לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > ביטוח ומבטחים > ביטוח רכב > א 6105/06 (שלום י-ם) דקלו שמואל נ` מגדל חברה לביטוח בע``מ | ישראל | 25/08/2008
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | גניבת רכב מאויש | א 6105/06 (שלום י-ם) דקלו שמואל נ` מגדל חברה לביטוח בע``מ
עוד בביטוח ומבטחים
וביטוח רכב
חדשות
ישראל | החלקה של נהג אוטובוס בתוך האוטובוס הוכרה כתאונת דרכים
ישראל | נזק שנגרם לרכב עקב תדלוק בדלק לא נכון מכוסה במסגרת פוליסת...
ישראל | חברת ביטוח פטורה מלפצות נהג שיכור שרכבו נפגע בתאונת דרכים
ישראל | ``הפניקס`` יפצו נכה גם על שווי האביזרים ברכב ולא רק על שו...
ישראל | חברת ``כלל`` לא קיימה את חובותיה כלפי הלקוח ותפצה אותו
מאמרים
ישראל | ההבדלים בין ביטוח רכב מקיף לביטוח צד ג`
ישראל | ביטוח בריאות פרטי: מה שצריך לדעת לפני שחותמים
ישראל | מרמה בתביעות ביטוח
ישראל | אייל בן שלוש - המפקח על הביטוח
פסיקה
ישראל | א 1473/06 (שלום ראשל``צ) שימונוב אוריאל נ` חברת ביטוח שיר...
ישראל | ת.א 19053/06 (שלום ת``א) ביטון נ` אישי ישיר
ישראל | א 760343/03 (שלום ת``א) הכשרת הישוב חברה לביטוח נ` בטש
ישראל | א 172514/02 (שלום ת``א) איי.אי.ג`י נגד שלומוב אנטולי
ישראל | א 001416/04 (שלום פ``ת) דהן אלי ליאור נ` הראל חברה לביטו...
מקורות מקוונים
ישראל | אתר ביטוח חובה
ישראל | ביטוח רכב
ישראל | אתר סוכנות ``Israbit ``
ישראל | ביטוח רכב - רוזין
ישראל | ביטוח רכב - הפניקס
פסיקה בביטוח ומבטחים וביטוח רכב מישראל | 25/08/2008
א 6105/06 (שלום י-ם) דקלו שמואל נ` מגדל חברה לביטוח בע``מ
השופט שמעון פיינברג – סגן נשיא  :מחבר
א 6105/06 (שלום י-ם) דקלו שמואל נ` מגדל חברה לביטוח בע``מ - בקובץ א 6105/06 (שלום י-ם) דקלו שמואל נ` מגדל חברה לביטוח בע``מ - בקובץ  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

 

תאריך: 10.07.2008

א 6105/06

בבית משפט השלום בירושלים

לפני כב' השופט שמעון פיינברג – סגן נשיא

דקלו שמואל נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

 

העובדות

 

התובע עצר במרחק של כ-4 מטר מדוכן פרחים, על מנת לקנות פרחים ולהמשיך בנסיעה. בעת שירד מן הרכב, נכנס גנב לרכב, אשר נותר מותנע כשמפתחותיו במתג ההתנעה, ונמלט מן המקום.

הנתבעת, חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב, דחתה את תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח, בטענה שהאירוע אינו מכוסה על פי תנאי הפוליסה. מכאן התביעה.

 

נקבע

 

1. פוליסת הביטוח קובעת כי אחריות החברה מותנית בכך ש"כל חלונות הרכב סגורים וכל פתחיו נעולים בכל עת שהרכב אינו מאויש..". במקרה דנן, אין חולק על כך שברכב לא הופעלו תנאי המיגון בשעת הגניבה. השאלה בה יש להכריע היא האם הרכב היה מאויש בעת שנגנב.

 

2. המבחן המכריע לעניין השאלה הזו הוא מבחן השליטה ברכב, כאשר קיימים מבחנים נוספים, כדוגמת קשר עין וסמיכות הימצאותו של הנהג לרכב, המהווים מבחני עזר לצורך קביעה האם התקיימה אפשרות של שליטה ברכב. באשר למבחן השליטה, ההלכה הינה שלא נדרש "פיקוח צמוד מוחלט" אלא די "בפיקוח סביר" על כלי הרכב.

 

3. במקרה דנן, הרכב נגנב בעת שהיה "מאויש". בית המשפט קובע כי במקרה בו נהג עוזב את רכבו לקניית פרחים לצד הכביש לפרק זמן קצר ביותר, תוך הימצאות קרובה לרכב המאפשרת שליטה סבירה בנעשה בו, מצדיק מתן פרשנות המכירה ברכב כרכב "מאויש" המכוסה בכיסוי ביטוחי למקרה הביטוח.

 

4. כמו כן, בית המשפט דוחה טענת רשלנות תורמת, בקובעו כי התנהגות התובע לא מהווה התנהגות רשלנית, לא כל שכן התנהגות העולה לכדי "רשלנות רבתי", הדרגה הנדרשת לצורך ייחוס של רשלנות תורמת בדיני ביטוח.

 

5. לכן, בית המשפט קובע כי יש לפצות את התובע בסכום של 73,555 ₪.

 

 


 

 

   

 

בבית המשפט השלום בירושלים

א 006105/06

 

לפני:

כבוד השופט שמעון פיינברג- סגן נשיא

 

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

דקלו שמואל

 

 

ע"י ב"כ עוה"ד

עו"ד קליר חיים ואח'

התובע

 

נגד

 

 

 

מגדל חברה לביטוח בע"מ

 

 

ע"י ב"כ עוה"ד

עו"ד רוטקופף אושרית ואח'

הנתבעת

 

 

 

פסק דין

 

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. לפני תביעה לתשלום סך של 102,959 ש"ח הנתבעים כתגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו של התובע מסוג פולקסוואגן קרוול מ.ר. 7245815 (להלן: הרכב), שהיה מבוטח על ידי הנתבעת בפוליסה לביטוח מקיף שמספרה 2942049190/05/א (להלן: הפוליסה).

 

2. התשתית העובדתית בעיקרה אינה שנויה במחלוקת, ומכל מקום גרסתו של התובע באשר לנסיבות האירוע לא נסתרה על ידי הנתבעת. מהראיות שנפרשו לפני עולה כי ביום 15/7/05, בסמוך לשעה 16:15, עצר שוכר הרכב מטעם התובע, מר אלן מרכס (להלן: הנהג ), בסמוך לרח' ינובסקי מס' 10, בירושלים, במרחק של כ-4 מ' מדוכן פרחים הממוקם במקום, על מנת לקנות פרחים ולהמשיך בנסיעה. בעת שניגש הנהג אל דוכן הפרחים, נכנס הגנב לרכב, אשר נותר מותנע כשמפתחותיו במתג ההתנעה, ופתח עמו במנוסה. נהג הרכב דלק אחר הרכב ואף דפק על השמשה האחורית בניסיון לעוצרו, אך זה חמק ונמלט מן המקום (להלן: האירוע או הגניבה). נהג הרכב דיווח מייד למשטרה על הגניבה, וניידת המשטרה אשר הגיעה מייד למקום פתחה במרדף אחר הגנב, אך ללא הועיל (עמ' 4-5 לפרוטוקול).

התובע הגיש תלונה למשטרה וכן פנה בתביעה לנתבעת לתגמולי הביטוח, אך זו נדחתה מן הטעם שהאירוע לא מכוסה על-פי תנאי הפוליסה, משלא מולאו תנאי המיגון הקבועים בפוליסה .

 

3. מחלוקתם של הצדדים היא מחלוקת משפטית, ועניינה נוגעת לשאלת זכאותו של התובע לפיצוי על גניבת הרכב בהינתן העובדה שבשעת האירוע לא הופעלו אמצעי המיגון והמפתח נותר במתג ההתנעה. לשיטת הנתבעת, בכך הפר התובע ו/או מי מטעמו את תנאי הפוליסה וגרם לפקיעת החבות הביטוחית. התובע, מצידו, כופר מכל וכל כי היה באירוע דנן משום הפרת תנאי הפוליסה, כפי שאלה פורשו בפסיקה עניפה של בתי המשפט.

 

דיון והכרעה

א. תנאי הפוליסה והאם אלה הופרו?

4. אין מחלוקת בין הצדדים שבענייננו מדובר ברכב מסוג סיור ותיור המיועד להסעת נוסעים בשכר. מסעיף 1 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986 משתמע כי הפוליסה התקנית אינה חלה על רכב העונה על הגדרת "רכב ציבורי" בפקודת התעבורה. "רכב ציבורי" מוגדר בפקודת התעבורה כ"רכב המשמש, או המיועד לשמש, להסעת נוסעים בשכר". מכאן המסקנה, שהפוליסה התקנית, אינה חלה על הרכב מסוג סיור ותיור (השווה לפסק דינה של כב' השופטת שניידר בת.א. (שלום-י-ם) 5488/05 אריה פירו נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: עניין פירו).

 

5. משהגענו למסקנה שהנתבעת לא היתה כבולה בתנאי הפוליסה התקנית ומשכך היתה רשאית לקבוע סייגים וחריגים לחבותה בניגוד לאמור בפוליסה התקנית, נעבור לבחינת תנאי הפוליסה הספציפית בה היה מבוטח התובע שלפנינו.

 

6. על אף שמדובר במסמך מהותי, איש מהצדדים לא טרח לצרף את הפוליסה לכתב טענותיו. במהלך המשפט הגיש התובע "תיק מוצגים" מטעמו, אליו צירף בין היתר את העתק רשימת הביטוח כולל דף ההרחבות של הפוליסה (להלן: הרשימה). בתגובה לכך הגישה הנתבעת אף היא "תיק מוצגים", אליו צירפה את העתק הפוליסה עצמה, שעל פי כותרתה מתייחסת לביטוח "רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון". לאחר שמיעת ההוכחות, ביקש ב"כ הנתבעת להגיש פוליסה אחרת הנושאית את הכותרת "ביטוח כלי רכב שאינם פרטיים ושאינם מסחריים עד משקל 4 טון" בטענה שהפוליסה שהוגשה קודם לכן אינה רלוונטית לרשימת הפוליסה של התובע. ב"כ התובע הביע התנגדות לצירופה של הפוליסה, ובית המשפט קיבל את התנגדותו מהטעם שהמסמך לא הוגש על ידי עד מטעם חברת הביטוח כדי להעיד על כך כי מדובר בפוליסה שמתייחסת לרשימה ושהיתה בתוקף בזמנים הרלוונטיים (עמ' 14 לפרוטוקול). בקשת הנתבעת (בבש"א 9178/08) לעיכוב מתן פסק הדין על מנת לאפשר לנתבעת להביא עד מטעמה לצורך הגשת הפוליסה הרלוונטית נדחתה על הסף בהחלטתו של בית המשפט מיום 25/6/08. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי כותרת הפוליסה, שהעתקה מבקשת הנתבעת לצרף "ביטוח כלי רכב שאינם פרטיים ושאינם מסחריים עד משקל 4 טון", נושאת כותרת שונה מכותרת הרשימה - "ביטוח לרכב שאינו פרטי (מוניות סיור ותיור)",   ואין כל אינדיקציה אחרת בפוליסה האמורה לכך שהיא מתייחסת לרשימה עליה מושתתת התביעה. יצוין עוד כי אין כל ראיה לכך שפוליסה כלשהי נשלחה לתובע עובר לאירוע, והטענה אף לא נשמעה במהלך המשפט.

 

7. הנתבעת נסמכת על תנאי המיגון הקבועים בסעיף 4 בפרק "תנאים כלליים לכל פרקי הפוליסה" בפוליסה "לביטוח כל רכב שאינם פרטיים ושאינם מסחריים עד משקל 4 טון" כפוטר אותה מחבותה במקרה דנן לשלם לתובע את תגמולי הביטוח. אלא שהנתבעת לא הוכיחה את תנאי הפוליסה שחלה במקרה הנדון, ומכל מקום לא הוכיחה שהפוליסה שבה היא סומכת את יתדותיה היא אותה פוליסה שהיתה בתוקף בזמנים הרלוונטיים לתביעה. מכל מקום, כפי שנראה להלן, התובע לא הפר אותם תנאי המיגון בפוליסה, עליה נסמכת הנתבעת, כך שלא עומד לנתבעת פטור מאחריותה גם על-פי תנאי הפוליסה, להם טוענת הנתבעת.

 

8. בסעיף 4 לפוליסה כאמור הותנה הכיסוי הביטוחי בקיום תנאי המיגון בזו הלשון:

"ג. אחריות החברה לפי פוליסה זאת מותנית בכך שאמצעי המיגון הכתובים בהצעה וברשימה מותקנים ברכב והם תקינים ומופעלים, ושכל חלונות הרכב סגורים וכל פתחיו וכל פתחיו נעולים בכל עת שהרכב אינו מאויש על ידי בעל הפוליסה או מישהו מטעמו, והחברה אינה אחראית בשום מקרה לנזק או לאובדן שקרו בעת שלא כל חלונות הרכב היו סגורים ו/או לא כל פתחי הרכב היו נעולים ו/או שלא פעלו אמצעי המיגון הכתובים ברשימה ובפוליסה ו/או שהיה פגם כלשהו בפעילותם, אלא אם כן בעת קרות מקרה הביטוח היה הרכב מאויש על ידי בעל הפוליסה או מישהו מטעמו, או שהנזק או האובדן נגרמו באופן שלא היה ניתן למנוע או להקטין על ידי הפעלה תקינה ומושלמת של כל האמצעים האמורים...".

 

ברשימה לפוליסה הותנה הביטוח ב"קיום מערכת מיגון "איתוראן" אקטיבית פעילה, ובהוכחת אישור התקנה מתאים בעת קרות מקרה הביטוח."

 

9. מנוסח אותו סעיף המיגון עליו נסמכת הנתבעת עולה כי תנאי המיגון המפורטים בו חלים בכל אותם מקרים שהרכב נותר לא "מאויש" על ידי בעל הפוליסה או מי מטעמו. אין חולק על כך שברכב לא הופעלו תנאי המיגון בשעת הגניבה. השאלה שנשאלת בהקשר זה היא אם הרכב היה "מאויש" באותה שעה כמשמעות מונח זה בתנאי המיגון האמור.

 

10. ויודגש, תנאי הפוליסה שלפנינו שונים במידה משמעותית מתנאי הפוליסה שנדונו בעניין פירו, עליו נסמכת הנתבעת בהגנתה. אחד מתנאי המיגון הבסיסיים שנכלל בפוליסה בעניין פירו נוסח בצורה קטגורית, לפיו בשום מקרה, ללא כל יוצא מן הכלל, אין להשאיר את מפתחות הרכב ברכב. על כן, משהוכח בעניין פירו שהמפתחות נותרו ברכב בעת שהותו של הנהג מחוץ לרכב, לא נדרש בית המשפט שם לשאלה פרשנית באם הרכב היה מאויש אותה שעה אם לאו. כפועל יוצא מכך, גם נפסק בעניין פירו, כי תנאי הפוליסה שם הופרו ואין עומד לתובע כיסוי ביטוחי.

 

11. ברי שאין ללמוד מקביעותיה של כב' השופטת שניידר בעניין פירו למקרה שלפנינו, שכן אין הנדון דומה לראיה. בענייננו, לא די בעצם העובדה שמפתחות הרכב נשארו ברכב, שכן על מנת לשלול מהתובע את הכיסוי הביטוחי, יש להידרש לשאלה פרשנית העולה מתנאי המיגון דנן והיא באם הרכב נחשב כאילו הוא במצב שאינו "מאויש".

 

12. שני הצדדים אינם חלוקים ביניהם באשר למבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט בשאלה מתי הרכב ייחשב כ"מאויש". המחלוקת בין הצדדים נטושה ביישומם של מבחנים אלו הלכה למעשה במקרה דנן. הכללים לפרשנות המונח האמור נקבעו בע"א (מחוזי-ת"א) 156/96 אשר חנן נ' ג'אן השכרת רכב בע"מ (להלן: עניין חנן). באותו מקרה דובר במבוטח, אשר נסע לפגישת עסקים עם סוחר מקומי בתוככי העיר עזה, ובעודו משוחח עם הסוחר במרחק של כשני מטרים מרכבו, כשזה נותר מותנע ומפתחותיו בתוך מתג ההתנעה, נגנב הרכב על ידי אלמוני. בנסיבות אותו מקרה פסק בית המשפט, כי יש לראות את הרכב כרכב "מאויש" בעת אירוע הגניבה.

בפרשו את המונח "מאויש" בפוליסת הביטוח, קבע בית המשפט באלה המילים:

" איוש המכונית אין משמעותו דווקא שאדם יימצא בתוך המכונית בכל עת שמערכת הביטכונית אינה מופעלת; די בכך, שהמאייש יהיה נוכח בסמוך למכונית באופן המבהיר כי מצויה היא תחת פיקוחו. לדעתנו, זהו, אכן, המבחן הראוי. יש לבחון כל מצב לגופו ולראות האם מדובר בסיטואציה שבה בעל הרכב נמצא בסמוך  לרכב, תוך קשר עין ואפשרות מעשית לשלוט בנעשה ברכב במקרה הצורך, שאז יחשב הרכב כ"מאוייש", גם אם אין הוא נמצא פיזית בתוך הרכב. לעומת זאת, מצבים אחרים שבהם אין לנהג אפשרות של שליטה ברכב - אם בשל חוסר קשר עין או כל גורם אחר המונע ממנו גישה מיידית לרכב - יש צורך ברור ומובן להפעיל את מערכת האזעקה ולנעול הדלתות, שכן לא נוכל לראות ברכב כ"מאוייש"...קו הגבול לשם הבנה מתי יציאה מהרכב תיחשב כדורשת הפעלת האזעקה ומתי לא אינו ברור ואין לקבוע מסגרת נוקשה של מקרים. ראוי לפעול ע"פ דוקטרינת 'הצפיות הסבירה' כמתואר לעיל ועל-פי ניסיון החיים".

 

13. נמצאנו למדים, כי המבחן המכריע, על-פיו תיגזר התשובה לשאלה האם הרכב נחשב "מאויש", הוא מבחן השליטה ברכב, כאשר יתר המבחנים, כדוגמת קשר עין וסמיכות הימצאותו של הנהג לרכב, הם בבחינת מבחני עזר לצורך קביעה באם התקיימה אפשרות של שליטה ברכב.

באשר למבחן השליטה ברכב, ההלכה היא שלא נדרש "פיקוח צמוד מוחלט" אלא די "בפיקוח סביר" על כלי הרכב (ראה רע"א 5438/95 דוד רוזנווסר נ' Lloyds underwriters through Willis Farber Ltd.).

 

14. הנתבעת מפנה לשורה של פסקי דין שנפסקו בבתי משפט השלום, בהם נקבע כי שהותו של נהג מחוץ לרכב אינה עולה כדי "איושו" של הרכב. אותם פסקי דין נסקרו בהרחבה בפסק דינו של כב' השופט מילנוב בת.א. (שלום-י-ם) 1316/05 שטרן ורדית נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ. המאחד את כל אותם מקרים, בהם נדחתה תביעת המבוטח לתשלום תגמולי הביטוח, הוא שבהם דובר במצב בו התרחק הנהג מהרכב, כך שהרכב נותר מחוץ לשדה ראייתו ואף מחוץ לטווח שמיעתו, כגון מקרים בהם שהו נהגים בתוך מבנים המצוים בקרבת מקום (השווה לת.א. (שלום-כ"ס) 6543/93 עבדאללה עארף סלאמה נ' הפניקס הישראלי בע"מ; ת.א. 777520/97 לופטינסקי מרק נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ; ת.א. 13321/01 (שלום-נתניה) תירוש ענת נ' איילון חברה לביטוח בע"מ).

 

15. פסקי דין אלה אינם תומכים בעמדת הנתבעת, שכן מדובר בהם בסיטואציה עובדתית שונה מזו שבאירוע. בענייננו, נסיבות המקרה כפי שהוכחו מובילות למסקנה כי הרכב נגנב בעת שהיה "מאוייש". להלן נימוקיי:

בעת שנגנב הרכב, שהה הנהג במרחק קצר של כ-4 מ' בלבד מהרכב, עת עסק בקניית פרחים מהדוכן הממוקם בסמוך לתחנת אוטובוס, בה החנה את רכבו. הנהג העיד, ועדותו לא נסתרה בעניין זה, כי הרכב נותר לא נעול לפרק זמן קצר של כדקה וחצי, במסגרתו הספיק לבחור את הפרחים ולשלם בעדם, בה בעת הבחין בנסיעתו של הרכב ופתח בריצה אחריו, תוך שהוא דופק על השמשה של הרכב בניסיון לעוצרו (עמ' 8 ש' 22 לפרוטוקול ועמ' 9 ש' 11-16 לפרוטוקול).

העובדה כי באותו פרק זמן קצר הנהג היה עסוק בקנית פרחים מהדוכן הסמוך לרכב אין בה כדי לשלול קיומה של יכולת השליטה הסבירה שלו ברכב. הנהג מסר בעדותו, ועדות זו נמצאה מהימנה עלי, כי "הפרחים והאוטו הם קרובים אחד לשני. לא צריך שדה ראיה רחב כדי לראות את האוטו והפרחים. הפרחים בצד של הכביש. האוטו בתוך המפרץ. יש כמה מטרים בין אחד לשני. האוטו גדול וכאשר אתה מתחיל לראות אותו נוסע, התפיסה שלך שהוא עומד ופתאום אתה מסתכל על הפרחים ורואה מהצד שהאוטו נוסע לאט" (עמ' 9 ש' 11-16 לפרוטוקול).

גם אם נניח שנותק קשר העין של הנהג מהרכב למספר שניות בעת בחירת הפרחים שקנה, עדיין לא היה בכך כדי להביא למסקנה שהרכב לא היה "מאויש" אותה שעה. המבחן העיקרי שנקבע בפסיקה לבחינת הסוגיה עסקינן, כפי שהצבעתי לעיל, הוא יכולת סבירה של מבוטח לשלוט ברכב, כאשר מבחן של קשר עין הוא רק מבחן עזר אחד מני רבים לצורך בחינת התקיימותו של מבחן השליטה, כפי שזה פורש בפסיקה. ולעניין זה, יצוין שדווקא בעניין חנן שקבע את המבחנים הללו היה מדובר במקרה של הימצאותו של הנהג במרחק של כשני מטר מהרכב, כאשר פניו היו מופנות לסוחר שנפגש עמו ולא לרכבו, ויחד עם זאת לא מצא בית המשפט שם לקבוע כי נותק קשר העין עם הרכב.

גם מבחן התוצאה בנסיבות המקרה מוכיח כי לנהג היה בעת האירוע יכולת מעשית וסבירה לשלוט בנעשה בו, משהבחין מקרוב על ניסיון לגנבו והצליח לדלוק אחריו תוך יצירת מגע פיזי ממש עמו, הגם שלא הצליח למנוע את אירוע הגניבה. 

לא מקובלת עלי גם מסקנת הנתבעת כי השארת הרכב בצד כביש סואן והומה ליד דוכני הממכר למיניהם יוצרת מצב מעין "פרצה הקוראת לגנב". יפים לעניין זה דברי כב' השופטת פלינר בת"א (שלום-ת"א) 10138/04 פרי ירוחם חברה לרכב בע"מ נ' חזין דרור, לפיהם "אדם סביר אינו אמור לצפות כי גנב יגיח במרכז תל-אביב ויסכן חיי אדם על מנת לגנוב את רכבו. העלאת רמת הצפיות לדרגה כזו של חרדה, שבה על האדם לקחת בחשבון את התרחישים הגרועים ביותר שעלולים להתרחש, תהפוך את חיינו לקשים מנשוא, ושכרנו יצא בהפסדנו".

המקרה של חנן שבו הושארו מפתחות הרכב בתוך הרכב בעיר עזה(!), ועדיין הוכר הרכב כ"מאוייש", הוא בבחינת קל וחומר.

 

16. עוד יש לזכור כי לא מדובר בחוזה רגיל בין צדדים שווים, אלא בחוזה ביטוח שנוסחו אחיד, כאשר למבוטח אין השפעה מעשית על תוכנו. במקרים אלה יש מקום להחיל את כלל הפרשנות נגד המנסח, וכפי שנפסק ברע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת נ' סוהר חברה לביטוח בע"מ: "כאשר נוסח ותוכן הפוליסה אינם בהירים וברורים די צרכם, וכאשר אין הם חד-משמעיים, אזי מן הדים לפרש את המסמך נגד מנסחו, היינו כמעט תמיד נגד המבטח. במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח".

בעניין חנן נפסק כי ציפיה סבירה של אדם סביר אשר מבטח את רכבו היא שפוליסת ביטוח מכסה כל אותם מקרים ומצבים שמניסיון היום-יום כל אדם ממוצע נקלע אליהם מבלי שידאג לאמצעי מיגון מיוחדים, "שכן אלו הן פעולות המתחייבות מהמציאות היומיומית וקשה לדרוש שכל פעולה שכזו תהיה מלווה בנעילת הדלת, הפעלת האזעקה ונעילת הרב בריח".

לא מצאתי כיצד המקרה שלפנינו שונה מהמקרה שנדון בעניין חנן. בשניהם מדובר בסיטואציה שכיחה בה עוזב נהג את רכבו לזמן קצר למרחק של מטרים ספורים, כאשר ברי כי במקרים כאלה אנשים אינם נוהגים ואינם מצפים שיחייבו אותם לדאוג לכך שכל יציאה שכזו תהיה מלווה בנעילת הרכב והפעלת האזעקה.

המסקנה המתבקשת מכל האמור עד כה כי מקרה כגון זה שלפנינו, בו עוזב נהג את רכבו לקניית פרחים לצד הכביש לפרק זמן קצר ביותר, תוך הימצאות קרובה לרכב המאפשרת שליטה סבירה בנעשה בו, מצדיק מתן פרשנות המכירה ברכב כרכב "מאויש" המכוסה בכיסוי ביטוחי למקרה הביטוח.

 

ב. אשם תורם חוזי וחובת הקטנת הנזק

17. לחלופין, טוענת הנתבעת כי יש לייחס לתובע אשם תורם חוזי בשיעור ניכר, משום שהנהג הפקיר את רכבו הלכה למעשה לאור מיקום הרכב ועיסוקו של הנהג בעת קרות האירוע.

הנתבעת אינה חולקת על כך שהמבחן שנקבע בפסיקה להחלת דוקטרינת אשם תורם חוזי בדיני ביטוח הוא סטיה ניכרת מרמת הזהירות של האדם הסביר. רשלנות רבתי בהקשר זה הוכרה רק כאשר התגלו בה שני מרכיבים מצטברים האחד אוביקטיבי והשני סוביקטיבי: המרכיב האוביקטיבי, שהוא מרכיב פיזי, ביטויו בכך שהמבוטח סוטה באופן ניכר ממה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות. המרכיב הסוביקטיבי, ביטויו ביסוד נפשי של פזיזות או אי-אכפתיות, קרי כאשר המבוטח חוזה כאפשרות קרובה (אם כי לא וודאית) כי התנהגותו הנ"ל תגרום לנזק) ראה ע"א 56/77 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' טרפלאסט תעשיות (1967) בע"מ ואח' ובעקבותיו ע"א 465/84 טרביה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ).

לטענת הנתבעת, התנהגותו של הנהג בנסיבות המקרה עולה כדי "רשלנות רבתי" בשל הפקרות הרכב על ידי הנהג בנסיבות המתוארות לעיל.

 

18. אני דוחה את הטענה. כפי שקבעתי לעיל, התנהגותו של הנהג, בהשאירו את הרכב מותנע כשמפתחותיו בתוך מתג ההתנעה, עת נמצא הוא קרוב לרכב תוך שליטה סבירה בנעשה בו, עומדת במבחן "ניסיון החיים" ו"הצפיות הסבירה" שנטבעו בעניין חנן, ומשכך לא מהווה התנהגות רשלנית. אוסיף למעלה מן הצורך, כי ההסבר שמסר הנהג בעדותו, לפיו השאיר את מנוע הרכב פועל לצורך המשך פעילות מזגן הרכב בשים לב לטמפרטורה הגבוהה בשעת האירוע (באמצע יולי, בשעות אחה"צ) הוא הסבר סביר בנסיבות העניין (עמ' 8 ש' 6 לפרוטוקול).

גם אם היה ניתן להכיר בהתנהגות הנהג כהתרשלות מצידו, עדיין אין זו עולה כדי רשלנות רבתי על-פי אותם מבחנים אשר נקבעו בפסיקה, עליהם עמדנו לעיל. לא מתקבל על הדעת לייחס לנהג בענייננו עירנות לכך שרכבו ייגנב דווקא באותן דקות ספורות בהן הוא נעדר ממנו לצורך קניית הפרחים בצד הכביש, לא כל שכן כאשר מדובר ברחוב הומה אדם באמצע היום, בו תרחיש של גניבת הרכב הוא עוד פחות צפוי מהמצב של השארת הרכב במקום נטוש ומבודד.

הנתבעת מפנה בסיכומיה לפסק הדין שניתן בת.א. (שלום-חי) פיין יולי נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ, בו הוכר אשם תורם של המבוטח שעסק בהוצאת דואר, כשרכבו חונה בסמוך למרכז חלוקת הדואר, בעת שנגנב רכבו. פסק דין זה ניתן על דרך פשרה על-פי סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמד-1984, ומכל מקום לא ברור מתוכו אם בית המשפט השתית את מסקנותיו על המבחן הדו-שלבי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון שנדונה לעיל.

 

19. כנ"ל לגבי טענת הקטנת הנזק שהעלתה הנתבעת בסיכומיה על סמך סעיף 61 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח). כך מורה סעיף 61 (א) לחוק חוזה הביטוח: "אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט".

לטענת הנתבעת, ניתן היה למנוע את הגניבה באמצעי סביר והוא הוצאת המפתח ממתג ההתנעה ונטילתו עמו בשעת היציאה מן הרכב.

בפסיקת בתי המשפט שעסקה בשאלה תחולתו של הסעיף האמור נקבע כי חובת המבוטח למנוע או להקטין את נזקו מכוח סעיף 61 (א) לחוק חוזה הביטוח קמה רק בעת קרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, אך לא טרם התרחשותו (ראה ת.א. 2950/00 (שלום-בת-ים) פנסטר נ' סהר חברה לביטוח בע"מ; ת.א. 444694/96 (שלום-ת"א) רחל שבת נ' סהר חברה לביטוח בע"מ).

לפיכך, הוראת סעיף 61 (א) לחוק חוזה הביטוח לא חלה בענייננו, משאין היא מחייבת מבוטח לנקוט אמצעים סבירים למניעת התרחשותו של מקרה הביטוח.

 

20. סוף דבר הגעתי למסקנה כי התובע לא הפר את הוראות הפוליסה וכי קיים כיסוי ביטוחי לאירוע הגניבה. לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובע בגין תגמולי הביטוח המגיעים לו ובגין הנזקים שנגרמו לו, הכל כמפורט להלן:

 

ג. נזקי התובע

21. על-פי חוות דעת השמאי מטעם התובע, אשר לא נסתרה, השווי הכולל של הרכב ליום הגניבה עומד על סך של 73,000 ₪ (חוות הדעת צורפה כנספח "1" לתיק המוצגים מטעם התובע). מסכום זה יש לנכות השתתפות עצמית בסך 1,095 ₪. על כן, תגמולי הביטוח בגין שווי הרכב נכון ליום 15/7/05 עומדים על סך של 71,905 ₪.

 

22. כיסוים ביטוחיים נוספים שניתנו לתובע במסגרת הפוליסה הנתבעים בתביעת התובע הם

בגין אובדן שכר ימי עבודה, אובדן חפצים אישיים וכן ביטוח רדיו (דף ההרחבות של הפוליסה צורף כנספח "3" לתיק המוצגים של התובע).

מכשיר הרדיו טייפ שהותקן ברכב בוטח בסכום של 700 ₪. לא הובאו ראיות לעניין שוויו של הרדיו, לכן יש להניח ששוויו לא השתנה מאז. בניכוי דמי השתתפות בסך 300 ₪, תשלם הנתבעת תגמולי הביטוח בגין שווי הרדיו בסך 400 ₪ נכון ליום 15/7/05.

באשר לחפצים אישיים שנשארו ברכב, שמענו בעדותו של הנהג שהרכב נגנב שעה שנשארו בתוכו פאוץ' של הנהג בתוכו "קצת כסף", פלאפון של הנהג וכן אולר שלו. להערכת הנהג, השווי הכולל של החפצים הללו עומד על כ1,800-2,100 ₪ (עמ' 5 ש' 16-22 לפרוטוקול). הנזק של אובדן חפצים אישיים בוטח בפוליסה עד לסכום של 1,250 ₪, וזה הסכום שנתבע בתביעה בגין ראש הנזק הנדון.

עדותו של הנהג היתה מהימנה עלי ומוכן אני להניח, ולו בדרך של אומדנא, כי שווי אותם חפצים אישיים לא פחת מהסכום הנתבע בגינם. אני דוחה את טענת הנתבעת כי לא עומד לתובע הכיסוי בגין אובדן חפצים אישיים, משמדובר בחפצים שלא היו בבעלות התובע אלא בבעלות הנהג מטעמו. הכיסוי שניתן לתובע כולל "חפצים אישים לנהג ולנוסע", מבלי לסייג שהנהג חייב להיות המבוטח עצמו. על כן, תשלם הנתבעת לתובע תגמולי ביטוח בסך של 1,250 ₪ נכון ליום 15/7/05 בגין אובדן חפצים אישיים.

על אף שהתובע גם בוטח בגין אובדן שכר ימי עבודה בסך של 200 ₪ לכל יום של אי שימוש ברכב מהיום השמיני לגניבת הרכב ועד מקסימום של 22 ימים, התובע לא הביא שמץ של ראיה כי אכן נגרמו לו נזקים של אובדן הכנסות הנובעים מאי שימוש ברכב. התובע אמנם העיד כי את הרכב החלופי רכש רק כעבור חודשיים מאז קרות האירוע, אך לא הביא כל ראיה באשר לנזקי אובדן הכנסה שנגרמו לו באותה תקופה, ואף נמנע להצהיר על הזדמנויות עסקיות להסעת נוסעים שנאלץ לוותר עליהן בהעדר הרכב. לפיכך, אני דוחה את תביעת התובע בראש הנזק האמור.

 

23. באשר לתביעה בגין נזק שאינו נזק ממון, ובכלל זה עגמת נפש, צער, אובדן נוחות ואובדן שימוש ברכב, נזק זה אינו מכוסה במסגרת הפוליסה, ולכן אין לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה.

 

24. כמו כן, לא מצאתי כי במקרה שלפנינו יש לפסוק לתובע ריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח, כנדרש על ידו בכתב התביעה. לא שוכנעתי כי סירובה של הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח בנסיבות המקרה היה נגוע בחוסר תום לב או בשיקול זר אחר לאור מחלוקת פרשנית שנתגלעה ביניהם.

 

סוף דבר

25. לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 73,555 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/7/05 ועד לתשלום בפועל.

26. בנוסף על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ +מע"מ וכן הוצאות משפט, (לרבות אגרת התביעה וכן סך של 693 ₪ בגין תשלום שכ"ט שמאי רכב), הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.  

54678313

27. המזכירות תשלח את העתקי פסק הדין לבאי-כוח הצדדים בדואר רשום.

 

ניתן היום ז' בתמוז, תשס"ח (10 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

 

שמעון פיינברג, שופט

סגן נשיא

 

 

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 25/08/2008
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 25/08/2008 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו