לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > אחריות, רשלנות והתרשלות > מקצוע ואחריות מקצועית > א 5194/06 (שלום ראשל``צ) יפה אהרון נ` עו``ד אלברק יוסף ואח` | ישראל | 25/08/2008
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | רשלנות מקצועית עו``ד | א 5194/06 (שלום ראשל``צ) יפה אהרון נ` עו``ד אלברק יוסף ואח`
עוד באחריות, רשלנות והתרשלות
ומקצוע ואחריות מקצועית
חדשות
ישראל | התקבלה חלקית תביעת רשלנות בגין הודעה באיחור ללקוח על פסק ...
ישראל | ביהמ``ש: סוחר רכב חייב לוודא את אמינות המידע שהוא מוסר לק...
ישראל | אישה שניהלה תיק השקעות באופן רשלני תפצה את הלקוח
ישראל | התקבלה תביעה נגד עו``ד שלא יידע את הרוכשים לגבי חריגות בנ...
ישראל | תביעה נגד עורך דין בטענה שהתרשל באישור ייפוי כוח נוטריוני...
מאמרים
ישראל | נפלת במדרכה ? אתה עשוי להיות זכאי לפיצוי מהעירייה
ישראל | רכושך ניזוק בעת שהייתך במלון? אחריות בעל המלון- מוחלטת
ישראל | אחריות למוצרים פגומים
ישראל | הכיס העמוק של הטראומה
ישראל | רשלנות רפואית במהלך הריון ולידה
פסיקה
ישראל | ת``א 1058-09 (שלום רמלה) רועי נ` הולמס פלייס
ישראל | ע``א 1869/05 (מחוזי חיפה) גילת ואח` נ` עו``ד לו
ישראל | א` 1961/05 (שלום חדרה) לוי נ` עו``ד בן שלמה
ישראל | א` 132880/01 (שלום ת``א) מגדל חברה לביטוח נ`
ישראל | א` 39113/03 (שלום ת``א) בירנבאום ואח` נ` קלדרו
חקיקה
ארצות הברית | הצעת חוק חדשה: רפורמה בביטוח רשלנות רפואית
מקורות מקוונים
ישראל | אתר עורכי דין - רשלנות רפואית
ישראל | אתר nrg - פורום בנושא רשלנות רפואית
ישראל | נענע - פורום בנושא רשלנות רפואית וזכויות החולה
ישראל | תפוז - פורום בנושא רשלנות רפואית
פסיקה באחריות, רשלנות והתרשלות ומקצוע ואחריות מקצועית מישראל | 25/08/2008
א 5194/06 (שלום ראשל``צ) יפה אהרון נ` עו``ד אלברק יוסף ואח`
השופטת ד``ר איריס סורוקר  :מחבר
א 5194/06 (שלום ראשל``צ) יפה אהרון נ` עו``ד אלברק יוסף ואח` - בקובץ א 5194/06 (שלום ראשל``צ) יפה אהרון נ` עו``ד אלברק יוסף ואח` - בקובץ  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

 

תאריך: 09.07.2008

א 5194/06

בבית משפט השלום בראשון לציון

בפני כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר

יפה אהרון נ' עו"ד אלברק יוסף ואח'

 

העובדות

 

התובעת, לקוחה של הנתבע בעבר, עתרה לחייבו לפצותה בגין רשלנות מקצועית. לטענת התובעת, הנתבע הסביר לה כי תוכל לסיים תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים על בסיס נכות של 0 אחוזים ולאחר שתקבע נכותה בועדה לעררים במל"ל, תוכל לפנות שוב לחברת הביטוח לצורך פיצוי נוסף. התובעת טוענת כי בשל כך חתמה על שטר פיצוי, מבלי שהבינה שלא תפוצה עוד בעתיד, וזאת למרות שנקבעה לה נכות בשיעור 19.25 אחוזים בועדת העררים במל"ל.

התובעת טוענת כי הנתבע התרשל בכך שלא ברר האם לתובעת נותרה נכות בעקבות התאונה ואף לא הנחה אותה להוועץ במומחים וכן בכך שלא הסביר לה את משמעות חתימתה על שטר הפיצוי.

הנתבע, מצידו, טוען כי המליץ לתובעת להמנע מפשרה על יסוד נכות של 0 אחוזים, אולם התובעת שאפה להשיג כסף "במיידי" והבינה כי הינה מוותרת על כל סכום נוסף. כמו כן, טוען הנתבע כי משחתמה התובעת על שטר ויתור וסילוק, היא אינה רשאית לתבוע בניגוד לשטר ולא תישמע בטענה של אי הבנה.

 

נקבע

 

1. בית המשפט מציין כי במכתב הפנייה הראשון לחברת הביטוח "הכשרת היישוב", נעדרת כל התייחסות לצורך לברר את הנכות הרפואית אשר נותרה לתובעת כתוצאה מהתאונה. בית המשפט קובע כי מכתבו הראשון של הנתבע מותיר את הרושם כי התובעת אינה טוענת לנכות כלל.

 

2. בית המשפט קובע כי גרסתו העובדתית של התובע, לפיה המליץ לתובעת להמנע מפשרה על יסוד נכות של 0 אחוזים, אינה מעוררת אמון. בית המשפט מקבל את גרסת התובעת, לפיה סברה באמת ובתמים כי תוכל לזכות בפיצויים נוספים מחברת הביטוח, היה ויקבעו לה אחוזי נכות בעתיד. לגבי הדיוט, שאינו מבין ברזי הדין ובהלכות חברות הביטוח, מחשבה כזו אינה מופרכת.

 

3. בית המשפט מציין כי הנתבע צריך היה לנקוט באמצעי זהירות סבירים העומדים לרשותו על מנת להבטיח שהתובעת מבינה מה עומד לפניה. "שיח החרשים" בין התובעת לנתבע נוצר באשמו העיקרי של הנתבע.

 

4. עורך-הדין צריך לוודא כי בידי הלקוח מצויה התמונה במלואה וכי הוא מבין על מה הוא חותם. דווקא משום מצבה הכלכלי של התובעת באותה עת, היה על הנתבע להציג בפני הלקוחה את הסיכוי לקביעת אחוזי נכות והפיצוי המשוער. אך הנתבע לא עמד על בירור אחוזי הנכות, לא העריך את שווי התיק, ופעל באפלת נתונים.

 

5. בית המשפט קובע כי בחתימתה של התובעת על שטר השחרור והקבלה אין חסימה של תביעתה נגד הנתבע בעילת רשלנות מקצועית.

 

6. עם זאת, בית המשפט קובע כי התובעת נושאת באשם תורם בשיעור של 25% לנזקה מפני שלא קראה כלל את שטר הקבלה והשחרור.

 

7. לכן, בית המשפט קובע כי יש לפצות את התובעת בגין הפסדי השתכרות לעתיד ובגין כאב וסבל לפי 19.25 אחוז נכות (תפקודית ורפואית בהתאמה). כמו כן, בית המשפט פוסק לתובעת הוצאות רפואיות ונסיעות וכן עזרת צד ג' לעתיד בשיעור של 5,000 ₪. מסכומים אלו יש להפחית את המענק אותה קיבלה התובעת מן המל"ל, את סכום הפשרה, הפרש בגין שכ"ט עו"ד ואשם תורם.

 

 

 

בית משפט השלום ראשון לציון

א 005194/06

 

בפני:

כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר

תאריך:

09/07/2008

 

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

יפה אהרון

 

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד אברהם יוסי

התובעת

 

 

נ ג ד

 

 

 

1 . עו"ד אלברק יוסף

2 . איילון חברה לביטוח בע"מ

 

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד שפט דן

הנתבעים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פסק דין

 

            הסכסוך

1.         התובעת, לקוחתו של הנתבע בעבר, עתרה לחייבו (ואת מבטחתו) לפצותה בגין רשלנות מקצועית.

 

2.         בתביעתה טענה התובעת כי פנתה אל הנתבע לשם ייצוגה בהליכים לקבלת פיצויים בגין תאונת דרכים בעבודה מיום 26.8.1998 (ס' 7 לכתב התביעה). נטען כי הנתבע הסביר לתובעת שניתן "לסיים את התיק עם הכשרת היישוב [חב' הביטוח] על בסיס 0% נכות... ולאחר מכן תקבע נכות בועדה לעררים [במל"ל], ניתן יהיה לפנות שוב לחברת הביטוח" (ס' 18 לכתב התביעה). התובעת טענה כי כתוצאה מייעוץ זה חתמה על שטר סילוק כנגד פיצוי בסך 14,000 ₪, וזאת מבלי שהבינה שלא תפוצה עוד בעתיד (ס' 19-24 לכתב התביעה). מאוחר יותר, ועדת העררים במל"ל העמידה את נכותה על 19.25% (ס' 32 לכתב התביעה). לפי הנטען, עורך-הדין התרשל, בכך שלא נועץ במומחים רפואיים על מנת לברר אם לתובעת נותרה נכות בעקבות התאונה (ס' 15 לכתב התביעה), ואף לא הנחה אותה להוועץ במומחים (ס' 16 לכתב התביעה). התובעת טענה כי סיום התיק בפשרה, על יסוד נכות בשיעור 0%, היה פועל יוצא של רשלנות הנתבע. היא עתרה לחייבו בפיצויים שהיתה מקבלת, לולא רשלנותו (ס' 35-46 לכתב התביעה).

 

3.         הנתבע התגונן בטענה (עיקרית) לפיה התובעת חתמה על שטר סילוק, בו הצהירה כי התשלום הוא סופי וגמור (ס' ב'1א לכתב ההגנה). לשיטתו, התובעת אינה רשאית לתבוע בניגוד למסמך כתוב ולא תישמע בטענה של אי הבנה (ס' ב'1ג' לכתב ההגנה). הנתבע טען כי המליץ לתובעת להמנע מפשרה עם חב' הביטוח על יסוד 0% נכות, ואולם התובעת, שבשל מצבה הכלכלי הדחוק, שאפה להשיג כסף "במידי", והבינה כי היא מוותרת על כל סכום נוסף (ס' 5 לכתב ההגנה). נטען כי לתובעת לא היתה יכולת כלכלית לממן התיעצות עם מומחים (ס' 8 לכתב ההגנה). נטען כי מדובר ב"תביעת כזב ביודעין" (ס' 5 לכתב ההגנה).

 

4.         במישור הדיוני: כל צד הגיש תצהירו ונחקר בפני. ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ עם תום שמיעת הראיות.

 

            שאלת החבות

5.    האם הוכחה רשלנות מקצועית של הנתבע בפשרה שבה ייצג את התובעת? לאחר שעיינתי בתצהירי הצדדים על נספחיהם, שמעתי חקירותיהם וסיכומי באי-כוחם, אני סבורה כי התשובה לכך חיובית. להלן אנמק מסקנה עובדתית זו.   

      

6.    קביעת נכות רפואית של נפגע בתאונת דרכים עומדת בלב חישוב הפיצויים המגיעים לו. לא הרי נפגע חסר נכות כנפגע שנותרה בו נכות לצמיתות. נפגע הסובל נכות בעקבות התאונה צפוי להיפגע בכושר עבודתו. הוא זכאי לקבל פיצוי בגין אובדן השתכרות בעתיד. נכותו עשויה להקים בסיס לפיצוי גם בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה והוצאות למימון עזרת צד ג'. לעומתו, נפגע חסר נכות לא יזכה ברגיל לפיצוי בגין ראשי נזק אלה. הוא הדין בראש הנזק של כאב וסבל, אשר גם בו צפוי הבדל משמעותי בין שני סוגי הנפגעים. אכן, "הנכות הרפואית משמשת מודד חותך לקביעת הנזק הלא ממוני ומודד חשוב להערכת הנזק הממוני" (א' ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת, 1999, ס' 506 בע' 447). רמת הפיצוי המגיעה לנפגע הסובל מנכות צפויה לעלות באופן ניכר על זו שתיפסק לנפגע חסר נכות.

 

7.    הדין מעמיד לנפגע בתאונת דרכים כלים ראיתיים ודיוניים לבירור נכותו הרפואית. סעיף 6א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 מקנה לנפגע זכאות לעתור לבית המשפט ולבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך בדיקתו. לענין זה, אין צורך שהתובע יבדק מראש על ידי מומחה מטעמו. כידוע, סעיף 6א(ב)(1) אף שולל את האפשרות להציג לבית המשפט חוות דעת "פרטית". לצורך מינוי מומחה מטעם בית המשפט, די לנפגע שיציג תיעוד רפואי הולם, המקים "ראשית ראיה" לנכות (ר', למשל: רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון ואח', פ"ד מד(2) 216, בע' 219-220). ההלכה הפסוקה מקלה עם הנפגע ומורה על מינוי מומחה "ביד קלה". בקשת התובע למינוי מומחה תידחה רק מקום בו לא קיימות ראיות כלשהן לאישוש טענתו לנכות. הטעם לכך נעוץ בחיוניות של בירור הנכות לצורך קביעת פיצויים, ובשלילת הזכות של התובע להציג חוות דעת משלו (ר' דיון בענין זה בספרו של א' ריבלין, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת, בע' 553 ואילך).

 

8.    הגשת תביעה לבית המשפט אינה תנאי בילתו אין לבדיקה על ידי מומחה. הנפגע וחב' הביטוח הצפויה להיתבע רשאים להסכים ביניהם מראש, עוד "לפני הגשת התובענה", כי הנפגע ייבדק על ידי מומחה מוסכם, וכי חוות דעתו "תהא מחייבת" (ת' 18 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986). אפשרות זו, המעוגנת בתקנות ובהסכמת הצדדים, נועדה לייעל את ההליך. היא מקנה הזדמנות לבירור הנכות מראש, ללא הגשת תביעה. בירור כזה עשוי לייתר כליל את הצורך בהתדיינות שיפוטית. 

 

9.    ודוק: נפגע בתאונת דרכים אינו צריך להיות בעל ממון לצורך בירור נכותו הרפואית. חוק הפיצויים מאפשר בירור הנכות גם לגבי נפגע שהפרוטה אינה בכיסו. כך מקובל כי שכר טרחתו של מומחה בית המשפט משולם בשלב מינויו ע"י חב' הביטוח, ולא ע"י הנפגע (ר' למשל בר"ע (חיפה) 776/06 דורון רז עו"ד נ' אילן פרוינד, מיום 20.11.2006, בס' 12 לפסה"ד). ההנחה היא כי אם ייפסקו לנפגע פיצויים בסוף ההליך, חב' הביטוח תישא ממילא גם בהוצאות המומחה. גם בתחום האגרה נהנה התובע לפי חוק הפיצויים מהקלה, בכך שהוא משלם אגרה בסכום קבוע (ר' תקנה 5 (ב)(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007). בנוסף, הוא רשאי ככל תובע לעתור בבקשה לפטור מתשלום אגרה בהגשת תביעה, במקרה המצדיק זאת (ר' תקנה 14 (ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007). מכשירים אלה נועדו לפתוח גם בפני הנפגע העני את דלתות בית המשפט ולאפשר לו למצות תביעתו.

 

10. לצד מסלול התביעה לבית המשפט, עומד לנפגע בתאונת דרכים בעבודה המסלול של בירור נכותו במל"ל. כידוע, מקום בו מדובר בתאונת עבודה, צומחת לנפגע הזכאות לקבל תגמולי ביטוח לאומי. המל"ל ייקבע מומחים רפואיים לבירור הנכות הרפואית. קביעת דרגת נכות לפי חוק הביטוח הלאומי מחייבת גם בתביעה לפי חוק הפלת"ד (ס' 6ב לחוק הפיצויים). גם הפעם, אין צורך שהנפגע יצטייד מראש בחוות דעת פרטית מטעמו, או שיישא בשכרם של מומחי המל"ל.

 

11. על רקע חשיבות הנכות הרפואית ומסלולי הבירור העומדים לרשות הנפגע, נפנה עתה לבחון את התנהלות הנתבע בטיפולו בתביעת התובעת.

 

12. הנתבע פנה לראשונה לחב' הביטוח "הכשרת היישוב" במכתב מיום 23.6.1999 (נספח ו' לתצהיר התובעת). הוא כינה מכתב זה "פניה ראשונה ליידוע חב' הביטוח על בסיס 0 נתונים"; "פניה סתמית לחב' הביטוח שאינה מניבה פרי" (פ' ע' 29 ש' 6, ש' 9). אך עיון במכתב מלמד כי לצד ה"יידוע", יש בו גם הזמנה לקבל הצעה מחב' הביטוח "לפיצוי מרשתי מחוץ לכתלי בית המשפט" (ס' 6 למכתב). במכתב נרשם מועד התאונה; צוין כי התובעת "נפגעה בכל חלקי גופה וקיבלה טיפול רפואי מיד לאחר התאונה ומצויה בחופשת מחלה"; הוסף כי היא "נעדרה מעבודה למשך 180 יום" ונרשם כי השתכרה סך של 2,500 ₪ לחודש נטו". על רקע פרישת נתונים עובדתיים אלה, בולט במכתב העדר כל התיחסות לצורך לברר את הנכות הרפואית שנותרה לתובעת כתוצאה מהתאונה. בענין זה, אין במכתב ולו הערה. הנתבע לא ציין כי התובעת צפויה לעתור למל"ל לקביעת נכותה הרפואית. מצד שני גם לא ציין כי היא מבקשת להיבדק על ידי מומחה רפואי במסגרת תביעה לבית המשפט לפי חוק הפלת"ד.

 

13. ודוק: התובעת התלוננה בפני הנתבע על "פגיעה בכל חלקי גופה" וצינה כי היתה ב"חופשת מחלה" -- כעולה מסעיף 3 למכתבו. התובעת הצהירה, כי כבר במעמד הפגישה הראשונה עם הנתבע, "סיפרתי לעו"ד אלברק את מצבי הרפואי לאחר תאונת הדרכים, הסברתי לו שאני עדיין נמצאת בטיפול רפואי ואיני עובדת" (ס' 8 לתצהירה). עדות זו לא נסתרה. להיפך: ב"שאלון קבלה לטיפול בתיק נזקי גוף", שהנתבע מילא עם קבלת התובעת ביום 22.6.1999 (ר' נספח א' לתצהיר הנתבע), נרשם כי התובעת נפגעה "בראש, כתף שמאל, ועין ימין". נרשם ששכבה בביתה 180 ימים, וכי לא חזרה לעבודה "עד היום". למרות מידע זה, הנתבע התעלם מחשיבות הבירור הרפואי וקביעת הנכות. הוא נמנע מלציין בפניתו לחב' הביטוח כי מרשתו עומדת על זכויותיה לברר את שיעור הנכות הרפואית לצורך חישוב הפיצויים.

 

14. הנתבע העיד כי בעת שכתב את המכתב טרם הוגשה תביעת התובעת למל"ל, כדבריו:

 

"שאלתי [את התובעת] על דמי פגיעה ולא זוכר מה השיבה, אך היא פנתה בתביעת תגמולי נכות למל"ל ואת זה ידעתי רק אחר כך, אחרי הפניה להכשרת היישוב.

...

ש. בשלב זה, כשפנית להכשרת היישוב הנחת שאין תביעה למל"ל.

ת. נכון. זו פניה ראשונה ליידוע חב' הביטוח על בסיס 0 נתונים".

 

15. אם הנחת הנתבע היתה כי לא תוגש תביעה למל"ל, מדוע לא פעל בפניתו לחב' הביטוח לפי המסלול של מינוי מומחה לפי חוק הפלת"ד? מדוע לא דרש מחב' הביטוח להסכים על בדיקת מומחה, כזכאות התובעת לפי תקנה 18 הנ"ל? מדוע התעלם לחלוטין מנושא הנכות הרפואית? מכתבו מותיר את הרושם, כי התובעת אינה טוענת לנכות כלל.

 

16. לא למותר לציין, כי גם נתוני השכר שצוינו במכתב לא נבדקו ע"י הנתבע. הנתבע העיד כי באותו שלב לא היו בידו נתונים כלשהם, פרט למה ששמע מהתובעת (פ' ע' 28 ש' 30 עד ע' 29 ש' 19). אין זה ברור מדוע לא ביקש לעיין בתלושי שכר של התובעת בטרם שיגר את המכתב (ר' עדותו בפ' ע' 29 ש' 12-13), למרות שמדובר בפעולה פשוטה וחיונית.

 

17. התובעת פנתה אל המל"ל בתביעה לדרגת נכות מעבודה כבר ביום 10.6.1999 (נספח ה' לתצהירה). פניה זו נעשתה בטרם פנתה התובעת לנתבע, ביום 22.6.1999 (ר' שאלון קבלה, נספח לתצהיר הנתבע). הנתבע יכול היה לגלות את דבר פניתה למל"ל, לו הציג לה שאלות ברורות וביקש לעיין במסמכים בטרם פנה לחברת הביטוח. לו בירר, יכול היה להעמיד את התובעת כבר מראשית הדרך על המסלולים העומדים לרשותה לצורך בירור נכותה. אך הנתבע התעלם מסוגית הנכות לצורך פניתו לחברת הביטוח.

 

18. ביום 28.7.2999 קבעה ועדה רפואית במל"ל כי לתובעת 0% נכות רפואית (נספח ז' לתצהיר התובעת). בהודעה מיום 3.8.1999 נדחתה תביעת התובעת לגמלת נכות מהמל"ל (נספח לתצהיר הנתבע). ביום 9.9.1999 כתב הנתבע מכתב שני לחב' הביטוח (נספח ט' לתצהיר התובעת). המכתב נושא אופי טכני, וצורפו לו מסמכים שהתבקשו: צילום רשיון נהיגה, אישור מעביד, תל"ש. בנוסף נרשם: "מסמכי המל"ל – הוגש ערעור". כמובן, בשלב זה ידע הנתבע כי התובעת הגישה תביעת נכות במל"ל וכי תביעתה נדחתה. גם הפעם, המכתב ל"הכשרת היישוב" שותק לגמרי בענין הצורך למצות את בירור הנכות הרפואית. 

 

19. חב' הביטוח השיבה לנתבע במכתב מיום 3.11.1999: "אנו מבינים ממכתבך כי ברצונך להמתין עד להחלטת המל"ל בערר לגבי נכותה של מרשתך". הוסף: "מכל מקום, אם ברצונך לנהל מו"מ המבוסס על 0% נכות נא המצא אישור המל"ל בדבר כל תשלומי דמי הפגיעה שקבלה מרשתך" (נספח י' לתצהיר התובעת). בעקבות זאת, הנתבע זימן את התובעת למשרדו (ר' הערה בכתב יד ע"ג המכתב, וכן עדותו בפ' ע' 30 ש' 12-13). לטענתו, באותה פגישה הבהיר את האפשרות לסיים את התיק על בסיס 0% נכות, או להמתין לקביעת המל"ל. לדבריו, המליץ לתובעת להמתין לסיום ההליכים מול המל"ל – והמלצתו התקבלה (ס' 20 לתצהירו). אך משום מה, הנתבע לא הוציא מכתב תשובה לחב' הביטוח, ולא הודיע לה כי התובעת מבקשת למצות את ההליך במל"ל. לדבריו, "אני לא צריך להודיע להם, הם הבינו נכון" (פ' ע' 30 ש' 12). אך תשובתו בענין זה היתה מעורפלת: "לא, קיבלתי את סעיף 3, לא, קיבלתי את סעיף 2 למכתב" (פ' ע' 30 ש' 9-10).

 

20. ביום 1.3.2000 כתב הנתבע מכתב למל"ל ובו ביקש לקדם את הבירור בערר (נספח לתצהירו). בהמשך זימן את התובעת למשרדו, "כי המל"ל לא מתקדם, היו מכתבים מ- 1.3 למנהל מוסד ביטוח לאומי של דוד יחיאל, כאילו שב- 10.11.99 עבר התיק לועדה ולא נקבע דיון. זה מצב לא מעודד במיוחד גם לאור המועדים וההתנהלות של המל"ל" (פ' ע' 30 ש' 17-19). לשיטתו, ביום 21.3.2000 קיבל מן התובעת הנחיה "לסלק התביעה מול חברת הביטוח הכשרת הישוב במירב האפשרי לפי קביעת המל"ל הנוכחית (דהיינו לפי 0% נכות)" (ס' 22 לתצהירו).

 

21. בתרשומת מיום 21.3.2000, המופיעה בכתב ידו של הנתבע ע"ג מכתבו הנ"ל למל"ל (נספח לתצהירו), מופיע כדלקמן:

 

                   "יפה אהרון: לסגור התיק על בסיס נכות 0%.

                   להשתדל לגמור יותר מ- 10,000 ₪."

 

       חתימת התובעת מופיעה בשולי התרשומת (ר' הודאתה, פ' ע' 16 ש' 8-12). מאוחר יותר חתמה התובעת על "שטר קבלה ושחרור", מיום 28.5.2000, בגדרו קיבלה מחב' הביטוח סך של 14,000 ₪, "לסילוק גמור, סופי ומלא של כלל תביעותי ודרישותי" (נספח יא' לתצהירה).

 

22. התובעת טענה כי "בחודש 3/00 ולאחר שהסביר לי עו"ד אלברק כי טרם נקבע מועד לבדיקה בועדה לעררים הוא המליץ לי לסיים את התיק עם הכשרת היישוב על בסיס 0% ואמר כי ניתן לקבל כ- 10,000 ₪. חתמתי לעו"ד אלברק על הטופס של חברת הכשרת היישוב ["שטר קבלה ושחרור" – נספח יא' לתצהירה] - אך הוא מעולם לא הסביר והבהיר לי על המשמעות של סיום התביעה נגד חברת הביטוח לפני שההליכים במוסד לביטוח לאומי מסתיימים... הוא טען שמה שנותר לעשות, במידה ויקבעו אחוזים במשך הזמן, תמיד יהיה ניתן לחזור ולתבוע. אני האמנתי ולכן חתמתי" (ס' 18 לתצהירה). בעדותה חזרה וטענה: "... הגיע מכתב, מר אלברק דיברנו יחד, היה דיאלוג, אמר תקשיבי, קיבלת 0%? אין מה לעשות. מה שיש לעשות תוכלי לסגור את התיק ולקבל מה שיש ותמיד ניתן לפתוח את התיק מול חברת הביטוח, לאחר שיקבעו נכות בעתיד לגבי ההמשך בערר" (פ' ע' 8 ש' 21-23).

 

23. הנתבע מצידו טען כי המליץ לתובעת להמשיך בתביעה, אך "יפה אהרון בחרה לסיים התביעה במירב האפשרי מבלי להמתין למיצוי ההליכים מול המל"ל ויחד עם זאת להמשיך בתביעה מול המל"ל" (ס' 22 לתצהירו). הנתבע ציין שדיווח לתובעת ש"לא ניתן לאמוד הזמן עד לדיון הוועדה וקביעתה", ואז "נתנה לי התובעת הוראתה החד משמעית, בכתב, ביום 21.3.2000, בניגוד להמלצתי, לסיים התיק מול הכשרת היישוב על בסיס 0% נכות ובלבד שישמר המינימום של 10,000 ₪" (ס' 22 סיפא לתצהירו).

 

24. גרסתו העובדתית של הנתבע אינה מעוררת אמון. אמנם, אין להניח כי הנתבע הוליך את התובעת שולל במכוון בכל הקשור לאפשרות "לפתוח את התיק בעתיד". ב"כ התובעת אף לא טען כך בסיכומיו (ר' פ' ע' 34 ש' 6-8). למרות זאת, נתתי אמון בתובעת שהעידה כי סברה באמת ובתמים שתוכל לזכות בפיצויים נוספים מחברת הביטוח, היה ויקבעו לה אחוזי נכות בעתיד. התובעת חזרה בעקביות על טענה זו: "[הנתבע] אמר לי שניתן לפתוח את הנושא" (פ' ע' 11 ש' 9; ר' גם פ' ע' 8 ש' 20-24; ע' 9 ש' 7-8; פ' ע' 12 ש' 14-15; ע' 15 ש' 4-5; ע' 16 ש' 11-12). לגבי הדיוט, שאינו מבין ברזי הדין ובהלכות חברות הביטוח, מחשבה כזו אינה מופרכת. אין לשלול את ההגיון הקיים בפיצוי חלקי זמני על בסיס נתונים קיימים, והשלמת הפיצוי במידת הצורך בעתיד, היה ויקבעו אחוזי נכות. חיזוק נוסף לגרסת התובעת מצוי בפניתה אל הנתבע לאחר קביעת נכותה במל"ל, בדרישה "שיפתח את התיק מול חב' הביטוח" (ס' 27 לתצהירה; פ' ע' 12 ש' 19-21). הנתבע לא הכחיש פניה זו, המעידה על הדרך בה הבינה את הדברים.

 

25. ודוק: טענת התובעת לפיה הנתבע אמר לה: "תמיד ניתן לפתוח את התיק מול חברת הביטוח" (פ' ע' 8 ש' 23), אינה מצמצמת את תביעתה לעילת תרמית גרידא (כטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, פ' ע' 38 ש' 4-13). ראשית, כתב התביעה מיחס לנתבע רשלנות, בכך שלא הסביר לתובעת את חשיבות הבדיקה הרפואית והשלכות הפשרה (ר' ס' 36 לכתב התביעה). שנית, נסיון החיים מלמד כי דו-שיח דינמי בין בעלי דין בדרך כלל אינו ניתן לציור בצבעים חדים של שחור ולבן. מה שהבין האחד, ואף נראה לו ברור ביותר, עשוי שלא להיות מובן כלל ועיקר לצד האחר. 

 

26. "רשומון" זה אין פירושו ניקוי הנתבע מאחריות למהלך הפשרה. הנתבע, כעורך-דין, היה צריך לנקוט באמצעי זהירות סבירים העומדים לרשותו על מנת להבטיח שהתובעת מבינה מה עומד לפניה. "שיח החרשים" בין התובעת לנתבע נוצר באשמו העיקרי של הנתבע. כעורך דין, היה על הנתבע להציג בפני התובעת את מלוא השיקולים הרלבנטיים לצורך שקילת צעדיה. לצורך החלטה מודעת, היה על הנתבע להעריך בטרם הפשרה מהם ערכי הפיצוי שהתובעת מוותרת עליו. כמובן, לא ניתן להציג נתונים מדויקים, אלא אך הערכה כללית וגסה. ואולם אין פירוש הדבר כי לא ניתן לכמות, ולו בסדרי גודל, את הפיצוי הצפוי. לשם כך, הנתבע יכול היה להעזר במומחים רפואיים שעמם הוא עובד ברגיל, ולבקש מהם לעיין בתיעוד הרפואי של התובעת. הנתבע לא עשה כן (פ' ע' 23 ש' 24 עד ע' 24 ש' 5). מטבע הדברים, הוצאות התייעצות גרידא נמוכות מהוצאות לעריכת חוות דעת. הנתבע גם לא פנה אל הרופא שטיפל בתובעת באותה עת לשאול אם נותרה לתובעת נכות בעקבות התאונה (פ' ע' 24 ש' 6-8). למעשה, הנתבע התעלם כליל מסוגית הנכות הרפואית – כפי שעולה ממכתביו לחברת הביטוח, כמתואר לעיל.

 

27. הנתבע לא העמיד בפני התובעת כלים לעמת זו מול זו את האופציה של סיום התיק בפשרה מידית מול האופציה של מיצוי ההליך. התובעת ודאי הבינה כי 0% נכות יקנה לה את הפיצוי הנמוך ביותר, אך לא ידעה מה היא צפויה להחמיץ אם תתפשר. הנתבע הודה כי לא העריך את שווי תביעתה לחב' הביטוח, ולא עסק בנתונים מספריים (פ' ע' 25 ש' 17; פ' ע' 31 ש' 14-16). הוא לא עשה כל נסיון להעריך את אחוזי הנכות הרפואית או היקף הפיצויים המגיעים לתובעת (ר' עדותו בפ' ע' 30 ש' 22 עד ע' 31 ש' 16). לשיטתו, לא היה בכך צורך שכן "יותר נמוך מזה אין ואנו בסימן עליה"; "לא אמרתי תראי יש 2 אופציות ואפשר לשפר. יש אופציה אחת. רק לשפר. אין אופציה שניה" (פ' ע' 25 ש' 17-18; ע' 31 ש' 15-16). ואולם, עצם קיומה של אפשרות תיאורטית לשפר אינו מספק כלים להשוואה בין אופציות. הוא אינו מלמד מהם סיכויי השיפור ובכמה ניתן לשפר. סיכוי נמוך לשיפור קל גרידא עשוי להצדיק פשרה מידית על בסיס 0%. לעומת זאת, אם קיים סיכוי ריאלי לשיפור משמעותי, יתכן שהנפגע יבכר המתנה חלף "כסף ביד".

 

28. עורך-הדין צריך לוודא כי בידי הלקוח מצויה התמונה במלואה וכי הוא מבין על מה הוא חותם. דווקא משום מצבה הכלכלי של התובעת באותה עת (כעדות הנתבע, פ' ע' 21 ש' 17-18), היה על הנתבע להציג בפני הלקוחה את הסיכוי לקביעת אחוזי נכות והפיצוי המשוער. אך הנתבע לא עמד על בירור אחוזי הנכות, לא העריך את שווי התיק, ופעל באפלת נתונים.

 

29. אני דוחה את טענת הנתבע לפיה קיבל מן התובעת "ציווי לסגור", "הוראה לסגור את התיק על בסיס נכות אפס"; "אמירה חזקה וברורה" (ר' עדותו בפ' ע' 31 ש' 21-24). ביחסי הכוחות בין בעלי הדין, הנתבע נהנה מיתרון ועדיפות מובהקים. הנתבע הוא עורך-דין מנוסה, בעל ותק של כ- 15 שנות נסיון בתחום הנזיקין (עדותו פ' ע' 24 ש' 20). לעומתו, התובעת היא הדיוט בתחום המשפט, אישה חסרת השכלה וחסרת אמצעים (ר' עדותה, פ' ע' ש' ). זאת ועוד: מעדות הנתבע ניכר כי מדובר באדם הבוטח בעצמו. פעמים לא מעטות במהלך חקירתו בחר שלא להסביר מהלכיו, והסתפק בתשובה סתמית (כגון: "מה שכתוב בערר כתוב בו" – פ' ע' 23 ש' 10; "כך מצאתי לנכון" – פ' ע' 26 ש' 5; "מתנצל שאיני עובד לפי דפוסי העבודה שלך, המכתב מדבר בעד עצמו וכך כתבתי" – פ' ע' 26 ש' 11). על הרקע הזה מסתברת היא יותר טענת התובעת, כי הנתבע לא הסביר לה את משמעות הפשרה (ר' גם ס' 18 לתצהירה; פ' ע' 12 ש' 22-23; ע' 14 ש' 28).

 

30. יושם אל לב כי בתרשומת הרלבנטית הנ"ל אין ולו הערה בדבר המלצתו השלילית של הנתבע ביחס לפשרה (ר' עדותו בפ' ע' 31 ש' 19-24). ניתן להניח, כי הנתבע הבין שמדובר בפשרה שאין ממנה חזרה. ואולם, מה שמובן לעורך-הדין אינו בהכרח ברור ללקוח. בענינים כגון דא, ראוי להוסיף הערה תמציתית בכתב כדי למנוע אי הבנות ולפזר ערפל.

 

31. אשר לשטר הקבלה ושחרור – השטר מחייב את התובעת ביחסיה עם חב' הביטוח. ואולם אין הוא חוסם את תביעתה כנגד הנתבע, בעילת רשלנות מקצועית. אחריות הנתבע צומחת משום מחדלו לספק לתובעת את המידע הנחוץ לה על מנת שתחתום באופן מושכל ומודע. כמובן, בעל דין המבין עברית מוחזק כמי שמבין ויודע על מה הוא חתם (ר', למשל: ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאשווילי ואח', מיום 21.03.2007), ס' 20 לפסה"ד). ואולם, במקרה דנא מדובר בטופס סטנדרטי שנוסח ע"י חברת הביטוח, והוא אינו אלא חוזה אחיד רווי אותיות קטנות. במקרים כגון דא, ייטה בית המשפט להקל עם תובע הדיוט, שאינו בקיא ברזי הטפסים (השוו: ת"א (חי') 10215/03 פולינה סמוילוביץ' נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ תק-של 2004(2), ס' 3.3 לפסה"ד; ת"א (חד') חיון משה ואח' נ' גבעת נילי כפר שיתופי בע"מ (ניתן ביום 29.08.2004) בע' 9). זאת ועוד: מסתבר כי גם הנתבע עצמו החסיר פרטים חיוניים מן הטופס, כאשר לא החריג ממנו את תביעת המל"ל (ר' סעיף 3 בטופס, שנותר ריק). לו היתה מתעוררת שאלה בקשר להחרגה, הנתבע היה ודאי דורש להתבונן גם מעבר לטופס, ולא להיצמד באופן פורמליסטי למילים עצמן (ר' עדותו בפ' ע' 26 ש' 17-19).

 

32. יחד עם זאת, אני סבורה כי התובעת נושאת באשם תורם לנזקה, מחמת שלא קראה כלל את שטר הקבלה ושחרור (ר' עדותה בפ' ע' 9 ש' 9). לו קראה, היתה נחשפת לתניה בדבר סופיות הפשרה. במקרה כזה היתה יכולה להציג שאלה ברורה לנתבע, ולעמוד על טיב ההסדר. בנסיבות הענין, התובעת תישא באשם תורם לניזקה בשיעור 25%.

 

       הנזק

33.            נזקה של התובעת מבוסס על הערכת הפיצויים שהיה בידה לקבל לולא רשלנות הנתבע. המועד לחישוב הפיצויים יהא יום 6.4.2005 (מועד קביעת נכות התובעת במל"ל, נספח יח' לתצהיר התובעת).

 

34.            התובעת, ילידת 15.5.1958, נפגעה בתאונת דרכים מים 26.8.1998, בהיותה כבת 40. עובר לתאונה עבדה במשרה חלקית בתחום הטיפול בילדים, בשכר זעום של כ- 1,500 ₪ לחודש (קרן; ר' עדותה בפ' ע' 16 ש' 27 עד ע' 17 ש' 7; וכן תל"ש נספחי כא' לתצהירה). הועדה הרפואית לעררים במל"ל העמידה את נכותה הרפואית על 19.25%, מהם 15% בגין הגבלת תנועות בפרק כתף שמאל ולפי ת' 41(ב)(2) לתקנות המל"ל, ו- 5% נוספים בגין ליקוי שמיעה ולפי ת' 72(1)ב2 לתקנות המל"ל (ר' החלטה מיום 6.4.2005, נספח יח' לתצהיר התובעת).

 

35.            התובעת קיבלה דמי פגיעה מהמל"ל (ס' 6 לתצהירה). לאחר תקופת אי כושר, חזרה למקום עבודתה והמשיכה לעבוד בו עד שנת 2004 (פ' ע' 17 ש' 9). לא הוצג מכתב פיטורין, וסיבת העזיבה לא הובררה עד תום. נוכח מרחק הזמן בין מועד התאונה למועד סיום העבודה, קשה לקשור בין סיום העבודה לנכות. לאחר התאונה אף נסעה לאחותה בארה"ב לסייע בידה לאחר לידתה (פ' ע' 12 ש' 28). לטענת התובעת, מאז 2004 אינה עובדת, חרף נסיונות השתלבות בעבודה (ס' 30 לתצהירה). לא הוגשה כל ראיה תומכת שנדחתה ממקומות עבודה, למשל בתחום משק הבית או הפקידות.

 

36.            על רקע נתונים אלה, אין מקום לפצות את התובעת בגין אובדן השתכרות או הוצאות לעבר.

 

37.            אשר לגריעת כושר השתכרות בעתיד – ברגיל, הנכות הרפואית משקפת נכות תיפקודית (ע"א 3049/93 ג'ירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פד"י נ"ב(3) 792, 799). מן המפורסמות כי בעית טנטון צפויה לגרום לחוסר שקט וריכוז. הגבלת תנועה בכתף שמאל בשיעור 15% צפויה להגביל תיפקוד של מטפלת (ר' חוות דעת יועץ רפואי במל"ל, נספח יד' לתצהיר התובעת). על הרקע הזה, תעמוד נכותה התיפקודית של התובעת על שיעור נכותה הרפואית. חישוב הפיצוי בראש זה יעשה על בסיס שכר בסך 1,500 ₪ (קרן), שיוצמד ממועד התאונה ועד למועד החישוב, לפי נכות תיפקודית בשיעור 19.25%, ועד גיל 67. הסכום המתקבל ישא הצמדה וריבית כחוק ממועד החישוב ועד לתשלום בפועל.

 

38.            בגין כאב וסבל זכאית התובעת זכאית לקבל פיצוי לפי 19.25% נכות רפואית, ללא ימי אשפוז, ולפי תקנות הפלת"ד. גם כאן יערך החישוב לפי יום 6.4.2005, וממועד זה יישא הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

 

39.            בגין הוצאות רפואיות ונסיעות וכן עזרת צד ג' לעתיד, באופן גלובאלי ועל דרך של הערכה, אני פוסקת 5,000 ₪ ליום החישוב (6.4.2005), ובצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד החישוב ועד לתשלום בפועל.

 

40.            מסכום הפיצויים המתקבל, יש להפחית כדלקמן:

 

א.      מענק נכות מהמל"ל בסך 20,000 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד החישוב ועד לתשלום בפועל (ס' 45 לכתב התביעה המתוקן);

ב.      סכום הפשרה בסך 14,000 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 28.5.2000 ועד לתשלום בפועל;

ג.        הפרש שכ"ט עו"ד בין 8% מסך 14,000 ₪ שהתובעת שילמה לנתבע, לבין 13% מסכום הפיצויים שהיתה זכאית לקבל לפי התחשיב בפסק-דין זה;

ד.      אשם תורם בשיעור 25%, כנפסק לעיל.

 

41. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה, וכמפורט לעיל. הנתבעים ישלמו לתובעת את סכום הנזק ביחד ולחוד, ובנוסף ישאו בהוצאות התובעת בהליך זה, וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום פסה"ד בתוספת מע"מ כחוק.

 

 

ניתן היום ו' בתמוז, תשס"ח (9 ביולי 2008) בלשכתי בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.

 

 ד"ר איריס סורוקר, שופטת

 

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 25/08/2008
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 25/08/2008 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו