבוע כי שימושים נוספים, שאינם מוזכרים ברשימה (לאחר מיצוי "הפוטנציאל הפרשני" הגלום בה, כלשונו של הנשיא ברק), יבואו בגדר "תאונת דרכים" לפי מבחן כוללני כזה או אחר.

 

           השאלה הניצבת לפנינו בתיק זה היא לפיכך אם קשירת מטען המצוי על רכב קודם ליציאתו לדרך – פעולה אשר ללא ספק נכנסת לגדרי חריג הטעינה שבחוק הפיצויים (ראו רע"א 6223/98 שיבלי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 381 (1998)) – מקיימת בנוסף גם את אחת מדרכי השימוש "נסיעה ברכב" או "טיפול דרך".

 

נסיעה ברכב

 

6.        "הדיבור 'נסיעה ברכב"' – כך נפסק – "הוא בעל רמת הפשטה גבוהה למדי, באופן שניתן לכלול בחובו מצבים רבים שעל פי המבחן התעבורתי יש לראותם כשימוש ברכב" (עניין דראושה הנ"ל, בעמ' 480). ברי, לפיכך, כי לא רק נסיעה בפועל נכללת בתוכו. כך למשל, נראה כי התנעת הרכב תיחשב "נסיעה" לצרכי חוק הפיצויים (ראו: ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844 (1988)) (להלן: עניין שולמן). פסק דין זה ניתן אמנם לפני שנתקבל בכנסת תיקון מספר 8, אך נראה כי אין לחרוג מפרשנות זו גם כיום. בעניין זה הוצגו מספר גישות מרחיבות. כך, פרופסור אנגלרד הביע את העמדה כי פעולת הנסיעה מתחילה עם הכניסה לרכב ומסתיימת עם היציאה ממנו (ראו: יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 121-120 (מהדורה שלישית, 2005)) (להלן: פיצויים לנפגעי תאונות דרכים). עמדה זו נדחתה בפסק הדין בעניין ינטל הנ"ל, שם נקבע כי "אין לקבל מבחן טכני של נוכחות ברכב לצורך קביעה שמתקיים 'שימוש ברכב' מסוג 'נסיעה'. זוהי פרשנות שיש בה הרחבה שאינה מתבקשת מלשון החוק, ומנוגדת לתכליתו של תיקון מס' 8" (פסקה 8 לפסק הדין). גישה מרחיבה אף יותר הובעה על ידי דעת הרוב ברע"א 5739/97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(4) 145 (1999), שם נקבע כי שחרור הבלם המכני החיצוני, שמנע תזוזה של מכונית שהובלה על גבי משאית, בא בגדרי "נסיעה ברכב". ולא כך הוא. ברי כי לא כל פעולה הקשורה, בקשר רחוק או קרוב, לנסיעה ברכב תיחשב "נסיעה" על פי ההגדרה. כך למשל, בעניין ינטל נקבע כי סריקה ביטחונית הנעשית על-ידי נהג אוטובוס לפני תחילת הנסיעה אינה נחשבת "נסיעה ברכב" ובעניין דראושה נקבע כי החלפת חלקים המורכבים על גבי טרקטור לצורך המשך העבודה גם היא אינה "נסיעה ברכב". 

 

7.          השאלה המונחת לפנינו היא, כאמור, אם קשירת מטען על גבי המשאית בטרם החלה הנסיעה היא חלק מדרך השימוש של "נסיעה ברכב". המבקש טען כי כך הדבר כיוון שפעולה זו נועדה בין השאר למנוע סיכון תעבורתי והיא הכרחית לשם קיום הנסיעה. התשובה לשאלה זו אינה קלה והיא טרם הוכרעה על ידי בית משפט זה. הנשיא א' ברק התייחס לשאלת מהותה של פעולת קשירת המטען באמרת אגב בעניין דראושה, שם נכתב:

 

"קשיים ניכרים מתעוררים באותם מצבים שבהם תאונה פלונית נופלת לגדר שתי פעולות שונות הנזכרות בהגדרת "שימוש", כאשר על-פי אחת מהן הפעולה מהווה "שימוש" ועל-פי האחרת היא אינה מהווה "שימוש"... בדומה, מה דין נזק גוף הנגרם אגב טיפול במטען – כגון קשירתו, כיסויו, סידורו, בדיקתו – לאחר שהוטען על כלי הרכב ולפני שפורק? האם יש לראות בפעולות אלה משום "שימוש" בהיותן חלק מה"נסיעה ברכב", או שמא אין הן בגדר "שימוש", שכן הם באו אגב טעינה ופריקה?". (פסקה 7 לפסק הדין)

 

            

             גם בפסק הדין ברע"א 11043/05 אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (לא פורסם, 26.9.06), לא הוכרעה השאלה אם חיבור של עגלה נגררת למשאית מקיים את השימוש של "נסיעה ברכב", משנמצא כי התקיים באותו מקרה גם שימוש של "ירידה" מן הרכב. עם זאת, ראה שם בית המשפט לציין, בהתייחס לאפשרות שהמקרה מקיים את דרך השימוש של "נסיעה ברכב", כי מדובר במקרה גבולי. הערכאות המבררות עסקו יותר מפעם אחת במקרים דומים למקרה שלפנינו. בת"א (שלום נצ') 7030/04 מזיד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 2.8.2006), נפסק כי קשירת מטען על גבי משאית מקיימת את דרך השימוש של "נסיעה ברכב". בת"א (שלום רמ') 4761/06 לביא נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 4.2.2008), הגיע בית המשפט למסקנה דומה לגבי סגירת מיכלי דלק לקראת נסיעה. לעומת זאת, בע"א 1040/05 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' נאיף (לא פורסם, 18.1.06), נפסק ברוב דעות כי סידור המטען ברכב לפני תחילת הנסיעה אינו נופל לגדרי דרך השימוש של "נסיעה ברכב".   

 

8.        עמדתי היא כי קשירת מטען על גבי משאית לקראת הנסיעה אינה יכולה להיחשב "נסיעה ברכב" כמשמעות מונח זה בהגדרת המשנה של "שימוש ברכב". אכן, פרשנות המונח "נסיעה ברכב" הורחבה בפסיקה ונקבע כי היא חורגת מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב, אך נראה כי המקרים הנופלים בגדריה חייבים להיות קשורים קשר ממשי לנסיעה בפועל. ודוק: הקשר צריך שיהא לפעולת הנסיעה עצמה, ולא רק לתוצאותיה. התנעת מנועו של הרכב היא חלק מן הנסיעה. בין הפעלתו של המנוע לבין תזוזת גלגלי הרכב על הכביש מפריד אך שחרור הבלם או שלוב הילוך למהלך תנועה. הפעלת המנוע היא גם תנאי פיסי לנסיעה; ללא התנעת הרכב לא יוכל הרכב לזוז ממקומו. לעומת זאת, קשירת המטען אין בה כדי לשמש חסם פיסי המונע מהרכב להתחיל בנסיעה. יצויין כי תנאי זה, בדבר הזיקה הפיסית בין הפעולה לבין הנסיעה, הוא תנאי הכרחי אך לא בהכרח תנאי מספיק. כך למשל, הליכתו של הנהג מביתו לעבר הרכב חיונית, פיסית, לתחילת הנסיעה, אך אין לראות בה פעולה המקיימת את דרך השימוש של "נסיעה ברכב". לעניין גבולותיו של השימוש הזה קבענו בעניין ינטל הנ"ל כי "פעילויות רבות אשר חיוניות לביצוע הנסיעה מצויות על רצף הפעולות שמסתיים בנסיעה ממש. הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגרלי מ'הליך הנסיעה' עד כדי שיש לראות בה 'נסיעה' אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של מתחם הסיכון התעבורתי" (פסקה 7 לפסק הדין). לפי מבחנים אלה אין מנוס מלומר כי במקרה זה לא התקיים, לצד השימוש הממעט, גם שימוש של "נסיעה ברכב".

 

טיפול דרך

 

9.          שאלת האבחנה המדויקת בין "טיפול דרך" ל-"טיפול בית" ובין "תיקון דרך" ל-"תיקון בית" טרם הוכרעה בבית משפט זה, והיא שימשה כר פורה לחילוקי דעות בפסיקה ובספרות. בעניין זה הוצעו מספר מבחנים אפשריים: מבחן אפשרי אחד הוא "המבחן הגיאוגרפי". על-פי מבחן זה "טיפול דרך" חייב להיעשות בדרך במובנה הגיאוגרפי, ומשום כך טיפול הנעשה בבית או בחצרים של מקום העבודה אינו "טיפול דרך". על האפשרות לאמץ מבחן זה נרמז בעניין דראושה הנ"ל, שם הוזכר כי האירוע התרחש בחצרים של מקום העבודה במסגרת ההנמקה מדוע לא מדובר ב"טיפול דרך" (עניין דראושה הנ"ל, בעמ' 482-481; ראו גם: פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 139; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים 177 (מהדורה שלישית, 1999)).

 

10.        מבחן נוסף הוא "מבחן הזמן". מבחן זה קושר בין פעולת הטיפול ברכב לפעולת הנסיעה בו ומציע כי רק טיפולים הנעשים בסמיכות לפעולת הנסיעה (או במהלכה) מהווים "טיפול דרך". בעניין דראושה נקבע – תוך הסתמכות על עמדתו של פרופסור אנגלרד בסוגיה – כי "טיפול דרך" הוא טיפול אשר "נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית" (עניין דראושה הנ"ל, בעמ' 482-481). התיבות "אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית" זכו לפרשנויות שונות שהשפיעו על היקף התפרשותו של המושג "טיפול דרך". פרופסור אנגלרד סבור כי רק טיפולים המתרחשים במהלך הנסיעה (אשר לדעתו, כאמור לעיל, מתחילה עם הכניסה לרכב) הם "טיפולי דרך" (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בעמ' 141). לעומת זאת, במספר פסקי דין יושם "מבחן הזמן" באופן שכולל גם אירועים המתרחשים בסמוך לתחילת הנסיעה. כך למשל, בת"א 2741/05 (שלום, חד') מצארווה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 9.11.2008), נקבע כי טיפול הנעשה בסמוך לפני תחילת הנסיעה – גם אם הוא נעשה בבית – יחשב טיפול דרך, אך טיפול זהה הנעשה שלא בסמוך לנסיעה לא יחשב כ"טיפול דרך".

 

11.      מבחן שלישי הוא "מבחן המהות", הבוחן את סוג הטיפול שבוצע ברכב. על-פי מבחן זה "טיפול דרך" ו"תיקון דרך" הם "טיפול ותיקון 'שנוהגים לעשות בדרך' ולא נזקקים בו בדרך כלל למוסכים ולבעלי מקצוע, היינו – תיקון וטיפול שצפוי מכל נהג ברכב לעשותו ואין מצפים ממנו להזמין בעל מקצוע לתיקון כזה או להביא את הרכב למוסך לשם תיקונו. החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה ואולי גם החלפת 'חגורה' הם טיפולים ותיקונים שנהגים נוהגים לעשות בעצמם, ולא נזקקים בהם למוסכים דווקא" (עמדת השופט ד' מועלם בת"א (שלום כ"ס) 3652/94 אלטמן נ' עילית (אמריק) חברה לביטוח בע"מ, פ"מ התשנ"ה(4) 63, 69 (1995) (להלן: עניין אלטמן); עמדה זו אומצה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א (מחוזי י-ם) 3204/02 קורנגולד נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 26.6.2003) ובמספר פסקי דין נוספים של הערכאות המבררות).

            

12.      בע"א (מחוזי חיפה) 242/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' שביט (לא פורסם, 13.11.2008) (להלן: עניין שביט) הוצע תנאי סף להכללת אירוע בגדרי "טיפול דרך". תנאי זה קובע כי "טיפול דרך" חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו. המקרה עסק בנהג שיצא מרכבו על-מנת להסיר מכשול שהיה בדרך ובדרכו חזרה אל הרכב נפל לבור. דעת הרוב (כבוד השופטת י' וילנר וכבוד השופט ע' גרשון) קבעה בהקשר זה כי "תיקון דרך שלא ברכב (כמו הסרת מכשול בדרך), ושלא קשור לרכב דווקא, אף אם נעשה הדבר כפעולה חיונית להמשכת הנסיעה, לא יבוא בגדר 'שימוש ברכב מנועי', שאחרת, מדוע נזקק המחוקק לציין כי התיקון המוכר חייב להיות ברכב דווקא". דעת המיעוט (כבוד השופט י' גריל) סברה כי מרכז הכובד של "טיפול הדרך" הוא צורך בטיפול המתעורר במהלך הנסיעה והכרחי לשם המשכתה, ואחת היא אם מדובר בטיפול ברכב עצמו או בהפרעה אחרת המונעת את המשך הנסיעה. בע"א 2563/01 ביטון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 14.2.2005), הובעה עמדה שונה מעמדת הרוב בעניין שביט. באותו מקרה סברו השופטים כי סילוק מוט ברזל שבלט ממטענה של משאית זבל הוא "טיפול דרך" כמשמעו בחוק. לדבריהם "הדיבור 'תיקון' מצומצם יותר מן הדיבור 'טיפול'. 'התיקון' מתייחס אל הרכב על חלקיו האינטגרלים ולפעולות המבוצעות בו מחמת תקלה בלבד. תחומיו של 'הטיפול' רחבים יותר, וממילא מוגדרים ומדויקים פחות".       

 

ברירת הדין

 

13.      בענייננו יש לבחון, כאמור, אם קשירת המטען על המשאית היא "טיפול דרך" כמשמעו בהגדרת המשנה. בעניין ינטל הנ"ל ציינתי באמרת אגב כי ייתכן שהמונח "טיפול דרך" מתייחס "לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה". אני סבור כי עמדה זאת עשויה להציע פרשנות בת-יישום להגדרת דרך השימוש "טיפול דרך". כפי שהציע פרופסור אנגלרד – "טיפול דרך" כמשמעותו בחוק הוא אך ורק טיפול שנעשה לאחר תחילת הנסיעה, לאחר היציאה לדרך, ואינו יכול להיות טיפול המתרחש במקום חניית הרכב טרם היציאה לדרך. עמדה זו מעוגנת בלשון הסעיף, בהיסטורית החקיקה ובתכלית החוק. לעניין הלשון, הפירוש הפשוט של המושג "טיפול דרך" הוא טיפול הנעשה במהלך הדרך, באותו אופן שבו הפירוש הפשוט והיומיומי למושג "תאונת דרכים" הוא תאונה המתרחשת במהלך הדרך, או במהלך הנסיעה. אכן, כאשר מושגים מורכבים מצירופן של מילים, פירוש המושג עשוי להיות שונה ממובנן של המילים כשהן עומדות לעצמן. כך, בע"א (מחוזי י-ם) 6329/99 אהרן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 12.11.2000) ציינה השופטת מ' שידלובסקי-אור בסוגיה קרובה לענייננו כי התיבה "דרך" בצמד המילים "דרך-ארץ" אינה מתייחסת לדרך במובנה הגיאוגרפי. עם זאת, בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבחוק, שבה הדרך במובנה הפיסי קשורה קשר הדוק לביטוי, נראה כי קשה לסטות מן הפירוש הפשוט של צירוף המילים. לתנאי זה הייתי מוסיף שני תנאים נוספים המתבקשים מן הדין.

 

             קודם לחקיקת התיקון השמיני, צויין בפסק הדין בעניין שולמן כי "ההבחנה בין 'תיקוני דרך' לבין 'תיקוני בית' היא קשה ומלאכותית". בהתאם לכך נקבע בפסק הדין שכל תיקון או טיפול ברכב "בין תוך כדי נסיעת הרכב ובין בעמידתו, בין בצדי הדרך ובין שלא בצדי הדרך, בין בתוך התנעת המנוע ובין בדימומו – הינו שימוש ברכב" (עניין שולמן הנ"ל, בעמ' 860-861). עמדה מרחיבה זו עוררה את התנגדות המחוקק ותיקון מספר 8 נועד – בין השאר – לצמצם את תחולת החוק בעניין זה. מלכתחילה, הוציאה הצעת החוק במפורש את כל התיקונים והטיפולים הנעשים ברכב מגדרי "שימוש ברכב מנועי". עמדה זו הוסברה בדברי ההסבר להצעת החוק כך: "לאור פסקי הדין הרבים שדנו בנושא נזק שנגרם עקב טיפול ברכב או תיקונו, מוצע – לשם הסרת כל ספק – כי ייאמר במפורש שאין לראות בכל תיקון או טיפול כשלעצמם שימוש למטרות תחבורה במובן חוק הפיצויים. מן הראוי שהנזק יכוסה במסגרת החוק הספציפי הנוגע לכיסויו" (דברי ההסבר להצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התש"ן-1989, ה"ח 1962, בעמ' 33).

 

             אלא שהתיקון שהתקבל בסופו של יום לא אימץ את העמדה שהופיעה בהצעת החוק. המחוקק סייג, עם זאת, את תחולת החוק באשר לתיקונים וטיפולים בשני מובנים. ראשית, החוק חל רק על טיפולי ותיקוני דרך. שנית, החוק מכיר רק בטיפולים ותיקונים הנעשים על ידי אדם "שלא במסגרת עבודתו". בנוסח הסופי שנבחר יש מספר אינדיקציות המחזקות את העמדה כי החוק לא נועד לחול על "טיפולי בית". כך, הלשון שנבחרה ניצבת במובהק בניגוד לעמדה שהובעה בפסק הדין בעניין שולמן, שיצאה, כאמור, נגד ההבחנה בין "תיקוני דרך" ו"תיקוני בית". יתר על כן, מדברי הכנסת עולה שכאשר התיקון הובא לקריאה ראשונה, שלאחריה הוכנסו לתוך הגדרת "השימוש ברכב" תיקוני הדרך וטיפולי הדרך, הובעה במפורש הסתייגות מכך שתיקונים, ובאופן ספציפי צוין תיקונו של תקר, המתבצעים במהלך הנסיעה, לא הוכנסו לגדרי החוק – הסתייגות שהובילה לשינוי התיקון לחוק. ומעל לכל, נראה כי תיקון מספר 8 נועד (גם אם לא תמיד בהצלחה מלאה) להחזיר במידת האפשר את המושג "תאונות דרכים" למשמעותו הפשוטה והיומיומית בעיני הציבור. לאמור, פגיעות המתרחשות החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה. הכנסת טיפולי הדרך לגדרי "שימוש ברכב מנועי", נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה. התיקון לחוק מביע את העמדה כי ראוי שהטיפול והתיקון של תקלות אלו ייתפס כחלק מן המהלך השלם של "הנסיעה ברכב" במובנה הרחב.

 

14.        כאמור, נוסף על התנאי שהטיפול יתרחש בדרך קיימים לדעתי שני תנאים נוספים על מנת שהטיפול יחשב "טיפול דרך". תנאי אחד הוא כי הטיפול אינו אלא זה הנדרש עקב אירוע פתאומי. פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה (השוו: פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעמ' 137). התנאי הנוסף הוא כי לא מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בתקלות מסוג זה אין הכרח שהנהג יטפל, והדבר אף אינו רצוי, ואין לראות בטיפול ממושך ומורכב ברכב חלק מהתרחשויות הדרך, או מן הנסיעה במובנה הרחב.

 

15.                 בענייננו, קשירת המטען נעשתה לפני היציאה לדרך ומשום כך אין לראות בה "טיפול דרך" כמשמעותו בחוק. יתר על כן, לא מדובר בטיפול פתאומי, אלא בפעולה שגרתית שיש לבצע דרך קבע לפני תחילת הנסיעה וגם מטעם זה לא ניתן לראות בה "טיפול דרך". לפיכך, עמדתי היא כי נפילתו של המבקש מארגז המשאית שעה שקשר את המטען שהיה על גבה אינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים.

 

           אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.

 

                                                                                      המשנה-לנשיאה

 

השופט א' גרוניס:

 

           אני מסכים.

                                                                                      ש ו פ ט

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

           אני מסכים.

                                                                                      ש ו פ ט

 

         הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

 

         ניתן היום, י' בשבט התשס"ט (4.2.2009).

 

 

 

המשנה-לנשיאה

              ש ו פ ט

                          ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   08050990_P03.doc   גח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 18/02/2009
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 18/02/2009 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו