לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > אחריות, רשלנות והתרשלות > ילדים > ע``א 2191/08 (מחוזי י-ם) אשר יצחק נ` משרד החינוך ואח` | ישראל | 27/07/2008
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | פציעה בבית הספר | ע``א 2191/08 (מחוזי י-ם) אשר יצחק נ` משרד החינוך ואח`
עוד באחריות, רשלנות והתרשלות
וילדים
חדשות
ישראל | תביעה כנגד ערוץ ``לוגי``: הילד ביצע ניסוי שראה בערוץ ונפג...
ישראל | בית משפט: חייב להימצא לפחות מורה אחד משגיח בהפסקות בבית ה...
ישראל | תביעה לפיצויים בגין תאונה בגן ילדים
ישראל | הוגשה תביעה לפיצויים נגד מטפלת עקב פציעת תינוקת במעון
ישראל | ביהמ``ש דחה תביעה נגד חברת זוגלובק בגין חנק מנקניקיה
מאמרים
ישראל | נפלת במדרכה ? אתה עשוי להיות זכאי לפיצוי מהעירייה
ישראל | רכושך ניזוק בעת שהייתך במלון? אחריות בעל המלון- מוחלטת
ישראל | אחריות למוצרים פגומים
ישראל | הכיס העמוק של הטראומה
ישראל | רשלנות רפואית במהלך הריון ולידה
פסיקה
ישראל | ת.א 1413-07 (שלום קרית-גת) מלמונט נ` עיריית אשדוד
ישראל | ת.א. 28255/05 (שלום ת``א) מרקוביץ ואח` נ` לימור ואח`
ישראל | א 3243/06 (שלום כפ``ס) שלום אדרעי (קטין) נ` אלי חסון (קטי...
ישראל | א 5064/03 (שלום י-ם) יחזקאל שמואל ואח` נ` גד שרלין ואח`
ישראל | א 915/02 (מחוזי חיפה) ק.ג. נ` מדינת ישראל/משרד החינוך ואח...
חקיקה
ארצות הברית | הצעת חוק חדשה: רפורמה בביטוח רשלנות רפואית
מקורות מקוונים
ישראל | אתר עורכי דין - רשלנות רפואית
ישראל | אתר nrg - פורום בנושא רשלנות רפואית
ישראל | נענע - פורום בנושא רשלנות רפואית וזכויות החולה
ישראל | תפוז - פורום בנושא רשלנות רפואית
פסיקה באחריות, רשלנות והתרשלות וילדים מישראל | 27/07/2008
ע``א 2191/08 (מחוזי י-ם) אשר יצחק נ` משרד החינוך ואח`
השופטים צ` סגל, מ` דרורי, י` נועם  :מחבר
ע``א 2191/08 (מחוזי י-ם) אשר יצחק נ` משרד החינוך ואח` - בקובץ ע``א 2191/08 (מחוזי י-ם) אשר יצחק נ` משרד החינוך ואח` - בקובץ  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

 

תאריך: 15/07/2008

ע"א 2191/08

בבית המשפט המחוזי בירושלים

בפני כב' השופטים צ' סגל, מ' דרורי, י' נועם

אשר יצחק נ' משרד החינוך ואח'

 

העובדות

 

המערער נפגע בעינו מאבן אשר יידה בו חברו לכיתה, במהלך שיעור התעמלות. בית המשפט קמא דחה את התביעה, בקובעו כי אין לחייב מורים או מנהל של בית ספר באחריות לכך שתלמיד נפגע מזריקת אבן, כאשר הוכח כי בחצר בית הספר, בה התרחש האירוע, נכחה מורה מבית הספר, וזאת כיוון שהטלת האבן הייתה אירוע פתאומי, שאינו ניתן לעצירה או למניעה, תחת השגחה מעולה, ככל שתהיה. מכאן הערעור.

המערער טוען כי אחריות בית הספר לשלומו של תלמיד הנמצא בחסותו של בית הספר היא אחריות מוחלטת. בנוסף, טוען המערער כי מורה ההתעמלות התרשל וכי הילד אשר זרק את האבן היה אלים, והיה צריך להוציאו מבית הספר עובר לתאונה. כמו כן, טוען המערער כי בית הספר גרם לו לנזק ראייתי בכך שלא ערך תחקיר לאחר האירוע.

 

בית המשפט קבע

 

1. בית המשפט דוחה את טענת המערער כי אחריות בית ספר לתלמידיו הינה אחריות מוחלטת.

 

2. בית המשפט קובע כי לא ניתן לייחס אחריות בנזיקין למורה ההתעמלות, בהנחה שהאמור בתצהירו של המערער הוא אמת. בית המשפט מציין כי ממילא לא ניתן היה למנוע את הנזק שנגרם למערער.

 

3. בית המשפט מציין כי הטענה כי מיידה האבן היה אלים לא הוכחה. בנוסף, בית המשפט מציין כי גם אם היה מדובר בילד "פרובלמאטי", שבאירוע אחד או שניים היה אלים, אין משמעות הדבר כי צריך לנדותו ולהוציאו כליל מבית הספר.

 

4. בית המשפט מציין כי בית הספר ומשרד החינוך אמנם לא ערכו תחקיר לאחר האירוע, אולם אין קשר סיבתי בין מחדל זה לבין הנזק שנגרם למערער בעינו. עם זאת, בית המשפט מציין כי בשל אי עריכת התחקיר הוא מחליט לדחות את הערעור מבלי לחייב את המערער בהוצאות.

 

 

בית המשפט המחוזי בירושלים

ע"א 2191/08

 

בפני:

כבוד השופט צבי סגל - סגן נשיא

כבוד השופט משה דרורי

כבוד השופט יורם נועם

 

15/07/2008

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

אשר יצחק

 

 

ע"י ב"כ עו"ד עמוס גבעון

המערער

 

 

נ ג ד

 

 

 

1 . משרד החינוך

2.חטיבת הביניים הקהילתית ממלכתית מבשרת  ציון

 

 

ע"י ב"כ עו"ד שמואל צור

המשיבות

 

 

 

פסק דין

 

 

השופט משה דרורי:

 

כללי

 

1.      בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט רם וינוגרד) דחה את תביעת המערער, לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם למערער, תוך חיובו בהוצאות בסך 5,000 ₪ (פסק דין מיום יח אדר א תשס"ח (24.2.08), בת.א.   11645/04; להלן – "פסק הדין").

 

האירוע

 

2.      2.      המערער, יליד 3.6.88, נפגע בעינו מאבן שיידה בו חברו לכיתה, במהלך שיעור התעמלות, שהתקיים ביום 2.1.02. שני התלמידים לומדים בחטיבת הביניים, שהיא המשיבה השנייה, כאשר המשיבה הראשונה, מדינת ישראל, העסיקה את המורים ואת המנהל באותו בית הספר.

 

3.      בית משפט קמא קבע כי האירוע של זריקת האבן היה כאשר התלמידים בכיתה היו בריצת חימום, בתחילת שיעור התעמלות. המורה להתעמלות נכח במקום, והביט לכיוון התלמידים הרצים. המערער, שהשתתף בריצה, נפגע מאבן שזרק אחד התלמידים שישב על הספסל. האבן פגעה בעינו של המערער.

 

 

 

נימוקי בית משפט השלום

 

4.      בית משפט השלום הזכיר בפסק דינו, כי תופעת יידוי אבנים של ילדים בחבריהם, אינה חדשה, והביא פסיקה של בית המשפט העליון עוד משנות ה-50 של המאה העשרים, בהם נקבע כי אין לחייב מורים או מנהל של בית הספר באחריות לכך שתלמיד נפגע מזריקת אבן, כאשר הוכח כי בחצר בית הספר, בו היה האירוע, נכחה מורה מבית הספר (פיסקה 12 לפסק הדין).

בית משפט קמא הביא, בהמשך פסק דינו, פסיקה חדשה, הן של בית המשפט העליון והן של בית המשפט המחוזי, אשר הלכה באותו קו, ובה נקבע, כי אין מקום להטלת אחריות בנזיקין על בית ספר, על שלא עלה בידי הנהלת בית הספר, למנוע אירוע שארך שניות מספר, אשר בעקבותיו נפגע תלמיד בית הספר (פיסקה 13 לפסק הדין).

 

5.      בית המשפט הוסיף ואמר, כי במקרה שלפנינו התלמידים היו תחת עינו הפקוחה של המורה להתעמלות, אך האבן יודתה במערער, לאחר מספר סיבובי ריצה, באופן מפתיע. על כן, לא ניתן להטיל אחריות על המורה או על הנהלת בית הספר, שכן אירוע פתאומי זה אינו ניתן לעצירה או למניעה, תחת השגחה מעולה, ככל שתהיה (פיסקה 14 לפסק הדין).

 

6.      בבית משפט קמא, נטען על ידי המערער, כי התלמיד הפוגע, אשר יידה את האבן שפגעה בעינו של המערער, הוא תלמיד אלים, ולכן היה מקום להרחיקו מבית הספר, או לנקוט כלפיו באמצעים משמעתיים אחרים, אשר כתוצאה מהם, לא היה אותו תלמיד נוכח בשיעור ההתעמלות, שבו נפגע המערער. משלא עשה כן בית הספר, ראה בכך המערער התרשלות נוספת. השופט וינוגרד לא קיבל טיעון זה וקבע כי התלמיד זורק האבן הוא "קונדסון" (זו לשונו של התובע בעדותו, אשר תאר את הילד הפוגע בו, בחיוך על שפתיו, במילים אלה: "הילד בעייתי, הוא קונדסון כזה", כמצוטט בפיסקה 7 של פסק הדין), ואינו תלמיד אלים, ובכל מקרה, האלימות אינה קו המאפיין את מעשיו של מיידה האבן לעבר התובע (המערער שבפניי). לכן, אין לייחס אחריות למשיבות בשל עילה זאת (פיסקה 15 לפסק הדין).

 

7.      חרף קביעת בית משפט קמא, כי המשיבות אינן אחראיות לנזק שנגרם לעינו של המערער, התייחס בית משפט השלום לשאלת הנזק "מעבר לנדרש". נקבע, כי אין מדובר בנזק משמעותי, וכי המערער, כיום, מתפקד באופן רגיל, ללא כל בעיות, כולל: אימונים בצבא במדבר (המערער כיום משרת בחטיבת גבעתי). לכן, אמר בית משפט קמא, כי אם היה מקום להטיל אחריות, היה פוסק בית המשפט סכום גלובלי של 40,000 ₪, וזאת בגין עוגמת הנפש של המערער, ההוצאות שנגרמו בעקבות הטיפולים בעינו של המערער, וכן לפיצוי ימי ההיעדרות המעטים של אימו, מעבודתה, ובשל הצורך להילוות אל המערער (פיסקה 17 לפסק הדין).

 

תמצית הטענות בערעור

 

8.      המערער, בהודעת הערעור בכתב, מבקש לקבוע כי המשיבות אחראיות לנזק. כמו כן, מבקש הוא כי אם יתקבל ערעורו בעניין אחריות, יושת על המשיבות פיצוי כספי בסכום גבוה הרבה יותר ממה שהזכיר בית משפט קמא (ראה:               פיסקה 7 לעיל), כולל: אובדן השתכרות בעתיד, בשיעור של 15% מהשכר הממוצע במשק (על פי אחוז הנכות הרפואית, לגירסת המערער), הוצאות רפואיות בעתיד, וסיעוד ועזרת הזולת בעבר ובעתיד.

 

9.      בדיון לפנינו, התרכז בא כוח המערער, עו"ד עמוס גבעון, בטענה הראשונה והמרכזית, כי אחריותו של בית הספר לשלומו של התלמיד, הנמצא בחסותו של בית הספר, היא אחריות מוחלטת.

 

10. לחילופין, על בסיס ההנחה כי יש לקבוע את אחריות המשיבות על יסוד דיני הרשלנות, טוען המערער טענות אלה: הראשונה, כי המשיבות לא הביאו כעד       את מורה ההתעמלות, והדבר פועל לרעתם. השניה, הילד מיידה האבן הוא אלים, ובית הספר ידע על כך, ומכל מקום, לא הביאו המשיבות, במסגרת עדיהם, את היועצת החינוכית של בית הספר, אשר יכלה לשפוך אור על אישיותו ואופיו של אותו ילד. השלישית, המשיבות לא ערכו חקירה בעקבות האירוע, והעדר חקירה כזו מהווה נזק ראייתי למערער.

 

11. בא כוח המשיבות, עו"ד שמואל צור, תמך בפסק דינו של בית משפט קמא. הוא סבור, כי אין מקום לייחס לבית הספר אחריות מוחלטת. ככל שמדובר בטענות הדיוניות והראיתיות שטען המערער, בהנחה שמדובר ברשלנות, ענה בא כוח המשיבות כי לא היה צורך להביא כעדים, לא את מורה ההתעמלות (שגם לדברי התובע לא ראה את האירוע), ואף לא את היועצת החינוכית, ודי היה בכך שהמשיבות הביאו כעד מטעמם את מנהל בית הספר, שפרס את מלוא הנתונים. בא כוח המשיבות, הוסיף וטען כי הוא מוכן לקבל את מלוא גירסת המערער, וגם על בסיס מערכת עובדתית זאת, אין המשיבות - אליבא דעורך דינן - אחראיות לנזק.

 

 

 

דיון

 

12. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, במוצגים ובעיקרי הטיעון של שני הצדדים, ולאחר ששמענו את טענות באי כוח הצדדים בדיון שבפנינו, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

      אנמק מסקנה זו, תוך התייחסות לנושאים המרכזיים, אשר עלו בערעור.

 

 

האם לבית הספר יש אחריות מוחלטת על התלמידים?

 

13. טענת המערער כי יש לקבוע, משפטית, שאחריות בית הספר לתלמידיו, היא אחריות מוחלטת – אינה מקובלת עליי.

 

14. הפסיקה שדנה באחריות לנזק שנגרם לתלמידים, אינה קובעת זאת. אומנם, השופט, כתוארו אז, שלמה לוין, מציין באחד מפסקי הדין, כי "מבחינת הדין הרצוי ייתכן שמוטב היה לשקול אם אין מקום להטיל על רשויות חינוך אחריות מוחלטת באשר קורה לתלמידים, בשעה שהם נמצאים בתחומי בית הספר", אך, בפועל, הוא פסק באותו מקרה – בעקבות פסיקה קודמת של בית המשפט העליון (ע"א 635/70 מנדלסון נ' קפלן, פ"ד כה(2) 113) – כי "מידת ההשגחה הנדרשת ממנהל בית הספר ומוריו כלפי תלמידיהם, היא כמידת ההשגחה שמקיים אב זהיר כלפי בנו" (ע"א 324/77 רבי נ' סמרה, פ"ד לב(2) 445, בעמ' 446, 447; להלן - "פרשת רבי"). בעקבות זאת, נדחתה שם,בבית משפט מחוזי, התביעה של תלמיד כיתה א, שתלמיד אחר באותה כיתה, דקר את עיניו בעיפרון. בית המשפט העליון דחה את ערעור התובע, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים (המועצה המקומית, מפעילת בית הספר, ומשרד החינוך, בדומה למשיבות בתיק שבפנינו).

 

15. השופט שלמה לוין מציין, כי על פי המצב המשפטי הקיים, מייצגות חברות ביטוח את רשויות החינוך, וכדי להגן על עצמן בתביעות הנזיקין, מספר השופט לוין, כי "מניסיוני נמצאתי לבד שבמספר לא קטן של מקרים, גובים אנשי חינוך עדויות מתלמידים, שהיו מעורבים בתאונות שאירעו בתחומי בית הספר, או שהיו עדים להם, במגמה 'לנקות' את עצמם במקרה של הגשת תביעה לנזיקין. עשיית שימוש בעדויות כאלה בשעת חקירה שכנגד של התלמידים במשפט, עשויה גם לגרום לנזק חינוכי" ("פרשת רבי", שם, בעמ' 447, מול האות ו).

 

16. על כל פנים, השופט לוין מסיים את הדיון ואומר: "אך לפי המצב המשפטי הנוכחי, אין תרופה למערער ואין בית משפט זה יכול לעשות דבר חקיקה" (שם, שם, מול האות ז). השופט לוין, משווה מצב זה לדיני הנכים בצבא, ומדגיש כי רק מכוח החוק, ניתן לחייב את המדינה בניזקם של החיילים (שם, שם, בתחתית העמוד).

 

17. באותה פרשה, ציין השופט יצחק כהן (לימים, נשיא בית המשפט העליון), ביחס לטענת המערער, כי יש להטיל על בית הספר אחריות מוחלטת, כי לבית משפט אין מספיק מידע, "מה תהיינה התוצאות הכלכליות הקשורות בהטלת אחריות כזו, והבעיה בכללותה כרוכה בשאלה, עד לאיזה מידה יכולה וצריכה מדינת סעד להבטיח את כלל האזרחים מפני הסכנות הצפויות להם בחיי היום יום. זאת היא שאלה סבוכה, שאין עליה תשובה חד משמעית, ואין בידי בית המשפט קני מידה משפטיים לדון בה" ("פרשת רבי", שם, בעמ' 448, מול האותיות ב-ג).

 

18. השופט מנחם אלון (שכיהן, בתקופה מאוחרת יותר, כמשנה לנשיא בית המשפט העליון), הביע אף הוא את אי הנחת מההסדר החוקי הקיים, בדבר אחריות לנזיקין הנגרמים לתלמידים, בעת שהותם בתחומי בית הספר. הוא הוסיף ואמר: "אך קצרה ידם של בתי המשפט להושיע, שהרי מצווים הם לפרש את החוק ולא לשנותו ולעשותו" (שם, בעמ' 448, מול האות ה).

לאחר שהביא את דברי השופט יצחק כהן הנ"ל, אמר השופט אלון, כי "מן הראוי שרשויות חינוך יבדקו נושא זה, על כל צדדיו – הן מבחינת מידת האחריות לנזיקין והן מבחינת הקביעה מי יהיו אחראים לתשלום דמי הנזיקין – ויעלו הצעות מתאימות לתיקונו, ויפה שעה אחת קודם" (שם, מול האות ד).

מאז פסק דין זה, שניתן ביום טז אייר תשל"ח (23.5.1978), עברו 30 שנה, שהם הרבה יותר מאשר "שעה אחת", והמצב המשפטי – נשאר בעינו.

 

19. לאור זאת, אינני מוכן לקבל את טיעוניו של עורך דין גבעון, ולקבוע כי חלה אחריות מוחלטת על בתי ספר, ככל שהדבר נוגע לנזק גוף שנגרם לתלמיד הנמצא בבית הספר. גם אני, כפי שאמר השופט אלון באותו פסק דין, רואה עצמי כמי שחייב לפרש את החוק וליישם אותו, אך לא לשנות אותו; ולבטח, איני רואה עצמי מוסמך, כמחוקק, לחוקק חוק חדש. עניין זה הוא בסמכותו של המחוקק, לאור ההשלכות הכלכליות, המחייבות בחינה מערכתית מקפת, כפי שאמר השופט יצחק כהן, בקטע שצוטט לעיל (ראה: פיסקה 17).

 

20. במישור הדיוני אעיר, כי טענת האחריות המוחלטת לא עלתה ולא הוזכרה בכתב התביעה, ועל כן ניתן היה לדחות את הטענה, גם בשל כך.

 

21. בא כוח המערער, עורך דין עמוס גבעון, טען כי יש מקור להטלת אחריות מוחלטת של בית הספר כלפי התלמידים, בפסק דין שיצא זה לא מכבר על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת יעל וילנר), אשר עסק בשאלה דומה. ברם, הקטע שעליו מתבסס עורך דין גבעון, דן בחובה החוזית המוטלת על המורה להשגיח על התלמיד, כאשר באותו פסק דין מוגדרת חובת פיקוח והשגחה זו, אשר כוללת את החובה לשמור על גופו ובטחונו של התלמיד. השופטת מוסיפה ואומרת, כי "הפרת התחייבות זו, מהווה הפרת החוזה ואך הפרת האמון, בהן חבה הנהלת בית הספר כלפי הורי התלמיד ואף כלפי התלמיד עצמו. ההורה, המפקיד את היקר לו מכל, בידי צוות בית הספר, מסתמך, בצדק, על התחייבות ההנהלה לשמור על ילדו מכל משמר, תוך מילוי תקנות הבטיחות ויתר ההוראות הרלוונטיות. הפרת חובה זו, תביא להטלת אחריות על צוות המורים לכל נזק שייגרם לתלמיד במסגרת פעילות בית הספר, כתוצאה מתאונה שניתן וצריך היה למונעה" (פיסקה 14 לפסק הדין בת.א. 915/02 ק.ג נ' מדינת ישראל-משרד החינוך; ניתן ביום יח כסלו תשס"ח        (28.11.07)).

 

 

האם הייתה התרשלות של המורה להתעמלות שגרמה לנזק?

 

22. מאחר ואנו נמצאים, איפוא, ב"מגרש" הרשלנות, יש לבדוק האם אכן הייתה התרשלות, או בלשון השופטת וילנר, בפסק הדין הנ"ל, האם הנזק שנגרם למערער, "במסגרת פעילות בית הספר, כתוצאה מתאונה, שניתן וצריך היה למונעה" (הקטע האחרון של הציטוט המופיע בפיסקה 21 לעיל).

 

23. בחנתי פעם נוספת את האירוע, לאחר שעיינתי בתצהירו של המערער. בהנחה שכל האמור בו אמת, ולכך הסכים גם בא כוח המשיבות, לא ניתן לייחס אחריות בנזיקין למורה ההתעמלות. כאשר כיתה נמצאת בשיעור התעמלות, והתלמידים רצים במעגלים, די בכך שהמורה להתעמלות נמצא סמוך אליהם, ורואה אותם בעיניו. לא ניתן לצפות מראש מקרה שבו תלמיד, היושב על ספסל, ייקח אבן ויזרוק אותה לעבר אחד מהתלמידים המשתתף בריצה. גם אם היה המורה להתעמלות ניצב סמוך לספסל, שבו ישב המיידה של האבן, לא היה בכוחו של המורה למנוע את זריקת האבן. ממילא, לא ניתן היה למנוע את הנזק שנגרם למערער.

 

24. אשר למיקום שיעור ההתעמלות, מקובלת עליי תשובת בא כוח המשיבות, לפיה השיעור היה בחצר הסמוכה לחנייה, במתחם בית הספר.

גם אם הייתי מקבל את טענת בא כוח המערער, כי השיעור התקיים מחוץ למתחם בית הספר, הייתי קובע כי אין אחריות בנזיקין, שכן אין כל קשר סיבתי בין מיקום שיעור ההתעמלות, לבין הנזק שנגרם למערער, כתוצאה מיידוי האבן שנזרקה לעברו על ידי תלמיד אחר, שכן, יידוי האבן אינו קשור למיקומו של השיעור להתעמלות (שונה היה המצב, אילו נחבל התלמיד מבור או מחפץ מסוכן, המצוי במגרש מחוץ לתחום בית הספר, כאשר, לעומת זאת, במגרש המיועד לשיעור ההתעמלות בתוך מתחם בית הספר, אין בורות או מכשולים או חפצים מסוכנים . במקרה כזה, יש קשר סיבתי בין הנזק למיקום שיעור ההתעמלות, והיה מקום לחייב בנזיקין).

 

 

האם הייתה התרשלות של הנהלת בית הספר, בכך שמיידה האבן לא סולק מבית הספר?

 

25. טענת המערער, כי מיידה האבן היה אלים, והיה צריך להוציאו מבית הספר, לא הוכחה. בית משפט קמא קבע, כי מיידה האבן היה "קונדסון" גרידא (ראה הציטוט המובא בפיסקה 6 לעיל). גם גירסתו הראשונה של המערער, לפיה מיידה האבן איים במספריים על תלמיד אחר, שונתה במהלך הדיון, על ידי המערער, לגירסה שנייה, שמיידה האבן החזיק באותו תלמיד, אך מי שאיים עליו במספריים, היה תלמיד אחר, ולא מיידה האבן.

 

26. אוסיף ואומר, כי גם אם היה מדובר בילד "פרובלמאטי", שבאירוע אחד או שניים היה אלים, אין משמעות הדבר כי צריך לנדותו ולהוציאו כליל מבית הספר. חלק מיעדיו של בית ספר הוא לחנך את כל התלמידים, כולל מי שיש לו שורש של אלימות, כאשר התקווה והציפייה היא, כי בכוחו של החינוך לעקר תופעה זאת מן השורש. על כל פנים, לטעמי, לא ניתן לייחס רשלנות לבית הספר, המנסה לטפל בילד אלים ולחנכו, רק בשל כך, שלא החליט להוציאו ממסגרת הלימודים (שוב, גם כאן, אין הדברים מוחלטים, והם תלויים בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. כך, למשל, אם הייתה הנהלת בית הספר מחליטה להוציא ילד מבית הספר, ולהעבירו לחינוך מיוחד, עקב אלימותו, אך לא ווידאה את הביצוע של   החלטה זו, ואותו ילד אלים פגע בחבריו, כי אז, יש מקום לשקול לחייב את בית הספר, באותן נסיבות, בנזיקין).

 

 

אי הבאת עדים על ידי המשיבות - נזק ראייתי?

 

27. טענת המערער בדבר אי הבאת עדים על ידי המשיבות – אינה מקובלת עליי. שיקוליו של עורך דין צור, בא כוח המשיבות, שלא להביא כעד את מורה ההתעמלות, מאחר ומורה זה לא ראה את אירוע זריקת האבן, ואין הוא חולק על התיאור העובדתי המופיע בתצהירו של המערער (שהוגש ראשון), הם שיקולים סבירים, מבחינה משפטית-טקטית. גם אם יש פנים לכאן או לכאן, ועורך דין אחר היה מביא את מורה ההתעמלות, כעד, אינני מוכן לגזור מכך את המסקנה כי בשל החלטת עורך דין צור שלא להביאו כעד, ייקבע כי יש רשלנות של המשיבות, כאשר מכלול הנסיבות מצביעות על העדר רשלנות.

 

28. ככל שמדובר בעדות היועצת החינוכית, נראה לי כי אין ולא היה צורך להביאה כעדה. די בכך שמנהל בית הספר העיד מטעם המשיבות.

 

29. בתשובה לטענת עורך דין גבעון, כי המנהל לא הביא את תיקו של הילד שיידה את האבן, ובכך, נגרם נזק ראייתי לתובע, יש לומר כי בא כוח המערער לא ביקש גילוי מסמך זה, ואף לא דרש מבא כוח המשיבות כי העד יביא עימו את תיקו האישי של הילד מיידה האבן. לכן, אין לו לבא כוח המערער להלין אלא על עצמו.

 

 

 

אי עריכת תחקיר על ידי המשיבות

 

30. אשר לטענה בדבר אי עריכת תחקיר, על ידי בית הספר או משרד החינוך, אומר, כי יש ממש בטענה זו, ולא מצאתי תשובה הולמת מטעם משרד החינוך לטענה זאת.

 

31. על כל פנים, לא ניתן לומר, כפי שטען בא כוח המערער, כי בשל מחדל זה יש לזכות את המערער בפיצוי, שכן, אין קשר סיבתי בין מחדל זה, לבין הנזק שנגרם למערער בעינו.

 

32. גם אם תאמר, כי בשל אי עריכת התחקיר, מן הראוי להפוך את נטל הראיה, ולהטילו על כתפי המשיבות, הרי, כפי שהסברתי לעיל, הקביעה בדבר העדר אחריות, מבוססת על גירסת התובע/המערער. מכאן, שגם אם המשיבה הייתה שותקת ולא עושה דבר, התוצאה המשפטית, על פי גירסתו העובדתית של המערער, הייתה דחיית התביעה.

 

33. מכל מקום, בשל אי עריכת התחקיר, ומאחר ותביעת התובע לא הייתה חסרת בסיס באופן מוחלט, כפי שטען ב"כ המשיבות, עו"ד צור, אני מציע לחבריי לדחות את הערעור, מבלי לחייב את המערער בהוצאות הערעור.

 

 

גובה הנזק

 

34. לאור המסקנה של דחיית הערעור בנושא האחריות, אין מקום לדון בנושא        גובה הנזק. אומר רק זאת: על פני הדברים, הנזק שנגרם למערער, הוא אכן      נמוך ביותר (כפי שנאמר בחלק האחרון של פסק הדין, של בית משפט קמא;    ראה: פיסקה 7 לעיל), שירותו הצבאי של המערער בתנאי שדה, בחטיבת גבעתי, גם הוא מעיד על כך.

 

 

סיכום

 

33. לאור האמור לעיל, אני מציע לחבריי, לפסוק כדלקמן:

 

א.     א.     הערעור יידחה.

ב.   לא ייפסקו הוצאות בערכאה זו, וכל צד ישא בהוצאותיו.

ג.    הפיקדון יוחזר לבא כוח המערער, על פירותיו.

 

 

משה דרורי, שופט

 

 

השופט צבי סגל, סגן הנשיא:

 

אני מסכים.                                     

צבי סגל, שופט, סגן נשיא

 

 

 

 

 

השופט יורם נועם:

 

אני מסכים.

 

יורם נועם,שופט

 

 

לפיכך, הוחלט כאמור בסיום חוות דעתו של השופט משה דרורי.

 

ניתן היום, יב בתמוז תשס"ח (15 ביולי 2008), בהעדר הצדדים.

 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

מותר לפרסום.

 

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 27/07/2008
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 27/07/2008 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו