לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > אחריות, רשלנות והתרשלות > רשלנות > ע``א 3749/06 (מחוזי חיפה) פלוני נ` מדינת ישראל המועצה הדתית בנהריה ואח | ישראל | 08/07/2008
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | חשיפת זהות של מאומץ | ע``א 3749/06 (מחוזי חיפה) פלוני נ` מדינת ישראל המועצה הדתית בנהריה ואח
עוד באחריות, רשלנות והתרשלות
ורשלנות
חדשות
ישראל | שבר לא אובחן בזמן ולילדה בת 13 נותרו 15% נכות לצמיתות
ישראל | החליק במעבר בניין מגורים ותובע את ועד הבית בגין רשלנות
ישראל | משרד הרווחה יפצה 2 אחיות שעברו התעללות על-ידי אביהן
ישראל | פיצויים לחייב לאחר שלשכת ההוצאה לפועל סגרה את התיק הלא נכ...
ישראל | 2 סטודנטיות טוענות כי נדבקו בשחפת עקב רשלנות המרצה
מאמרים
ישראל | נפלת במדרכה ? אתה עשוי להיות זכאי לפיצוי מהעירייה
ישראל | רכושך ניזוק בעת שהייתך במלון? אחריות בעל המלון- מוחלטת
ישראל | אחריות למוצרים פגומים
ישראל | הכיס העמוק של הטראומה
ישראל | רשלנות רפואית במהלך הריון ולידה
פסיקה
ישראל | ת``א 10423-08 (שלום י-ם) ש.ס. נ` מרכז החינוך
ישראל | ת``א 6682-03-09 (שלום עכו) מוחמד נ` חברת החשמל
ישראל | ת.א. 3114/05 (שלום ירושלים) ארז עדוי נ` עיריית ירושלים וא...
ישראל | א 23214/05 (שלום ת``א) גורן מיה נ` ר. לוי את לוי ואח`
ישראל | א 4372/04 (שלום י-ם) יושעי מלכה נ` בית החולים שערי צדק
חקיקה
ארצות הברית | הצעת חוק חדשה: רפורמה בביטוח רשלנות רפואית
מקורות מקוונים
ישראל | אתר עורכי דין - רשלנות רפואית
ישראל | אתר nrg - פורום בנושא רשלנות רפואית
ישראל | נענע - פורום בנושא רשלנות רפואית וזכויות החולה
ישראל | תפוז - פורום בנושא רשלנות רפואית
פסיקה באחריות, רשלנות והתרשלות ורשלנות מישראל | 08/07/2008
ע``א 3749/06 (מחוזי חיפה) פלוני נ` מדינת ישראל המועצה הדתית בנהריה ואח
השופטים ש. ברלינר, י. עמית ור. סוקול  :מחבר
ע``א 3749/06 (מחוזי חיפה) פלוני נ` מדינת ישראל המועצה הדתית בנהריה ואח` - בקובץ ע``א 3749/06 (מחוזי חיפה) פלוני נ` מדינת ישראל המועצה הדתית בנהריה ואח` - בקובץ  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

 

תאריך: 30/06/2008

ע"א 3749/06

בבית המשפט המחוזי חיפה

בפני כב' השופטים ש. ברלינר, י. עמית ור. סוקול

פלוני נ' מדינת ישראל המועצה הדתית בנהריה ואח'

 

העובדות

 

המערער, יליד 1971, אומץ מספר ימים לאחר לידתו. משביקש להינשא, פנה המערער למועצה הדתית בנהריה. רב העיר נהריה בירר את זהותה של אמו הביולוגית ומצא כי היא מתגוררת בצפת. הרב פנה לרב הראשי של העיר צפת, וזה נפגש עם אמו הביולוגית של המערער. לדברי המערער, בדרך כלשהי, נחשפה זהותו לאמו הביולוגית, אשר ניסתה ליצור עמו קשר. לדבריו, ניסיונות אלו גרמו לו נזק נפשי קשה, ונכות פסיכיאטרית בגובה של 20 אחוזים.

המשיבות, מצידן, טוענות כי זהותו של המערער לא נחשפה בפני אמו הביולוגית. כמו כן, כפרו המשיבות בקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין נסיונותיה של האם הביולוגית ליצור עמו קשר.

בית המשפט קמא דחה את טענת המערער כי עקב הבירורים שערכו רב העיר נהריה ורב העיר צפת, הודלפו שמו וזהותו של המערער לאמו הביולוגית. מכאן הערעור.

  

בית המשפט קבע

 

השופט י. עמית

 

1. השופט עמית מציין כי על פי סעיף 34(א) לחוק האימוץ, אין לחשוף את זהותם של השותפים למעשה האימוץ - ההורה הביולוגי, המאומץ והמאמץ. גילוי זהות ההורה הביולוגי, עלולה להכניס את המאומץ לטלטלה רגשית ולקונפליקט קשה של נאמנויות וזהויות ואף לפגוע בקשר בינו לבין ההורים המאמצים ובאוטונומיה ההורית שלהם.

 

2. השופט עמית מציין כי לרושם הנישואין יש סמכות לעיין בפנקסי האימוצים לצורך מילוי תפקידו (מניעת נישואי קרובים או נישואים אחרים האסורים על פי ההלכה).

 

3. השופט עמית מציין כי אין בחוזר המנכ"ל בדבר "הוראות נוהל רישום נישואין" ולו רמז לכך שרושם הנישואין רשאי לערוך חקירה ובדיקה מול ההורה הביולוגי. כמו כן, מציין השופט עמית כי ספק אם ניתן להסיק מחוק האימוץ או מתקנות האימוץ הרשאה לרושם הנישואין להיפגש פנים אל פנים עם ההורה הביולוגי.

 

4. השופט עמית מציין כי אמנם לעיתים אין מנוס מלקיים פגישה עם האם הביולוגית, אולם יש לנקוט בדרך פעולה זו כמוצא אחרון, וגם במקרה כזה, הדבר צריך להיעשות על ידי אישר מקצוע כמו פקיד הסעד והשירות למען הילד. השופט עמית התרשם, לדבריו, כי הנוהג הרווח הוא להיפגש עם האם הביולוגית כדבר שבשגרה, אף מבלי להתחשב בפרטים שניתן לדלות מתיק האימוץ. השופט עמית מציין כי במקרה דנן, לא הוכח כי תיק האימוץ היה חסר כדי כך שהיה צורך בבדיקה ובדרישה נוספת עם האם הביולוגית. לכן, הפניה אל אמו הביולוגית של המערער נעשתה שלא כדין.

 

5. השופט עמית מציין כי ישנו צורך לתעד את תוצאות פנייתו של רושם הנישואין להורה הביולוגי של המאומץ והן את תוצאות הבדיקה והדרישה, ככל שנערכה. בהיעדר תיעוד, יש להעביר את הנטל אל המשיבות, באנלוגיה להלכה בדבר העברת נטל השכנוע בתביעות רשלנות רפואית, בשל היעדר רשומות רפואיות. לכן, השופט עמית קובע כי נוכח הנזק הראייתי שנגרם למערער בשל היעדר תיעוד כלשהו של שרשרת הבדיקה שהביאה בסופו של דבר לחשיפת זהותו בפני האם הביולוגית, הוא סבור כי יש לראות את המשיבות כנושאות באחריות לכך.

 

6. לכן, השופט עמית קובע כי יש להעמיד את סכום הפיצוי של המערער על 35,000 ₪.

 

השופט רון סוקול

 

1. השופט סוקול מציין כי ניתן להגיע לתוצאה אליה הגיע השופט עמית גם מבלי להכריע בשאלת העברת נטל ההוכחה, שכן פניית המשיבים לאמו של המערער נעשתה שלא כדין ובלא שהוכח כי היה צורך בדבר. פניה זו של המשיבים לאמו של המערער מהווה פגיעה בפרטיותו של המערער,  שכן הינה פוגעת באוטונומיה של המאומץ להחליט בעצמו על מעשיו וגורלו, וניתן לפצותו בגין פגיעה זו, אף אם לא הוכח שהמשיבים מסרו את פרטיו לאם או שנגרם למערער נזק נפשי עקב כך.

 

2. השופט סוקול מציין כי לדעתו הסכום של 35,000 ₪ הולם את הפיצוי המגיע במסגרת ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה.

 

השופט י. ברלינר

 

1. השופט ברלינר מציין כי לדעתו יש לדחות את הערעור, שכן לא הוכח בערכאה הראשונה כי הנתבעים פגעו בפרטיותו של המערער או כי גילו לאם פרטים כלשהם, אותם חייבים היו לשמור בסוד.

 

 

 

 

 

 

בעניין:

פלוני

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

גולדבלט

המערער

 

נ ג ד

 

 

1. מדינת ישראל - המועצה הדתית בנהריה

2. מדינת ישראל המועצה הדתית צפת

 

 

ע"י ב"כ

 איל נון

המשיבות

 

 

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט נווה) שניתן ביום 4.10.06 ולפיו נדחתה תביעת המערער.

 

פסק דין

 

השופט יצחק עמית:

 

ענייננו בנושא רגיש של אימוץ - תביעת נזיקין של מאומץ בגין חשיפת זהותו בפני האם הביולוגית.

 

תמצית העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

 

1.            המערער, יליד 1971, אומץ ימים מספר לאחר לידתו. המערער ידע כבר בגיל צעיר שהוא מאומץ, אך לא הכיר את הוריו הביולוגיים וגם לאחר שהגיע לבגרות, לא ביקש לעיין בפנקס האימוצים.

 

בהגיעו לגיל ..., משמצא את בחירת ליבו, פנה המערער ביום ... למועצה הדתית בנהריה בבקשה להינשא. בהיותו ילד מאומץ, בירר הרב מייטליס, רב העיר נהריה שם מתגורר המערער, את זהותה של אמו הביולוגית ומצא כי היא מתגוררת בצפת. הרב מייטליס פנה לרב אליהו, הרב הראשי של העיר צפת וזה נפגש עם האם הביולוגית במשרדו בצפת. לאחר בירור שערך עם האם הביולוגית, מסר הרב אליהו לרב מייטליס כי אין מניעה הלכתית לעריכת הנשואין, והמערער התחתן במז"ט.

 

בדרך כלשהי נחשפה זהותו של המערער לאם הביולוגית, שניסתה ליצור עימו קשר. לטענת המערער, פרטיו דלפו לאם הביולוגית מהרב מייטליס או מהרב חזן או מהרב אליהו בצפת. הוא נפגע באופן קשה מנסיונות האם הביולוגית ליצור עמו קשר, נסיונות שגבלו לטענתו בהטרדה, כדי כך שהגיש תלונה במשטרה. לטענת המערער, עקב מסע הלחצים שהופעל עליו מצד האם הביולוגית וגם מצד הרב מייטליס והרב חזן, אחד מרושמי הנישואין בנהריה, הוא הסתגר בביתו, חדל לתפקד בעבודה ועקב כך פוטר בסופו של דבר, וגם יחסיו עם אשתו הורעו.

 

סיכומו של דבר, שלטענת המערער נגרם לו נזק נפשי קשה, שהותיר בו נכות וגרם לפגיעה קשה בתפקודו. מכאן תביעת הנזיקין שהגיש המערער כנגד המועצה הדתית בנהריה ובצפת, אליה צירף חוות דעת של ד"ר וייל, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, שהעמיד את נכותו הצמיתה על 20% עקב האירועים דלעיל. 

 

המשיבות טענו כי הרב מייטליס והרב אליהו פעלו מכוח סמכותם כדין וכי זהותו של המערער לא נחשפה בפני האם הביולוגית על ידם או על ידי הרב חזן. כן כפרו המשיבות בקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין נסיונותיה של האם הביולוגית ליצור עמו קשר.

 

המשיבות הסתמכו על חוות דעת של ד"ר בן אפרים מטעמן ולפיה המערער סובל מהפרעת אישיות והפרעת הסתגלות בשל אירועים אחרים שאינם קשורים לתביעה, כמפורט בחוות הדעת.

 

התביעה הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי והועברה לאחר מכן לבית משפט השלום בקריות.


 

פסק דינו של בית משפט קמא

 

3.            לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ולאחר חקירת המצהירים, קבע בית המשפט קמא את הקביעות העובדתיות כלהלן:

 

המערער פנה למועצה הדתית בנהריה שלושה שבועות בלבד לפני החתונה, בעוד שבקשה לרישום נישואין צריכה להיות מוגשת על פי הנוהל המקובל עד 45 יום לפני מועד הנישואין. על מנת לזרז את ההליך, פנה הרב מייטליס ישירות למשרד הדתות לקבלת תיק האימוץ, ולאחר מכן פנה ישירות לרב אליהו. האחרון נפגש עם האם הביולוגית ובעקבות הפגישה הודיע לרב מייטליס כי אין מניעה לעריכת הנישואין, וציין כבדרך אגב, שזו מבקשת להיפגש עם המערער. האם הביולוגית התקשרה טלפונית לרב מייטליס ושטחה בפניו את בקשתה. משנפגש הרב מייטליס עם המערער, הוא סיפר לו על רצונה של האם הביולוגית להיפגש עמו והמליץ בפניו לעשות כן. בית משפט קמא דחה את הטענה שהרב אליהו איזכר בפני האם הביולוגית שהיה זה הרב מייטליס מנהריה שפנה אליו, או שהזכיר בשיחתו עם האם הביולוגית את העיר נהריה. לא ברור אפוא, הכיצד נודע לאם הביולוגית אודות הרב מייטליס. בית משפט קמא נתן אמון בגירסת הרב מייטליס כי אכן ניסה לשכנע את המערער ואת הוריו המאמצים להיעתר לבקשת האם הביולוגית ולהפגש עימה, בבחינת "קירוב לבבות", אך בכל שלב שהוא לא חשף בפני האם הביולוגית את זהותו של המערער.

 

כן דחה בית משפט קמא את גירסת המערער כי הרב חזן, אחד מרושמי הנישואין בנהריה, דחק במערער להיפגש עם אמו הביולוגית. בית משפט אימץ את גירסתו של הרב חזן כי נפגש עם המערער פעם אחת בלבד, ומסר לו שעל פי הבדיקה ההלכתית שנעשתה נמצא שאין מניעה לאישור הנישואין.

 

בית משפט קמא דחה את טענת המערער כי עקב הבירורים שערכו הרב מייטליס והרב אליהו, נחשפו מן הסתם עובדי המועצה הדתית לחומר רגיש והביאו להדלפת שמו וזהותו לאם הביולוגית.

 

4.            בית משפט קמא סבר כי נוכח התוצאה הקשה, בבחינת דיני נפשות, של הכשרות לנישואין, אין לקבל את טענת המערער כי רושם הנישואין זכאי לעיין בתיק האימוץ בלבד, הא ותו לא, גם אם תיק האימוץ חסר פרטים הנדרשים לצורך אישור הנישואין. לכן, ולמרות הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיות המאומץ, יש לאפשר לרושמי הנישואין לערוך את הבירור הנדרש, אלא אם יש בכך כדי להביא לסיכון של חשיפת זהות המאומץ. השורה התחתונה בפסק הדין היא, כי הרבנים נהגו כשורה משלא הסתפקו בתיק האימוץ בלבד, ומשלא הוכח כי התרשלו בהחזקת החומר הרגיש הקשור לאימוץ, נדחתה תביעתו של המערער. 

 

על כך נסב הערעור שבפנינו.

 

טענות הצדדים

 

5.            המערער טען, כי אין באפשרותו לדעת כיצד והיכן דלף המידע שהסגיר את זהותו וכתובתו לאמו הביולוגית. עם זאת, העובדה שהאם הביולוגית יצרה עמו קשר בסמיכות זמנים מחשידה לפנייתם של הרבנים אליה, מעידה כי היתה "דליפה" במקום כלשהו בשרשרת המהלכים מהרב מייטליס למשרד הדתות ולאחר מכן לרב אליהו בצפת. לכן, גרס המערער, הנטל להוכיח כי המידע לא דלף עקב רשלנות המשיבות, רובץ עליהן. גם האהדה המופגנת שגילו הרבנים לאם הביולוגית ולמצוקתה, מעידה על כך שהמידע אודות זהותו של המערער דלף מהם או מסביבתם ועקב פעילותם.

 

בהקשר זה העלה המערער טענה נוסח "נזק ראייתי", מאחר שהטיפול בעניינו התנהל בשיחות בעל פה, ללא תיעוד, ומשכך, לא נתאפשר לו לבחון את הדברים.

 

במישור העקרוני, טען המערער כי לא היתה לרבנים סמכות לערוך חקירות ובדיקות לגבי האם הביולוגית, על אחת כמה וכמה שלא להפגש עימה.

6.            המשיבות טענו כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא, ששמע את הצדדים וקבע כי הוא מקבל את דברי הרבנים מייטליס ואליהו, כי לא חשפו בפני האם הביולוגית את זהותו של המערער. לטענת המשיבות, כאשר המערער ורעייתו המיועדת הגיעו להירשם לנישואין, כשלושה שבועות בלבד לפני המועד שנקבע לחתונה, הובהר להם כי בהיותו ילד מאומץ, תיק הנישואין שלהם מותנה באישור בית הדין הרבני בחיפה לגבי יהדות, רווקות ואימוץ (תצהיר עליו חתומים המערער וזוגתו לעתיד - נספח א' לתצהיר הרב מייטליס). בצר להם, ועל מנת לזרז את התהליך, ביקשו המערער וזוגתו כי הנושא יטופל ישירות על ידי הרב מייטליס, שאכן נחלץ לעזרתם ופעל בזריזות כדי המציא האישור המבוקש.

המשיבות טענו כי מאחר שבתיק האימוץ לא היו הפרטים הנדרשים לבירור ההלכתי בדבר כשרותו של המערער להינשא, העביר נציג משרד הדתות את שמה של האם הביולוגית לרב מייטליס, שפנה לרב אליהו בצפת על מנת שיערוך את הבירור הנדרש עם האם. הרב מייטליס לא מסר פרט כלשהו אודות המערער לרב אליהו, וממילא הרב אליהו לא יכול היה למסור לאם הביולוגית פרטים אודות המערער. לטענת המשיבות, מטבע הדברים לא ניתן להסתיר מהאם הביולוגית את הסיבה לבירור ולבדיקה, להבדיל מפרטי המאומץ, כך שחשיפת הסיבה לבירור היא בלתי נמנעת.

לשיטת המשיבות, יש להניח שפרטי המערער דלפו לאם הביולוגית ממקורות אחרים. הן המערער והן אמו המאמצת אישרו שהתקבלו שיחות טלפוניות רבות מרדיו כרמיאל, לשם פנתה האם הביולוגית בנסיון לחשוף את זהותו של המערער. בנוסף, פנתה האם הביולוגית למקום עבודתו של המערער ב..., על מנת לנסות ולברר פרטים אודותיו. ניתן אפוא להסיק, כי לו היו בידי האם הביולוגית פרטי המערער, הרי שלא הייתה נדרשת לפנות למקום העבודה של המערער על מנת לברר פרטים לגביו. רשימת האנשים העומדים להינשא מתפרסמת וניתן לערוך מעקב אחריה, כך שלא ניתן לדעת כיצד נחשפה זהותו של המערער.

 

המשיבות הצביעו על כך, שלמערער עצמו לא היה קשר כלשהו עם האם הביולוגית ועל השיחות עימה או ההטרדות מצידה נודע לו מאשתו ומאמו המאמצת. לטענת המשיבות, למעט שתים-שלוש פניות של האם הביולוגית או מי מטעמה, לא היו פניות נוספות, כך שאין מדובר ב"מסכת הטרדות" כפי שטען המערער (אציין כי האם המאמצת טענה כי מדי יום התקבלה שיחת טלפון מהאם הביולוגית – י.ע.).

 

 

 

המסגרת הנורמטיבית 

 

7.            ענייננו מתמקד בשלוש הוראות בחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק האימוץ") .

 

סעיף 16(2) לחוק האימוץ קובע כי "האימוץ אינו פוגע בדיני איסור והיתר לעניני נישואין וגירושין".

 

סעיף 30 לחוק האימוץ קובע כי :

 

(א)     פנקס האימוצים לא יהיה פתוח לעיון, ואולם רשאי לעיין בו -

(1) היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו;

(2) רושם נישואין או מי שהוא הסמיך לכך, כשהעיון דרוש למילוי תפקידו הרשמי;

(3) פקיד סעד ראשי.

 

וסעיף 34 (א) לחוק האימוץ קובע את ההוראה המחמירה הבאה:

 

"המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם

הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא זיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו - מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957.

 

8.            אין צורך להכביר מילים על חשיבות הסודיות והדיסקרטיות הכרוכה בהליכי האימוץ. שלושה המה השותפים למעשה האימוץ: ההורה הביולוגי-המאומץ-המאמץ, וההוראה המחמירה בסעיף 34 באה להגן על פרטיותם של השלושה – ע"פ 4463/93 בירב נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 447 (1996). הוראה זו משתלבת במגמה הכללית של ניתוק הקשר של המאומץ עם הוריו הביולוגים, על פי התפיסה הרווחת הנוהגת במקומותינו של אימוץ סגור. מטעם זה, הליכי האימוץ נערכים בשני שלבים נפרדים, שכל אחד מהם מתנהל בתיק נפרד – תקנה 269 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כן ראה תקנה 290 הקובעת כי "לא יורה בית המשפט על גילוי זהותו של המאמץ להורו, לאפוטרופסו או לקרובו של המאומץ ולא יורה על הפגשתם, אלא בהסכמת המאמץ או מטעמים מיוחדים שיירשמו".

 

גילוי זהות ההורה הביולוגי, עלולה להכניס את המאומץ לטלטלה רגשית ולקונפליקט קשה של נאמנויות וזהויות ואף לפגוע בקשר בינו לבין ההורים המאמצים ובאוטונומיה ההורית שלהם. וראה, לשם הדוגמה, צו מניעה שניתן כנגד אם ביולוגית שניסתה ליצור קשר באינטרנט עם בנה המאומץ - אמצ (ראשל"צ) 79/07 הקטין פלוני (שם ביולוגי) נ' אלמונית (ניתן ביום 19.3.2008).

 

חסיון הליכי האימוץ וזהות הנוגעים בדבר עומד אפוא בבסיס מוסד האימוץ. עם זאת, הכיר המחוקק בכך שאין באימוץ כדי לשנות דיני האיסור וההיתר לענייני נישואין וגירושין, ולכן הסמיך בסעיף 30(א)(2) את רושם הנישואין לעיין בפנקס האימוצים לצורך מילוי תפקידו. יש להניח כי בפני המחוקק עמד בעיקר החשש לנישואי קרובים, והמטרה העיקרית להנהגת "פנקס אימוצים", היתה לתת לרושם הנישואין אפשרות לבדוק אם אין קירבת משפחה אסורה בין העומדים להינשא - פנחס שיפמן "דיני המשפחה בישראל" המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר, תשמ"ט-1989) כרך ב' עמ' 58, עמ' 60. נציין כי המחוקק לא העניק סמכות דומה לרושם הנישואין, לגבי מי שנולד מתרומת זרע, למרות הבעיות ההלכתיות הדומות שעשויות להתעורר במקרה כזה – ראה היעדר התייחסות בתקנות בריאות העם (בנק זרע), התשל"ט–1979 וסעיף 15 לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית), התשמ"ז-1987. גם בהצעת חוק תרומת ביציות להפריה חוץ גופית, התשס"א–2001 (הצ"ח 2830) אין כל התייחסות למאגר מידע.

 

9.            דיני איסור והיתר כוללים לא רק נישואי קרובים, אלא גם סיטואציות נוספות: "הרישום בא בין השאר גם כדי למנוע נישואי אח ואחות או נישואים אסורים אחרים על פי ההלכה" נילי מימון "דיני אימוץ ילדים" (לשכת עוה"ד תשנ"ד-1994) עמ' 462. ניתן להעלות על הדעת נתונים שונים שרושם הנישואין יבקש לבדוק על מנת לבחון אם המועמד לנישואין "כשר לבוא בקהל" כגון: אם האב הביולוגי כהן על מנת למנוע נישואי כהן וגרושה, אם המאומץ הוא חלל (בן לנישואי כהן ומי שאסורה לו) או "שתוקי" (מי שאמו ידועה ואביו לא ידוע ודינו ספק ממזר) או ממזר, וכיוצא באלה סוגיות הלכתיות הקשורות בנישואין.

 

מכוח סעיף 30(א)(2) פורסם חוזר המנכ"ל לעניני דתות סנ/1 בדבר "הוראות נוהל רישום נישואין" מחודש 2/03 (צורף כנספח א' לתצהירו של הרב אליהו). הנוהל קובע כי רק לרב מורשה סמכות לבצע את הבדיקות הדרושות לרישום הנישואין. סעיף 5 לנוהל קובע כי הליך הנישואין כולל שלושה שלבים שהראשון בהם הוא "הרשמה לנישואין הכוללת את הצהרת בני הזוג, חקירה ודרישה לצורך קביעת מעמדם האישי והמשפחתי...". סעיף 33 לנוהל קובע כלהלן:

 

"נתברר לרב המורשה כי אחד מבני הזוג הינו מאומץ, יחקור הרב המורשה את כשרותו של הנרשם וכן את כשרותו להתחתן עם בן הזוג המיועד. הבדיקה תיעשה גם אצל האחראי בשירות למען הילד, ובמקרה הצורך יפנה את ענינים לבית דין רבני מוסמך".

 

ברי כי על פי "פירמידת הנורמות" הנוהל אינו יכול לסטות מהוראות חוק האימוץ או תקנות האימוץ. על פניו, הנוהל אכן אינו חורג מד' אמותיו של החוק. הסמכות לפקח על הפעילות בתחום רישום הנישואין מסורה לרבנות הראשית ולרושמי הנישואין שהוסמכו לענין זה על ידה בהתאם לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980 ולפקודת הנישואין והגירושין (רישום) 1936, וכן לבית הדין הרבני, לו מסורה הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953. למועצות הדתיות שתפקידן לספק שירותי דת, אין סמכות בנושא רישום הנישואין.

 

וכעת, משהכרנו את המסגרת הנורמטיבית הנדרשת לענייננו, נבחן אם הרב מייטליס והרב אליהו פעלו בהתאם לדין ולנוהל.

 

 

 

בדיקה ודרישה מול האם הביולוגית – אימתי?  

 

10.         נחזור ונעמיד נגד עיננו את הוראות חוזר המנכ"ל (הדגשה שלי – י.ע.):

 

"נתברר לרב המורשה כי אחד מבני הזוג הינו מאומץ, יחקור הרב המורשה את כשרותו של הנרשם וכן את כשרותו להתחתן עם בן הזוג המיועד. הבדיקה תיעשה גם אצל האחראי בשירות למען הילד, ובמקרה הצורך יפנה את ענינם לבית דין רבני מוסמך".

 

אין בנוהל כל רמז לכך שרושם הנישואין רשאי לערוך חקירה ובדיקה מול ההורה הביולוגי. למיצער, אין בנוהל הנחייה באילו נסיבות רשאי, אם בכלל, רושם הנשואין לערוך בירור כאמור.

 

ספק בעיני אם ניתן להסיק מחוק האימוץ או מתקנות האימוץ הרשאה לרושם הנישואין להיפגש פנים אל פנים עם ההורה הביולוגי. בשלב זה, ולצורך הדיון, אני נכון להניח כי בשל דיני איסור והיתר, אין מנוס לעיתים מלקיים פגישה עם האם הביולוגית. אך מטעמים מובנים יש להימנע מכך במידת האפשר, ולנקוט בדרך פעולה זו כמוצא אחרון, לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות. וגם במקרה כאמור, ספק אם רושם הנישואין הוא הדמות שאמורה ליצור קשר עם ההורה הביולוגי, להבדיל מפקיד הסעד.

 

כפי שהתרשמתי, לא רק שלא כך נעשה במקרה שבפנינו, אלא שמהעדויות שנשמעו עולה כי הנוהג הרווח הוא להיפגש עם האם הביולוגית כדבר שבשגרה, אף מבלי להתחשב בפרטים שניתן לדלות מתיק האימוץ. 

 

11.           אקדים ואומר כי אין בדעתי לסטות מהכלל לפיו אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות. עדותם של הרב אליהו, הרב מייטליס, הרב חזן ומר ענתבי נציג משרד הדתות, היו מהימנים על בית משפט קמא. זו תהא גם נקודת המוצא של דיוננו.

 

עם זאת, וכפי שנראה להלן, בית משפט קמא לא דק פורתא בדבריהם של העדים. בפסק הדין נכתב כי "מאחר ומדובר בילד מאומץ, שאלת כשרות נישואיו והמשמעויות מרחיקות הלכת של בדיקה שכזו, היו חייבים להתברר. בדיקה זו נעשתה על ידי הרב מייטליס (רבה הראשי של נהריה), אשר קיבל את פרטי האם הביולוגית באמצעות משרד הדתות ולמד כי היא מתגוררת בצפת....(הדגשה שלי – י.ע.)

 

ברם, מתצהיריהם של העדים ומחקירתם הנגדית עולה כי הרב מייטליס לא בירר באופן אישי את הפרטים בתיק האימוץ. הבירור נעשה על ידי אחד מרושמי הנישואין בשם גרליק שמסר למייטליס את זהותה של האם ומקום מגוריה, ומייטליס פנה לרב אליהו. לאורך כל הדרך לא הובאה כל ראיה שהיא, אילו פרטים נכללו בתיק האימוץ, אילו פרטים בירר גרליק במשרד הדתות, ואם היה צורך של ממש לפנות לאם הביולוגית.

 

12.           מתצהירו של הרב מייטליס עולה כי ברגיל, בקשות נישואין של מאומץ מתבררות דרך קבע בבית הדין הרבני, אך בשל בקשתם של המערער וזוגתו לעתיד, לזרז את הבדיקה, הבירור נעשה שלא דרך בית הדין. כל שנאמר בתצהירו לעניין הבירור בתיק האימוץ הוא (סעיף 12 לתצהיר) "לאחר בדיקה במשרד הדתות לבירור זהות אמו הביולוגית של התובע, הוברר כי האם הנה תושבת צפת". מי ערך את הבדיקה? מה היה רשום בפנקס האימוצים שהצריך חקירה ודרישה של האם הביולוגית? סתם הרב ולא פירש. כאמור, במהלך חקירתו הנגדית נתברר כי הבירור לא נעשה על ידו אישית, אלא על ידי הרב גרליק. נניח לדברים לדבר בעד עצמם , (שם עמ' 16-17 לפרוטוקול, הדגשות שלי – י.ע.):

 

" ...וכשנודע שהוא מאומץ ויש צורך לברר את מעמדו ומצבו, פנה הרב שמעון גרלי (צ"ל גרליק – י.ע.) למשרד הדתות כדי לברר את מעמדו, לרב גרלי נודע שאימו גרה בצפת, נודע לו את שמה, היות והוא כרב שכונה, הוא ביקש ממני לפנות כרב עיר לנתבע מס' 3 שהינו רב העיר צפת לברר פרטים על האם הביולוגית, כדי לברר האם יש בעיה כלשהי מבחינת רישום נישואין....

ש. מלבד הפנייה לרב אליהו שמסרת לו את הפרטים של האם, האם עשית בדיקה או ביקשת שתערך בדיקה בתיק האימוץ?

ת. לא, הבדיקה היא אישית ע"י רב העיר שבה נמצאת האם הביולוגית. אני פעלתי לפי הנהלים המקובלים.

ש. הנוהל המקובל אומר שפונים לתיק האימוץ.

ת. אנחנו פנינו לערכאה הגבוהה יותר משרד הדתות שיש לו קשר יותר ממשרד הרווחה.

ש. האם הייתה פנייה שלכם למשרד הדתות. האם מסרו לכם שיש בעיות בתיק האימוץ.

ת. אנחנו צריכים לברר ישירות עם רב העיר במקום כדי לבדוק אם ישנן בעיות ייחוס שונות שעלולות לפגוע.

ש. יכול להיות שעיון בתיק האימוץ היה פותר להם את הבעיה.

ת. נתבקשנו ע"י משרד הדתות לברר גם דרך הרב של צפת. הדברים נעשים יום יום, ולאחרונה קיבלתי פנייה מהרבנות בת"א לברר אדם מסוים שעומד להתחתן והוא ידוע להם כמאומץ, נתבקשתי לברר אצל האם מה היו הנסיבות. אנו פונים אישית על מנת לאשש את הדברים בצורה יותר יסודית.

ש. כשילד נמסר לאימוץ, בתיק האימוץ ישנם תסקירים והרבה מידע רלוונטי. מדוע שיחה עם האמא היא זו שצריכה לתת לכם את האינפורמציה שקיימת בתיק האימוץ?

ת. יכול להיות שחלק מהמידע קיים בתיק האימוץ אבל יש דברים שבשיחה פנים מול פנים מתבררים דברים שלא תמיד מופיעים בתיק האימוץ והדברים בשיחה עם הרב שמדבר עם האמא, מתבררים דברים שלא כתובים.

ש. אני יכול להסכים שאולי במצבים מסויימיים יידרש גם בירור נוסף עם האם, אל תערב אף אחד.

ת. זה נוהל שקיים ואנחנו גם מתבקשים מידי פעם לפעול עפ"י הנוהל הזה.

ש. אתה פונה לרב אליהו ומוסר לו את הפרטים לבירור. אתה מוסר לו את השם.

ת. אני מוסר לו את שם האם שניתן לי ומקום מגוריה בצפת. הרב אמור לברר מה היו הנסיבות שבגללן מסרה את הילד שלה לאימוץ ומי הוא האב, הוא יכול כפי שגם אני עשיתי במקרה שפונים אלי, אני מברר מי היה האב הביולוגי ואז קובעים אם יש פסול או אי פסול ברישום לנישואין".

 

ובהמשך (עמ' 18-19):

 

ש. מה ידעת על האם הביולוגית.

ת. מה שמסר לי הרב אליהו, את שמה ידעתי, ואת העובדה שהיא התעברה בגיל 14 ולא יכלה בגיל כזה לגדל את הילד, המליצו לה למסור את הילד לאימוץ וכך היא עשתה.

ש. פרטים על האב הביולוגי.

ת. לא, אבל שהוא בסדר, יהודי, כשיר שלא פוסל את הבן מלבוא בנישואין.

ש. מעבר לעובדה שהאדם הוא יהודי כשיר ולא פסול, עבריין, נרקומן, אדם מסוכן שבגללם רצוי שהבן אפילו אם הוא רוצה לראות אותם עדיף שלא יראה, האם חשבת על אפשרות כזו?

ת. סמכתי על דעתו של הרב אליהו שאמר שהאבא יהודי כשיר.

ש. התפקיד שלכם בדבר הכל כך רגיש הזה אימוץ ילדים הוא אך ורק לעשות את הבירור המתחייב אם מדובר ביהודים או אם מדובר בפסולי חיתון, אסור לכם לגעת בנושא הזה מעבר לכך. האם זה מקובל עליך?

ת. אנחנו מוגבלים אך ורק לבירור היהדות....."

 

מהדברים דלעיל נוצר הרושם כי בכל פעם שמאומץ מבקש להינשא, נערכת חקירה ובדיקה מול האם הביולוגית, מבלי להסתפק במה שנכתב בפנקס האימוצים או בתיק האימוץ.

 

13.          גם לרב אליהו לא הייתה ידיעה כלשהי לגבי תוכנו של תיק האימוץ. במכתבו מיום 26.6.2005 לתיק בית המשפט, שנשלח בתגובה לקבלת כתב התביעה, נאמר "לא עיינתי בתיק האימוץ רק ביררתי האם הילד יכול להנשא לבת זוגו".

 

בחקירתו בבית המשפט נשאל הרב אליהו מה הפרטים שבירר עם האם והדברים מדברים בעד עצמם (שם עמ' 20-22):

"ש. הגיעה האם הביולוגית למשרדך, מה מסרת לה, למה הזמנת אותה.

ת. שאלתי אותה פרטים על הבן, על האבא שלו, בעיקר הפרטים הרלוונטיים לגבי הכשרות שלו לבוא בקהל, האם האבא הוא יהודי, קרוב משפחה.

ש. לא נכנסת מעבר?

ת. לא ענייני.

ש. כל הפרטים ששייכם להסטוריה, לא נכנסת אליהם בפגישה

ת. תפקידי כרב לעזור לכל אדם ובין השאר גם להרגיע אותה, היא היתה מאוד נסערת, טביע, תפקידי היה להרגיע אותה.

ש. האם אתה התעניינת בנסיבות.

ת. התשובה שלי אומרת לך שאני מטפל בכל העניינים גם בדברים האלה.

ש. האם השיחה ביניהם גלשה מעבר לשאלה של כשרות.

ת. כן.

.....

ש. הודעת לה שמישהו ביקש ממך לברר את המידע הזה.

ת. כן. אמרתי לה גם למה, כי הילד צריך להנשא.

.....

ש. האם אתה ביררת או כשדיברת עם אישה, היו לך איזה שהם פרטים מתיק האימוץ.

ת. חד משמעית לא.

ש. הדבר היחיד שהיה לך היא הכתובת שלה, לא חשבת שלצורך הבירור שלך, רצוי שיהיו לך מקורות מידע נוספים.

ת. הפרטים שחשובים לי יכולים להתברר בשיחה ביני לבינה. אני לא חושב שבתיק האימוץ יש פרטים חשובים כגון מי האבא. הבעיה היא בעיקר שאין גילוי עריות. "

ש. למה אתה חשוב שתיק האימוץ לא ייתן לך את המידע ולעומת זאת שיחה שמתקיימת 20 שנה אחרי עם האמא

ת. עיון בתיק האימוץ אמור היה להעשות ע"י הרב מייטליס או הרב ענתבי ואני מניח שאם יש פרטים, אז אמור למסור לנו את זה הגורמים המצוינים, אני נדרש אך ורק להשלים פרטים וכך נהגתי.

ש. אתה שביקשת את השלמת הפרטים, לא הלכת לראות אם הם יודעים או לא יודעים.

ת. נדרשתי לברר פרט מסוים וביררתי.

.....

ש. במסגרת הפרטים, עשית בירור על האב הביולוגי.

ת. כן.

ש. מה אתה יודע עליו.

ת. שהוא כשר לבוא בקהל".

 

מהו אותו פרט שנתבקש הרב אליהו לברר איננו יודעים. אף לא הוכח כי תיק האימוץ היה חסר כדי כך שהיה צורך בבדיקה ובדרישה נוספת עם האם הביולוגית. מר ענתבי, העוסק בענייני רישום נישואין במשרד ראש הממשלה (לשעבר משרד הדתות) סיפר בעדותו כי כאשר מדובר במאומץ "היום הכללים פועלים בצורה שונה, מפנים אותם לבית הדין ששם יש מישהו שמטפל בצורה דיסקרטית. אז היו פונים אלינו, אנחנו היינו פונים לשירות למען הילד אם יש תיק אימוץ, היתה לנו גם דרך במשרד הפנים, היינו חייבים לברר מי האמא מבחינה הלכתית. כל ההליכים האלה חסויים לחלוטין. אף אחד לא מופיע ברשימה, הרב אמור לבדוק זאת אם הבחור שבא להנשא הוא מאומץ.... הפנייה נעשית אלינו ואנחנו פונים לשירות למען הילד בירושלים...את ההלכה פוסק הרב עם האינפורמציה שיש לו...אני אומר לו את הפרטים והוא יחליט מה לעשות..." (עמ' 15-16 לפרוטוקול).

 

14.           סיכום ביניים: ידוע לנו כי הרב גרליק פנה למשרד הדתות ויש להניח כי ממשרד הדתות פנו לרשם האימוצים הנזכר בסעיף 29 לחוק האימוץ ולשירות למען הילד. הרב גרליק מסר פרטי האם הביולוגית לרב מייטליס שפנה לרב אליהו בצפת. מה הפרטים שביקש הרב גרליק לברר? מה הפרטים שנמסרו לו? מה הפרטים שהיו חסרים, אם בכלל, לאור הפרטים שממילא אמורים להיכלל בפנקס האימוצים לפי תקנות פנקס האימוצים, התשכ"ד-1964? ואם היו חסרים פרטים בפנקס האימוצים, האם לא ניתן היה לדלות פרטים אלו מתסקירי פקידי הסעד בתיק האימוץ עצמו?

 

לכל אלו, לא הובא שמץ של ראיה על ידי המשיבות, ומנגד, מדברי הרבנים מייטליס ואליהו עולה כי הבירור עם האם הביולוגית נעשה על ידם כדבר שבשגרה בכל מקרה של מאומץ המבקש להינשא. 

 

15.          זימונו של ההורה הביולוגי לצורך חקירה ודרישה, עשוי לפגוע בפרטיותם של כל הצדדים למשולש האימוץ והמקרה שבפנינו יוכיח. פרטיותו של המאומץ נפגעה לאחר שנחשף בפני ההורה הביולוגי, ונציין כי על פי חוק האימוץ אין להורה הביולוגי זכות להתחקות אחר המאומץ. הדרישה והחקירה מול ההורה הביולוגי בחלוף שנים מהאימוץ, פוגעים מטבע הדברים גם בפרטיותו. הדבר עלול להחיות אצל ההורה הביולוגי זכרונות עגומים של פרשה כאובה וטראומות מימים עברו, מהם מבקש הוא לברוח ולמחוק מזכרונו. הדבר אף עלול לפגוע בבני משפחתו ולחשוף בפניהם סודות שביקש להצפינם ולהדחיקם מזכרונו.

 

לא בכדי, אפילו למאומץ עצמו אין זכות בלתי מוגבלת להיוודע את זהותם של הוריו הביולוגיים והבקשה נתונה לשיקול דעתו של פקיד הסעד הרשאי לדחותה – סעיף 30(ב) לחוק האימוץ. ההנחה היא שיש להגן גם על זכותו של ההורה הביולוגי, על פי רוב האם, שלא לחזור ולהידרש לנושא כואב שאותו הדחיקה והסתירה משך השנים.

 

ניתן לשער כמה נתייסרה אותה אשה שילדה את המערער בהיותה בת 14, וכחלוף עשרים וחמש שנה "נוחתת" עליה שיחת טלפון בה היא מתבקשת לסור לרב העיר לצורך בירור בעניינו של בנה אותו מסרה לאימוץ. כך, לפתע פתאום, צץ מתהום הנשיה הילד שאת עובדת קיומו נשאה עמה כל השנים, שמא בסוד שאותו לא חילקה עם אחרים. לא ייפלא כי הייתה כה נסערת בעת הפגישה, כעדותו של הרב אליהו, ואין לנו אלא לשער עד כמה מכאיב היה החיטוט בפצעים ישנים וכואבים, בעניינים כה אינטימיים ורגישים שחוותה בהיותה צעירה לימים.

 

המשיבות כשלו מלהראות שהפנייה אל האם הביולוגית הייתה חיונית בנסיבות העניין, מה עוד שילדה את המערער בגיל 14, כאשר לא הייתה נשואה, וממילא לא היה חשש לממזרות. מה אם כך היה אותו פרט כה חיוני, שצריך היה לבררו פנים אל פנים מול האם הביולוגית ושאינו מופיע בתיק האימוץ? סתמו המשיבות ולא פירשו.

 

16.           נקודת המוצא היא, כי בעת הליכי האימוץ, כל הפרטים בדבר זהות ההורים הביולוגים נמצאים בפני בית המשפט ובפני פקיד הסעד, וכי בעת מתן צו האימוץ, נעשה מאמץ לכלול את כל הפרטים שיידרשו בבוא היום, עת יבקש המאומץ להינשא כדמו"י. לטעמי, חקירה ודרישה של האם הביולוגית אמורים להיעשות במקרים חריגים, מקום בו קיים ספק הלכתי גם לאחר שנתקבלו כל הפרטים מפנקס האימוצים או מתיק האימוץ. שאם לא כן, מה גורלו של מאומץ שהאם הביולוגית שמסרה אותו לאימוץ כבר נפטרה ולא ניתן לשאול את פיה? או שלא ניתן לאתר את האם הביולוגית? או שהיא מסרבת לשתף פעולה עם רושם הנישואין? 

התופעה של אמהות לילדים מחוץ לנישואין, שאינן נכונות לגלות את שם האב, היא תופעה מוכרת ונפוצה והוכרה על ידי המחוקק בסעיף 13(1) לחוק האימוץ. אך גם בהנחה שזהותו של אביו של הילד המאומץ אינה ידועה, גישת היהדות כלפי מי שנולד מהפנויה, היא ממילא ליברלית ולא שוללת או מטילה מגבלה על נישואיו של מי שנולד מהפנויה.

 

 

17.           בע"א 29/74 פלוני ופלונית נ' היוהמ"ש לממשלה, פ"ד כח(2), 169, השיב בית המשפט העליון בחיוב על השאלה אם ניתן ליתן צו אימוץ אף ללא הסכמת האב שזהותו אינה ידועה (השאלה נדונה לפי חוק אימוץ ילדים, תש"ך-1960 שהיה אז בתוקף). ואומר השופט קיסטר בהקשר זה (ועם הקורא הסליחה על שהארכנו בציטוט) :

 

"...מן הראוי להזכיר, כי לפי סעיף 27 (2) לחוק רשאי לעיין בפנקס האימוצים גם רושם הנישואין או אדם אחר שהוסמך לכך, כשהעיון דרוש למילוי תפקיד רשמי. מכאן הדרישה בתקנות סדר הדין האזרחי ובטפסים למילוי פרטים שונים לגבי משפחתו של המאומץ כשידיעתם עשויה להקל על סילוק החששות או המכשולים כשיגיע הזמן לנישואין. אך אף ללא הוראות אלו שומה על שופט הדן בעניני אימוץ לדאוג לטובת הקטין לא רק בזמן הקרוב אלא גם לטווח הרחוק.....ברם, השופטת המלומדת חוששת, שבשל אי-ידיעת זהות האב לא תוכל הילדה להינשא שהרי קיים חשש שתינשא לאחיה מאביה. לגבי החשש הזה של השופטת המלומדת חשוב להדגיש, כי לפי דיני התורה לא תמיד יאסר הילד בשל כך שאחד ההורים או אף שני הוריו אינם ידועים. לא למותר להזכיר שעוד לפני חקיקת חוק האימוץ, כאשר כיהנתי כשופט בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב וטיפלתי בעניני אימוץ, השתדלתי לטובת המאומץ לברר עובדות המצביעות על כשרותם של ילדים אסופים כאשר נמסרו לאימוץ כדי שלא ייגרמו להם קשיים בזמן נישואיהם. אחת ההחלטות בענין כזה ניתנה בתיק אזרחי 435/48, (2), ופורסמה ב-פסקים מחוזיים יד, ע' 3 ואילך. בע' 6, שם, הבהרתי שילד שיש עליו סימנים כמפורט בפוסקים, המעידים שהילד לא הושלך לשם מיתה, לא זו בלבד שיצא מכלל ספק ממזר אלא, לפי האמור ב"בית שמואל", יכול להינשא לכל ישראל ואין חוששין שמא ילד כזה אם הוא בן ישא אחותו. הוא הדין לגבי ילדה. הדברים נאמרו לא רק לגבי אסופים ולא רק ב"בית שמואל" שצוטט שם.

הרמב"ם, בהלכות איסורי ביאה, פרק ט"ו, הלכה כ"ט, אומר: "ומנין אני אומר שאין השתוקי והאסופי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו שהרי הכשר שנבדקה אמו אינו אסור בכל אשה שאפשר תהיה ערוה עליו ....." ובהמשך הדברים מסביר את הטעם.

עיקר הדברים הוא, שאם האם הפנויה נבדקה ואמרה שילדה כשר, היינו שנולד לא מאביה, או מאחיה או מקרובים שהם בבחינת ערווה ולא מאדם שהוא פסול באופן אחר, הרי רואים אותו ככשר ואין חוששים שבן-זוג יהיה ערווה עליו. לא אצטט מקורות אחרים ודי להזכיר אחד האחרונים, את "ערוך השולחן", ספר שנדפס לפני כ80-70- שנה.

בחלק אבן העזר, סימן ד', סעיף נ"ו, נאמר:

"כללא דשתוקי ואסופי, דשתוקי כשאמו נבדקה ואמרה לכשר נבעלתי נאמנת אפילו ברוב פסולים, כשהיא פנויה, כמו שכתוב בסעיף ל"א..... ואפילו כשאומרת לכשר נבעלתי אינה נאמנת להחזיקו לבנו..... וכל שתוקי ואסופי שהם כשרים רשאים לישא אשה מכל בנות ישראל ולא חיישינן שהשתוקי ישא אחותו מאביו והאסופי מאביו או מאמו (בית שמואל, ס"ק נ"ד) מפני דרובא דרובא הם רשאים להנשא לו ורק בשתוקי כשהאם אומרת שמפלוני נתעברה אף שאינה נאמנת להחזיקו לבנו כמו שכתבתי מ"מ קרובותיו נאסרין עליו עפ"י דיבורה."

 

אוסיף כאן מהחלטתי בתיק אימוץ 105/63, (3), בע' 150 (שהצדדים הזכירוה):

 

'לפני שאסיים, עלי להעיר ביחס לכשרות הילדה מבחינה דיני תורה. מציין אני, כי למרות שהאם אומרת שהילדה נולדה לאדם אחר ולא לבעלה, אין כל מקום לראות את הילדה כממזרת וביחוד כאשר בעלה אינו טוען ברי שהילדה אינה שלו ושלא בא עליה בתקופה שיכלה להתעבר; חזקה היא שרוב בעילות אחרי הבעל וכשר והאם אינה נאמנת לפסול את בתה.'

 

הבאתי את הדברים כדי להבליט את השוני בין נשואה לפנויה. הגישה הכללית של המשפט העברי היא, שהאם נאמנת להכשיר את ילדה ולא לפסול אותו. לא אכנס בכל פרטי-ההלכות הללו, אלא בכל מקרה ומקרה ראוי שהשופט הדן באימוץ ילד שלא נולד מן הנישואין. יברר מפי האם אותן עובדות שיש בהן להראות שהילד נולד מ"כשר", ועל-כן גם הוא "כשר", כדי שלא ייתקל בקשיים בזמן שיגיע לפרקו, שהרי גם זהו פרט חשוב במכלול הבעיות של טובת הילד.

 

ובכן, למטרה זו אין צורך חיוני שהאם תנקוב בשם אבי הילדה. ואם אין אפשרות סבירה לקבל שם האב וכתבתו די בכך שתתן פרטים כאלה על האב שמהם ניתן יהיה להסיק את כשרותו, היינו, שתציין אם הוא קרוב, ולאיזו דרגת קרבה, או אינו קרוב, יש חשיבות לשאלה אם הוא יהודי או לא, אם ידוע איזה פסול בו - אם ידוע, למשל, כממזר (אציין, שעד כה לא היו בארץ ממזרים ידועים). חזקה על האם, שמסרה את בתה לאימוץ מתוך דאגה לילדה וכדי להבטיח לה עתיד טוב, שתמסור ברצון את הפרטים הללו, ואף יתכן שבידי פקידי הסעד ישנן כבר תשובותיה בשאלונים המכילים שאלות על פרטים אלה, והם עדיין לא מסרו את המסמכים הללו לבית-המשפט. ועוד אוסיף, שאם פקידת הסעד לא יכלה בתסקירה שהוגש לפי התקנות 346-345 לנקוב בשם האב, יכולה היתה לפחות לציין את יתר הפרטים הדרושים בטופס 33 לתקנות, שאין בהם כדי לגלות את זהותו המדוייקת של האב. כל זאת לענין הסרת המכשול לעתיד".

 

הארכנו בציטוט כדי להראות שספק אם היה צורך הלכתי של ממש בחקירת ובדרישה שנערכה לאם הביולוגית, וכי יש להניח שכל הפרטים הנדרשים מבחינה הלכתית היו מצויים בפנקס האימוצים או בתיק האימוץ. בהקשר זה אפנה לתקנה 270(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי "בית המשפט רשאי להורות לפקיד סעד לערוך חקירה בכל נושא הנוגע לאימוץ ילדים שייראה לבית המשפט ולהגיש לו תסקיר בדבר ממצאי החקירה". כן ראה תקנה 276 לפיה לבקשה להכרזת הקטין כבר אימוץ יש ליתן פרטים על הורי הילד, לרבות שם, ת.ז. אזרחות ודת (כמפורט בטופס 31 לתקנות) ולצרף תסקיר פקיד סעד מפורט ככל שניתן. 

 

18.           סיכומו של דבר, שטרם ייערך בירור "בארבע עיניים" עם ההורה הביולוגי, יש למצות עד תום את כל הפרטים שניתן לקבל מפנקס האימוצים ומתיק האימוץ והתיעוד המצוי בשירות למען הילד. וגם אם יש צורך הלכתי לברר פרטים כאלו ואחרים עם האם הביולוגית, איני סבור שרושם הנישואין הוא הגורם המוסמך או הגורם הראוי לעשות כן. לטעמי, הדבר צריך להיעשות על ידי איש מקצוע כמו פקיד הסעד והשירות למען הילד, שאמונים על הקשר עם "המשולש" הורה-מאומץ-מאמץ. במקרה דנן, המשיבות לא הוכיחו שאכן נדרשה פנייה ישירה אל האם הביולוגית, ומכאן שאותה פנייה נעשתה שלא כדין, ושלא במסגרת הסמכות הנתונה לרושם הנישואין על פי סעיף 30(א)(2) לחוק האימוץ.

 

הבירור עם האם הביולוגית הביאה לחשיפת זהותו של המערער

 

19.           אין חולק כי יש קשר סיבתי עובדתי בין הבירור שנערך עם האם הביולוגית – בירור שכאמור נעשה שלא כדין ותוך חריגה מסמכותו של רושם הנישואין – לבין חשיפת זהותו של המערער, וסמיכות הזמנים מדברת בעד עצמה.

 

בית משפט קמא קבע כי מהימנים עליו דברי הרבנים מייטליס ואליהו, ודבריו של הרב חזן, כי לא מסרו לאם הביולוגית פרט מזהה אודות המערער או מקום מגוריו. בקביעה זו איני רואה להתערב, מן הטעם שענייני מהימנות מסורים לערכאה המבררת.

 

20.           עם זאת, אני סבור כי יש בטענת המערער, לגבי היעדר תיעוד של הליך הבירור.

 

יש להניח כי דווקא בשל רגישות הנושא נעשו כל הבירורים בעל פה, שלא בדרך של התכתבות. יש בכך הגיון, ואף אני סבור כי ראוי שלא להרבות ניירת ומסמכים בכל הקשור להליך הבירור, דווקא כדי לצמצם האפשרות לזליגת מידע רגיש. עם זאת, קשה להלום כי בירור בנושא כה רגיש לא יותיר אחריו תיעוד כלשהו. לטעמי, פנייה של רושם נישואין אל רשם פנקס האימוצים/השירות למען הילד, אמורה להיות מתועדת בתיקו של המאומץ. כך ניתן יהא לדעת אילו פרטים נתבקשו על ידי רושם הנישואין, מה הפרטים שנמסרו לו, אם ביקש לברר פרטים נוספים ומה עלה בגורל הבקשה. בנוסף, ככל שנעשתה חקירה ודרישה של האם הביולוגית, הרי שגם תוצאותיה של אותה חקירה ודרישה אמורות להיות מתועדות. לתיעוד מעין זה, יש חשיבות דווקא מההיבט בו עסקינן. נניח שלמאומץ יש אח נוסף שאף הוא נמסר לאימוץ. בהיעדר תיעוד של תוצאות הבדיקה, כאשר גם האח יבקש להינשא, יהא צורך לערוך פעם נוספת חקירה ובדיקה עם האם הביולוגית. בדומה, גם אם בחלוף מספר שנים, יבקש המאומץ להינשא בשנית, או אם בנו של המאומץ יבקש להינשא, לכאורה יהא צורך לערוך פעם נוספת את הבדיקות והחקירות, על כל הכרוך בכך. כל אלו דוגמאות הממחישות את הצורך לתעד הן את פנייתו של רושם הנישואין והן את תוצאות הבדיקה והדרישה, ככל שנערכה.

 

בהיעדר תיעוד, יש להעביר את הנטל אל המשיבות, באנלוגיה להלכה בדבר העברת נטל השכנוע בתביעות רשלנות רפואית, בשל היעדר רשומות רפואיות – ראה, לדוגמה, ע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר דן ליאור (ניתן ביום 22.4.2004) פסקה 13 והאסמכתאות שם.

 

אשר על כן, ונוכח הנזק הראייתי שנגרם למערער בשל היעדר תיעוד כלשהו של שרשרת הבדיקה שהביאה בסופו של דבר לחשיפת זהותו בפני האם הביולוגית, אני סבור כי יש לראות את המשיבות כנושאות באחריות לכך.

 

הנזק

 

21.          המערער הסמיך את בית המשפט לפסוק בערעור בכללותו על דרך הפשרה. המשיבות סירבו לכך, אך הסכימו, כי אם הערעור יתקבל, יפסוק בית המשפט גם בנושא הנזק, על מנת להימנע מהצורך להחזיר התיק לבית משפט קמא.

בהתחשב בחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, בהתחשב בכך שבסופו של דבר, לא נוצר קשר ישיר בין המערער לבין האם הביולוגית, ולאחר שהגיש תלונה במשטרה, האם חדלה מלנסות ליצור עמו קשר, אמליץ לחברי להעמיד סכום הפיצוי על 35,000 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בגין ההתדיינות בערכאה זו ובערכאה דלמטה, בסך 8,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ. 

 

הערה לפני סיום

 

22.          דומני כי ראוי שהרבנות הראשית ורשם האימוצים יבחנו במשותף אם יש מקום לגבש נוהל חדש ומפורט לגבי מאומץ המבקש להינשא, במסגרת הסמכויות הנתונות להם על פי חוק האימוץ. כך, לדוגמה, יש לקבוע מי הגורם שייפגש עם האם הביולוגית לצורך חקירה ודרישה, מקום בו נדרש עדיין בירור הלכתי לאחר שמוצו כל האפשרויות לקבלת הפרטים הדרושים מתיק האימוץ. כן יש לקבוע "נוהל תיעוד" של הפרטים שנמסרו לרושם הנישואין ושל הפרטים שנתקבלו בעקבות חקירה ודרישה של האם הביולוגית, ככל שנערכה.

                                                                                     ____________

                                                                                     י. עמית, שופט

השופט רון סוקול:

1.         עיינתי בפסק דינו של חברי, השופט י. עמית, ואני מסכים הן לקביעתו כי הפניה של הרבנים מיטליס ואליהו לאם הביולוגית נעשתה שלא כדין והן לקביעה כי התנהגות זו גרמה למערער נזק. עם זאת, מצאתי לנכון להעיר כי יתכן וניתן להגיע לאותה תוצאה גם מבלי להכריע בשאלת העברת נטל ההוכחה.

 

2.         חברי הסביר בפרוטרוט את החשיבות בשמירת פרטיותם של כל הצדדים להליך האימוץ. כידוע להוריו הביולוגיים של ילד שאומץ אין זכות לקבל פרטים על ילדו. להיפך, סעיף 16 לחוק אימוץ ילדים התשמ"א – 1981, קובע כי האימוץ "[...] מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרובי משפחתו [...]". (ראה בע"מ 366/06 פלוני נ' היועץ המשפט לממשלה, (טרם פורסם ניתן ביום 14.2.07), וכן ראה תקנה 290 לחוק סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984).

 

3.         תוצאה זו של ה"אימוץ הסגור" וניתוק הקשר בין המאומץ להוריו נועדה להגן על כל צלעות המשולש ובמיוחד על המאומץ עצמו. שיקומו של המאומץ בקרב משפחתו החדשה מחייב בדרך כלל ניתוק מלא ורק למאומץ שמורה הזכות לחדש את הקשר עם הוריו.

 

השוני בין האימוץ ה"סגור" לאימוץ ה"פתוח" הינו ברור. האימוץ ה"סגור" הינו כזה, בו הקשר המשפטי בין ההורים הביולוגיים לילדם ניתק ותחתיו נוצר קשר משפטי חדש בין ההורים המאמצים למאומץ. ניתוק המאומץ ממשפחתו הטבעית נועד למנוע סיבוכים נפשיים, העלולים להיווצר בנפשו של המאומץ, אשר היה לבן המשפחה המאמצת. עמדה זו נתקבלה באופן עקרוני על-ידי בית-משפט זה (ראו ע"א 546/74ע"א 546/74 היועץ המשפטי לממשלה נ' אלמונים, פ"ד ל(2) 379; ע"א 345/76ע"א 345/76 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (1) 673; ע"א 568/80ע"א 568/80 פלוני ופלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 701, 705-706). עוד יש לזכור, כי חוק האימוץ קובע, כי גם אימוץ "סגור" שומר על שני סוגים של זיקות בין ההורים הביולוגיים לבין ילדם. הזיקה האחת, עניינה דיני איסור והיתר לענייני נישואין וגירושין. האימוץ אינו פוגע בדינים אלה (סעיף 16(2) לחוק האימוץ). הזיקה השנייה, עניינה דיני הירושה. המאומץ יורש את הוריו הביולוגיים (סעיף 16(3) לחוק האימוץ). על שני אלה יש להוסיף, כי חוק האימוץ מכיר בכוחו של המאומץ, לאחר שמלאו לו 18 שנים, לפנות לפקיד הסעד, בבקשה לעיין ברישום המתייחס אליו בפנקס האימוצים (סעיף 30 לחוק האימוץ). לפקיד הסעד שיקול-דעת בעניין זה. על הפעלתו של שיקול-דעת זה חלים כללי המשפט המינהלי, הצריכים להתחשב בזכותו החוקתית של אדם לדעת מי הם הוריו הטבעיים (ראו ע"א 2169/98ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג (1) 241, בעמ' 261-262).

 

4.         כפי שמציין חברי לרושם הנישואין אין זכות בדין ליצור קשר עם ההורים הביולוגיים אלא עומדת לו רק זכות העיון בתיק האימוץ. יתכן שבמצבים חריגים לא יהיה די בחומר המצוי בתיק האימוץ כדי לקבוע ממצאים בדבר כשרותו של המאומץ להנשא כדת משה וישראל ותהא הצדקה למפגש עם ההורים הביולוגיים, אולם פניה זו אינה יכולה להעשות כדבר שבשגרה ומבלי לקבל את אישורו של בית המשפט.

 

פריצת המחסום שבין המאומץ להוריו הביולוגיים צריכה להעשות בזהירות, ותוך הקפדה ושמירה על תכליתו של אותו מחוסם תוך שמירה והגנה על זכויות כל הצדדים הרלבנטיים, ובהם הגנה על המאומץ. כפי שנפסק לא אחת, צמצום תוצאת האימוץ ופתיחת הקשר בין המאומץ להוריו הביולוגיים ייעשה רק בנסיבות מיוחדות. (ראה ע"א 568/80 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 701, 707 (1981)).

 

5.         בדיקת כשירותו של מאומץ להנשא עשויה להיות נסיבה מיוחדת המצדיקה פתיחת המחסום ויצירת קשר עם ההורים הביולוגיים, אולם בטרם יצירת הקשר נדרש שיקול דעת שיביא בחשבון את כל המשמעויות של יצירת הקשר והפגיעה בפרטיותו של המאומץ. במסגרת זו, צריך לשמוע גם את עמדת המאומץ; יתכן שלמאומץ מידע מספק כדי למלא את החסר; המאומץ יכול לבקש שימלאו תנאים כלשהם כתנאי למפגש שיבטיחו שמירה על פרטיותו למרות המפגש, ויתכן שאפילו ישקול מחדש את עיתוי נישואיו  וכדומה.

 

6.         דומה כי ניתן להניח בסבירות גבוהה כי כל מפגש עם ההורה הביולוגי, לאחר שנים כה רבות של נתק, יגרום לזעזוע במערכת היחסים שבין המאומץ להוריו הביולוגיים ואולי אף עם הוריו המאמצים. ברי גם צריך לצפות כי די בעצם המפגש שבו ישוחחו עם ההורה הביולוגי על המאומץ ועל רצונו להינשא, כדי לנתץ את המחסום שהקים המאומץ בינו לבין הוריו.

 

7.         פניית המשיבים לאמו של המערער נעשתה על כן שלא כדין ובלא שהוכח כי היה צורך בדבר. פניה זו של המשיבים לאמו של המערער מהווה על כן פגיעה בפרטיותו של המערער, ופוגעת באוטונומיה של המאומץ להחליט בעצמו על מעשיו וגורלו. (ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית החולים "כרמל", פ"ד נג (4) 526 (1999)).

באותה פרשה קבע בית המשפט כי

יש לראות גם בפגיעה בכבודו של אדם ובזכותו לאוטונומיה, [...] משום נזק בר פיצוי בדיני הנזיקין. הפגיעה, שלא כדין, ברגשותיו של אדםכתוצאה מאי כיבוד זכותו היסודית לעצב את חייו כרצונו, מהווה פגיעה ברווחתו של אותו אדם, והיא נכנסת לגדרהגדרת "נזק" האמורה

 

בעקבות דברים אלו קבע בית המשפט כי די בפגיעה אוטונומיה של הפרט, אף אם לא הוכח נזק מוחשי כתוצאה מהפגיעה כדי להצדיק הטלת חובות פיצוי על הפוגע.

 

7.         באותו מקרה דן בית המשפט בפגיעה באדם בעקבות טיפול רפואי שנעשה כי ללא קבלת הסכמתו, אף כי בטיפול עצמו לא נפל כל פגם. עם זאת דברי בית המשפט על הזכות לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה אינם מצומצמים לטיפול רפואי או לפגיעה גופנית כך בע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 193, 201 (2005) קבע בית המשפט כי התנהלות פגומה של רשת מינהלית והפרת חובת ההגינות המוטלת על הרשות, עשויה להצדיק מתן פיצוי. וכך אומר השופט ברק.

 

מקרה שלפנינו הנזק שנגרם כתוצאה מהתרשלות המשיבים הוא לא רכושי. נזק זה יכול להילמד, בין השאר, מעצם ההפרה הבוטה של חובת ההגינות (ראו והשוו: ע"א 558/84 כרמלי נ' מדינת ישראל (להלן - פרשת כרמלי [8]), בעמ' 772; ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה (להלן - פרשת דעקה [9]), בעמ' 586-582). אכן, מתן הנמקה שגויה ושלילת זכות טיעון עלולים, בנסיבות מסוימות, לפגוע בפרט ולגרום לנזק לא רכושי. הקביעה שלפיה נזק זה הוא בר פיצוי אינה זרה למשפט הפרטי (ראו א'ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי" [38], בעמ' 263). כך, לא פעם נקבע נזק לא רכושי בעוולת הרשלנות (ראו: ע"א 3843/90 אוחיון נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון [10]; ע"א 398/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' דיין[11]); במסגרת סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (ראו ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי [12]); בעניין נזק מוראלי ועוגמת נפש במסגרת דיני זכויות היוצרים (ראו ע"א 4500/90 הרשקו נ' אורבוך [13], בעמ' 432); כך גם בעניין סבל שנגרם בשל גירוש האישה על כורחה על-ידי בעלה (ראו ע"א 1730/92 מצראווה נ' מצראווה [14]); כך בלשון הרע (ראו רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף [15], בעמ' 524-523); כך בקביעת נזק של מי שנתקף בתחושות שליליות של גועל ופגיעה באוטונומיה כתוצאה משתיית חלב שהכיל סיליקון (ראו: ע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי [16], בעמ' 682-681); כך בקביעת נזק לא רכושי הנובע מפגיעה בחירותו ובכבודו של מי שאושפז בבית חולים לחולי נפש בכפייה ושלא כדין (ראו פרשת כרמלי [8], שם) וכך בקביעת נזק בגין פגיעה באוטונומיה (ראו פרשת דעקה [9], בעמ' 620-619). בכל המקרים הללו, וברבים אחרים, נגרם נזק שאינו רכושי. דרך דומה יש לנקוט גם במקרה שלפנינו.

 

 

בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצאות חקלאית בישראל בע"מ נ. תאופיק ראבי פ"ד נז(4) 673, 682 (1999), הכיר בית המשפט בעילת תביעה של פגיעה באוטונימיה המזכה בפיצוי מקום שהוסף סיליקון לחלב בניגוד לתקן, הגם שלא נגרם כל נזק מוחשי.

 

            רשימת המקרים בהם פגיעה בזכותו של אדם תחשב כפגיעה באוטונומיה המצדיקה הטלת פיצוי אינה רשימה סגורה ונותר לבית משפט שיקול דעת רחב מתי להכיר בפגיעה שכזו כמצדיקה פיצוי. פגיעה בפרטיות עשויה להיחשב גם כפגיעה באוטונומיה של הפרט ועל כן תזכה אותו בפיצוי בראש הנזק של פגיעה באוטונומיה (ראה על הפגיעה בפרטיות בקשר עם האוטונומיה של הפרט מאמרו של מיכאל ד. בירנהק "שליטה והסכמה: הבסיס העיוני של הזכות לפרטיות" משפט וממשל יא(1) 9 (תשס"ח).

 

8.         במקרה הנוכחי הריני סבור כי הפגיעה במערער הינה כזו המצדיקה הטלת חובת פיצוי. זכותו של המערער היתה לשמור על הנתק בינו לבין אמו ובטרם ניפוצו של המחסום בינו לבינה היה צריך לשמוע את עמדתו ולשקול את זכויותיו.

 

9.         די בהפרת זכויותיו של המערער לפרטיות והפרת זכותו לשמור על הנתק בינו לבין הוריו הביולוגיים כדי להטיל על המשיבים חובת פיצוי, אף אם לא הוכח שהמשיבים מסרו את פרטיו לאם או שנגרם למערער נזק נפשי עקב כך.

 

סכום הפיצוי שמוצע על ידי חברי הינו (35,000 ₪) הולם לטעמי גם את הפיצוי המגיע במסגרת ראש נזק של פגיעה באוטונומיה על כן הינני מצטרף לפסק דינו של השופט עמית.

 

                                                                        ______________

                                                                        ר. סוקול, שופט

 

השופט ש. ברלינר:

 

            לא הוכח בערכאה הראשונה כי הנתבעים פגעו בפרטיותו של המערער או כי גילו לאם פרטים כלשהם, אותם חייבים היו לשמור בסוד. נזקו של המערער, ככל שנגרם לו, בא מפעולת האם לאתרו להגיע אליו ולפוגשו, ולא עקב פעולת הבירור שערכו המשיבים, לצורך בדיקת כשרות נישואיו. הם לא היו יכולים, כך נראה לי, לצפות את אשר קרה, ובנסיבות אלה נראה לי כי יהיה זה מוצדק לדחות את הערעור.

 

                                                                                    _______________

                                                                                    ש. ברלינר, סגן נשיא

                                                                                                אב"ד

 

 

 

אשר על כן, הוחלט בדעת רוב על פי חוות דעתם של השופטים י. עמית ו-ר. סוקול, וכנגד דעתו החולקת של כב' סגן הנשיא, השופט ש. ברלינר.

 

ניתן היום כ"ו בסיון, תשס"ח (30 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.

 

הערה: ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

 

                                                                               

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ש. ברלינר, שופט

אב"ד

 

י. עמית, שופט

 

ר. סוקול, שופט

 

 

 

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 08/07/2008
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 08/07/2008 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו