לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > אחריות, רשלנות והתרשלות > רשלנות רפואית > א 14923/02 (שלום חיפה) אורן טובה נ` ד``ר זילברמן אדולף ואח` | ישראל | 21/01/2008
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | רשלנות בביצוע הפלה | א 14923/02 (שלום חיפה) אורן טובה נ` ד``ר זילברמן אדולף ואח`
עוד באחריות, רשלנות והתרשלות
ורשלנות רפואית
חדשות
ישראל | נדחתה תביעה נגד הכללית בטענה של אי גילוי מומים בבדיקות טר...
ישראל | תביעה במיליונים כנגד ``מאוחדת`` לאחר שרופאים לא אבחנו שבץ...
ישראל | בי``ח ברזילי לא פיקח כראוי על חולה שנפטרה לאחר CT
ישראל | 100,000 ש``ח לאדם שיצא עם פצע לחץ בפניו מניתוח לתיקון עקמ...
ישראל | 800 אלף ש``ח פיצוי לחולה עקב רשלנות בביצוע ניתוח להסרת כי...
מאמרים
ישראל | רשלנות רפואית - הגדרות והמלצות
ישראל | נפלת במדרכה ? אתה עשוי להיות זכאי לפיצוי מהעירייה
ישראל | רכושך ניזוק בעת שהייתך במלון? אחריות בעל המלון- מוחלטת
ישראל | אחריות למוצרים פגומים
ישראל | הכיס העמוק של הטראומה
פסיקה
ישראל | ת``א 13206-06-11 (שלום קריות) משלב נ` מ.הבריאות
ישראל | א` 1840/07 (שלום י-ם) קלוגין נ` ד``ר זרח וקופ``ח מאוחדת
ישראל | א 51694/04 (שלום ת``א) ראובני יחזקאל נ` קופת חולים כללית ...
ישראל | א 12474/05 (שלום ירושלים) אבו סארה נ` קופת חולים לאומית
חקיקה
ארצות הברית | הצעת חוק חדשה: רפורמה בביטוח רשלנות רפואית
מקורות מקוונים
ישראל | אתר עורכי דין - רשלנות רפואית
ישראל | אתר nrg - פורום בנושא רשלנות רפואית
ישראל | נענע - פורום בנושא רשלנות רפואית וזכויות החולה
ישראל | תפוז - פורום בנושא רשלנות רפואית
פסיקה באחריות, רשלנות והתרשלות ורשלנות רפואית מישראל | 21/01/2008
א 14923/02 (שלום חיפה) אורן טובה נ` ד``ר זילברמן אדולף ואח`
השופט אברהם אליקים  :מחבר
א 14923/02 (שלום חיפה) אורן טובה נ` ד``ר זילברמן אדולף ואח` - בקובץ א 14923/02 (שלום חיפה) אורן טובה נ` ד``ר זילברמן אדולף ואח` - בקובץ  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

 

תאריך: 15/01/2008

א 14923/02

בית משפט השלום חיפה

בפני כב' השופט אברהם אליקים

אורן טובה נ' ד"ר זילברמן אדולף ואח'

 

העובדות

 

התובעת הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שמקורם בדימום מסיבי שנגרם לה בזמן הפסקת הריון. התובעת טוענת כי הגורם לדימום היא תרופה בשם רפזאל אותה לקחה בקביעות ואשר לא נאמר לה להפסיק ולעשות בה שימוש במהלך ביצוע הגרידה. כמו כן, טוענת התובעת כי הנתבעים התרשלו בכך שלא נתנו לה את ההסברים הדרושים באשר להליך הפסקת ההריון והסיכונים הכרוכים בו.

הנתבעים מצידם טוענים כי לא התרשלו.

 

נקבע

 

1. בית המשפט קובע, בהתבסס על חוו"ד מומחה, כי אין קשר בין הרפזאל לבין הדימום המסיבי ומכאן שרופא סביר ומיומן לא היה צריך לנקוט פעולות שונות מהפעולות אותן נקטו הנתבעים.

 

2. בית המשפט קובע כי בעדותה התעלמה התובעת מטפסי ההסכמה עליהם חתמה. בית המשפט מציין כי קיבל את הרושם כי התובעת קבלה הסבר מלא וחתמה עליהם מרצון טוב וחופשי.

 

3. בית המשפט מציין כי שוכנע שהדימום המסיבי היה כה בלתי צפוי שאין פגם בכך שהנתבע 1 לא חזה אפשרות זו ולא הצביע עליה בפני התובעת. לכן, בית המשפט קובע כי לא נפגעו זכויות מזכויותיה של התובעת והיא יכולה הייתה לקבל החלטותיה בהסתמך על מלוא המידע הסביר ולא נגרמה לתובעת כל פגיעה באוטונומיה.

 

4. לכן, בית המשפט דוחה את התביעה.

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

אורן טובה ת.ז. 022596480

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

ויטנר אליעזר

התובעת

 

נ ג ד

 

 

1 . ד"ר זילברמן אדולף

2 . אסותא מרכזים רפואיים בע"מ

3 . ביה"ח רמת מרפא רמת גן

4. קופת חולים מכבי- נמחקה התביעה

 

 

נ'1-3 ע"י ב"כ

עו"ד בנימינה בוטוש ויזל

הנתבעים

 

פסק דין

מבוא

  1. התובעת מזכירה רפואית ילידת 9.10.66 הגישה ביום 12.8.02 תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שמקורם בדמם מסיבי שנגרם לה בזמן הפסקת הריון שבוצעה ביום 6.2.97 בסניף חיפה של בית החולים רמת מרפא. התובעת באמצעות מומחים מטעמה טוענת כי הגורם לדמום היא תרופה בשם רפזאל אותה לקחה בקביעות ואשר לא נאמר לה להפסיק ולעשות בה שימוש במהלך ביצוע הגרידה.

 

  1. התביעה הוגשה כנגד הרופא המטפל, דר' זילברמן הנתבע מס' 1 (שיכונה להלן "הנתבע" או "דר' זילברמן") וכנגד שלושה נתבעים נוספים: אסותא, בית חולים רמת מרפא וקופת חולים מכבי. ביום 24.4.06 נמחקה התביעה כנגד קופת חולים מכבי לאור טענתה כי               דר' זילברמן פעל כרופא עצמאי.

 

  1. הנתבעים מס' 1-3 בחרו קו הגנה משותף ולגרסתם לא רק שלא היתה כל רשלנות אלא על התובעת להוקיר טובה לנתבע אשר פעל במיומנות, בתושיה וביעילות למען מתן טיפול מהיר ואיכותי להפסקת הדימום הבלתי מוסבר ובזכות זאת נמנע לטענתם מהתובעת נזק בלתי הפיך.

  2. כל צד תמך טענותיו בחוות דעת מומחים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. על מנת לייעל הדיון הוחלט לפצל בשלב ראשון את הדיון ולבחון את שאלת האחריות. לאחר החלטה זו תיקנה התובעת את תביעתה ובהעדר הסכמה לסיום ההליכים מחוץ לכותלי בית משפט העידו התובעת, הרופא המטפל דר' זילברמן והמומחים. פרופ' שנקר        ופרופ' רביד מטעם התובעת, פרופ' ברנר ופרופ' גונן מטעם הנתבעים. ניסיון נוסף לסיים ההליכים בדרכי פשרה לא צלח והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב בשאלת החבות.

 

העובדות הרלבנטיות וטיב המחלוקת

  1. בלב ליבה של המחלוקת עומדת לדיון מהותה של תרופה בשם רפזאל אותה נטלה התובעת באופן קבוע לשם טיפול בדלקת כיבית של המעי הגס.

 

  1. תוך כדי נטילת הרפזאל נכנסה התובעת להריון. מחשש לפגיעה בעובר בשל השימוש באותה תרופה ביקשה התובעת את הפסקת ההריון והועדה המתאימה אישרה את ביצוע הפעולה. התובעת הופנתה לדר' זילברמן לשם ביצוע גרידה. יובהר כי לא דובר באותו שלב על הליך דחוף מסכן חיים, אך אין מחלוקת כי היה צורך רפואי בהפסקת ההריון (ר' חוות דעתו של מומחה התובעת פרופ' שנקר ת/1 עמ' 1).

 

  1. ביום 6.2.97 אושפזה התובעת בבית החולים רמת מרפא לצורך ביצוע הגרידה. לאחר קבלת הסברים וחתימה על שני טופסי הסכמה החל ביצוע הליך הגרידה בהרדמה כללית. בתום הליך ביצוע הגרידה שעברה באורח תקין, החל דימום מסיבי מתוך חלל הרחם שלא הגיב לתרופות מכווצות רחם אשר בדרך כלל תורמות לצמצום הדמם. משהסתבר כי הדמם המסיבי לא פסק הועברה התובעת בבהילות לבית חולים רמב"ם שם בוצעה פתיחת בטן. בבדיקה לא נמצא קרע ברחם ולא נמצאו שרידי שיליה ולכן נקשרו העורקים המספקים דם לרחם (Hypogasttic arteries) והדימום פסק. התובעת אושפזה למשך 8 ימים ולטענתה נגרמו לה נזקים נפשיים, עקרות וצלקת מכוערת בבטן.

 

  1. אין מחלוקת כי פעולת ביצוע הפסקת ההריון לכשעצמה בוצעה בצורה מקובלת ונכונה (ר' למשל חוות דעתו של מומחה התובעת פרופ' שנקר) וכי ההחלטה להעביר התובעת לרמב"ם היתה נכונה ואפנה בענין זה לדברי מומחה התובעת פרופ' שנקר "העברת החולה לבית חולים רמב"ם היתה מוצדקת ויש להעריך את הפעולה הנכונה של הרופא בלקיחת החלטה זו", הרופא כאמור הינו הנתבע דר' זילברמן, (ת/1 עמ/ 3). גם בחינה בדיעבד של הנסיבות הקשורות בהעברת התובעת לרמב"ם או התחלת הטפול בבית חולים רמות מרפא אינה מצביעה בנושא זה על רשלנות. דר' זילברמן הסביר כי הוא יכול היה לטפל בתובעת גם ברמות מרפא בעת הופעת הדימום אך הוא בחר בדרך הבטוחה והטובה ביותר וטוב עשה.

 

  1. השאלות הטעונות הכרעה הן האם הרפזאל גרם לדמום החריג ואם התשובה חיובית האם הנתבע התרשל בכך שלא חייב את התובעת להפסיק לקחת את תרופת הרפזאל לפני הגרידה. באשר לנטל ההוכחה מבקש ב"כ התובעת להחיל לחילופין את הכלל של "הדבר מדבר בעדו".

 

  1. שאלה נפרדת וחשובה הינה שאלת ההסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה דהיינו האם ניתן לתובעת מלוא המידע באשר לסיכונים הצפויים בהליך הגרידה והאם הסכמתה התקבלה "מדעת".

 

  1. יצויין כי הנתבעים התגוננו כגוף אחד ללא הבחנה בין האחריות שתוטל על מי מהם- במידה ותוטל.

 

  1. לשם הכרעה במחלוקות מתחום המומחיות יש לבחון את חוות הדעת ועדויות כל אחד   מ-4 המומחים ביחד עם עדותם של הרופא המטפל דר' זילברמן והתובעת.

 

דיון

  1. השאלה המרכזית שהתשובה עליה משליכה על יתר השאלות הינה השאלה אם תרופת הרפזאל גורמת או עלולה לגרום לדימום מוגבר.

 

  1. קרישת הדם הינה מנגנון חיוני לעצירת דימום. הקרישה מושפעת בין השאר ממנגנון צימוד הטסיות (platelet) הנמצאות בדם, תרופות מסוימות יכולות להשפיע על צימוד זה למשל האספירין שפוגע בצימוד ומגביר הדימום ולכן למשל יש להפסיק ליטול אספירין לפני ביצוע פעולה כירורגית. השאלה הספציפית הינה האם גם לרפזאל תרופה השייכת לקבוצת הסליצילטים, אשר משמשת בין השאר כתרופה נוגדת דלקת כיבית במעי, האם גם לה השפעה על מנגנון קרישת הדם (או על צימוד הטסיות להבדיל מההשפעה על מספרן של הטסיות).שכן אם לרפזאל השפעה על צימוד הטסיות היה על הנתבע לאסור על התובעת להמשיך ולקחת את הרפזאל סמוך לבצוע פעולות כירורגיות ברחמה.

 

  1. כחלק ממציאת הפתרון לשאלה זו נשאלת השאלה מיהו המומחה המתאים ממנו יש לקבל המידע. בתיק זה העידו שני גניקולוגים פרופ' שנקר מטעם התובעת ופרופ' רון גונן מטעם הנתבעים. פרופ' רביד מומחה ברפואה פנימית מטעם התובעת ופרופ' בנימין ברנר מומחה להמטולוגיה מטעם הנתבעים.

 

  1. לאחר ניתוח העדויות וחוות הדעת שוכנעתי כי פרופ' ברנר ההמטולוג היחידי מבין המומחים הינו המומחה הנכון מבין כל המומחים שהעידו בפניי לשם ניתוח השפעת הרפזאל על מנגנון קרישת הדם. למעשה גם מומחה התובעת פרופ' שנקר מציין בחוות דעתו כי באשר להשפעת הרפזאל בטרם ביצוע הפסקת הריון "רצוי...לקבל יעוץ המטולוגי", (עמ' 3 לחוות דעתו ת/1). פרופ' שנקר אישר כי הוא אינו עוסק בפרמקולוגיה (עמ' 10) ופרופ' רביד אישר כי המטולוגיה אינה חלק מתתי התמחותו (עמ' 14).

 

  1. העדפת חוות דעתו של פרופ' ברנר על חוות דעתו של פרופ' רביד נובעת לא רק מהעובדה כי פרופ' רביד הינו מומחה ברפואה פנימית ואינו מומחה להמטולוגיה אלא גם מהנחת הבסיס בניתוחו של פרופ' רביד הרואה ברפזאל ובאספירין כתרופות בעלות השפעה דומה. פרופ' רביד מכנה את הרפזאל כ"נגזרת של אספירין" (ר' פרק הדיון בעמ' 3 והסיכום בעמ' 4 לחוות דעתו ת/12) בעוד שהמאמרים הרפואיים מצביעים על הבדל מהותי בין שתי התרופות ככל שמדובר בשאלת השפעתן על קרישת הדם. לפרופ' רביד לא היתה תשובה לסתור קביעה זו בחקירתו הנגדית כמתואר בעמ' 16:

"ש.       בחוות דעתך אתה מתייחס מספר פעמים להשוואה בין אספירין לרפאזל כאילו הם זהים לחלוטין כאילו אין הבדלים כימיים ביניהם ואתה אפילו מתייחס לנושא ואומר בעמ' 3 סיפא. כלומר כל רופא שעוסק בפרוצדורת הכירורגיה הכי קטנות יודע שצריך להפסיק וזה לא מופיע בספרות. אני ישבתי עם פרופ' ברנר והשוואנו את הערך של רפאזל עם פגיעה בקרישה ועם אספירין בפאבמד ואתה יודע שזה היה מפתיע שלגבי אספירין הופיעו 7500 מאמרים שקשורים רק לקשר בין אספירין לבעיות קרישה ולגבי הרפזאל הופיעו 4 בלבד, ולא רק זאת מתוך ה - 4 כולם מדברים על כך שהרפזאל אינו פוגע במנגנון הקרישה. אני מציגה לך את התקצירים של שלושת המאמרים האלו.

 ת.        גם אני חיפשתי בפאבמד ואני מכיר את זה".

 

  1. פרופ' ברנר שהינו המטולוג יותר מ-20 שנה ועוסק בעיקר בתחום קרישת דם אצל נשים (עמ' 32) הסביר במקצועיות ועל פי נסיונו כי "בנגוד לאספירין שנספג למחזור הדם ומשפיע על קרישת הדם, לתכשיר הרפזאל אין השפעה על קרישת הדם, לכן אין הוראה להפסקת רפזאל בחולים המיועדים לפעולה כירורגית". פרופ' ברנר מתאר בחוות דעתו נ/9 סקירה שערך של המידע הרפואי הקיים בספרות ובמאמרים וממנה מסתבר כי אין תיאורים בספרות של דמם מסיבי או דמם משמעותי בעקבות טפול ברפזאל. בחקירתו הנגדית כמתואר בעמ' 29 הוא הסביר ההבדל בין רפזאל לבין אספירין:

"ש.       בכל אופן לעצם ההגדרה רפאזל הוא אחד מהם מאחר והוא מכיל חומצה סליצטית?

 ת.       רפאזל הוא שונה לחלוטין הן מבחינת המבנה והן מבחינת הפעילות שלו בהשוואה לאספירין.

 ש.       אני אמרתי שמכיוון שתרופה מכילה תרופה סליטיצית אז רפאזל גם הוא כזה?

 ת.        התשובה שהסליצילטים ניתנים לחולי דלקת כיבית של המעי כאשר אחד התלונות העיקריות זה דימום בדרכי העיכול והיא ניתנת קבוע ללא קשר ובמטרה לעצור את הדימום הזה. ...

ש.         ההבדל בין אספירין לרפאזל הוא שאספירין נספג מהר מאוד במעי והרפזאל ספיגתו מופחתת בהרבה ?

ת.         גם אבל ההבדל העיקרי הוא בהעדר השפעה על קרישת הדם, על היצמדות הטסיות לרפאזל אין כל פעילות משמעותית בהפחתת צימוד טסיות הדם".

 

או בעמ' 31  "הפעילות של שני התכשירים האלו היא שונה לחלוטין. אם מסתכלים במקור לאינפורמציה בפדמד ומסתכלים על אספירין וצימוד טסיות מקבלים 7518 מראי מקום. אם עושים את אותו הדבר לגבי הרפזאל וצימוד טסיות מקבלים 4 שמתוכם 1 הוא ללא אינפורמציה ויש לנו עוד 3 ששניים מביניהם מדברים בכלל שה - 5 אמינו שזה הרפזאל למעשה משפר את צימוד הטסיות".

 

  1. בחוות דעתו הסביר פרופ' ברנר כי מסקנותיו מבוססות גם על הניסיון בטפול בחולי מחלת מעי המטופלים ברפזאל ומהנסיון מסתבר כי פרוצדורות כירורגיות לא גורמות להם לדימום שמקורו בתרופה אלא להיפך "תוך כדי הדימום הם מקבלים את התכשיר הזה שמטרתו לשפר את הדלקת ולהקטין את הדימום", (עמ' 31). כמתואר בחוות דעתו מסקנתו זו נתמכת גם מבירור שעשה עם מכונים גסטרואנטרולוגים בארץ אשר לא מפסיקים את הטפול ברפזאל לקראת פעולות חודרניות או פעולות כירורגיות ואפנה גם לתשובתו בחקירה הנגדית כמתואר בעמ' 30 "ההגיון הרפואי הקליני הוא מבוסס על ניסיון והרפזאל נמצאת כבר למעלה מ - 20 שנה בשימוש ועד היום טופלו מאות אלפים אם לא יותר ברחבי העולם בתרופה הזאת וידוע כי היא לא גורמת להפרעה בקרישת הדם או בצימוד הטסיות".

 

  1. לניסיונו של פרופ' ברנר ניתן להוסיף את ניסיונו העשיר של הנתבע דר' זילברמן שהסביר כמתואר בעמ' 39 "...אני עבדתי בבית החולים בני ציון למעלה מ - 30 שנה ושם המדיניות היתה לא להפסיק את הרפזאל לפני פעולה כירורגית".

 

  1. בנסיבות אלו מסקנתו של פרופ' ברנר היתה כי "לאור העדר קשר בין רפזאל הפרעה המנגנון הקרישה, ...לא היה מקום ליעוץ המטולוגי לפני הפעולה הכירורגית ולא היה צורך להפסיק הרפזאל לפני הטפול". מסקנה זו מקובלת עליי במלואה שכן הוכח העדר קשר בין הרפזאל לבין הדימום המסיבי ומכאן שרופא סביר ומיומן לא היה צריך לנקוט פעולות שונות מפעולותיו של דר' זילברמן.

 

  1. אזכיר כי מומחי התובעת לא הציגו אסמכתא רפואית הסותרת את מסקנותיו של פרופ' ברנר וכאשר פרופ' שנקר התייחס למהותה של התרופה הוא הסתמך על ספר שהוצא ע"י חברת תרופות שאינו ספר מקצועי ואינו יכול לשמש כאסמכתא או כדבריו בעמ' 9 "...הוציאו את הספר הזה ממה שהם מוכנים להוציא אך זה לא ספר לימוד, זה ספר עזר אבל זה לא ספר בסיסי לשימוש קליני גם לא... הם העתיקו מכל הפתקים האלו שחברת מסויימת מוציאה בקופסה אז הם לקחו את העלון שמהקופסה וצילמו ושמו אותם ביחד וכך יצרו את הספר הזה" וגם שהיתה התייחסות לרפזאל ההתייחסות אינה בקשר לצימוד הטסיות אלא באשר למספרן, נושא שאינו רלבנטי לשאלת הדימום.

 

  1. גם הממצאים שנתגלו בבית חולים רמב"ם שם הופסק הדימום תומכים במסקנה כי לא הרפזאל גרם לדימום. בבית חולים רמב"ם נפתחה הבטן בחתך אורכי, חתך שלא הביא להגברת הדמום למרות קיומו של ראפזל בדם. דר' זילברמן היה צמוד לתובעת כל אותה העת והוא נכח בעת פתיחת הבטן ולפי תיאורו האמין עליי כמתואר בעמ' 36, פתיחת הבטן לא הביאה לדמום משמעותי.

 

  1. ואם ישאל השואל מה היה הגורם לאותו דימום, אפנה לעדותו של פרופ' ברנר שנתן הסבר אפשרי כמתואר בעמ' 32 "אני חוזר ומציין בדרך אגב שההתמחות שלי במיוחד היא קרישת דם לנשים. לכן אנחנו נקראים לעיתים קרובות למקרים שיש דימום בעקבות פעולה כירורגית כזו או אחרת וברוב המכריע של המקרים הדמם נגרם עקב בעיה של פציעה של כלי דם ו/או חוסר התכווצות או התכווצות חלקית של הרחם שלאחר זמן מסויים גם חולפת" ומאחר ופציעה לא היתה במקרה זה, הרי שההסבר מצוי כנראה באי התכווצותו של הרחם בעת ביצוע הגרידה.

 

  1. לסיכום הנני קובע כי הרפזאל לא היה הגורם לדימום המסיבי שכן הוכח כי הרפזאל אינו פוגע בצימוד טסיות הדם ובמנגנון הקרישה ולכן לא היתה צריכה להינתן לתובעת הוראה להפסיק השימוש בתרופת הרפזאל בטרם ביצוע הפרוצדורה של הפסקת ההריון.

 

  1. למעלה מן הצורך אבהיר כי עברה הרפואי של התובעת תומך במסקנתי הנ"ל שכן הסתבר מתצהיר התשובות של התובעת נ/7 כי התובעת עברה הפלה קודמת כשהיא נוטלת את הרפזאל במהלך ביצועה (תשובה 4ג') והיא חזרה על אותה תשובה בסעיף 6 לפיו עברה (כנראה בשנת ב-1992) "הפלה יזומה של עובר מת- לא נאמר לי ע"י הרופאים שעלי להפסיק לקחת את התרופה ולכן למיטב זכרוני המשכתי להשתמש בה גם עובר להפלה". התובעת ישבה באולם המשפט והאזינה לחקירת שני המומחים מטעמה בה נשאלו הכיצד מתיישבת מסקנתם עם ההפלה הקודמת שנעשתה תוך כדי נטילת רפזאל ובעת הגעתה לדוכן העדים בחרה בהסבר שאינו אמין עליי לפיו היא חזרה בה מתוכן תצהיר התשובות (ר' דבריה בעמ' 23) בטענה כי חשבה שהיא ענתה על שאלה אחרת או טעתה. טעויות שנעשו בשתי תשובות שונות ובמסגרת תצהיר אינן טעויות אלא ניסיון לתקן אמירות אמת שבדיעבד הסתבר כי הן לרעת גרסת התובעת. עוד אוסיף כי לפני ביצוע הפסקת ההריון היתה התובעת מטופלת ע"י שלושה רופאים נוספים (ר' המסמכים נ/6), אף אחד מהם לא ראה סכנה בהמשך לקיחת הרפזאל לקראת הטפול הכירורגי, (ר' עדות התובעת בעמ' 22).

 

  1. בין אם נטל השכנוע היה עובר לנתבעים מכח הכלל "הדבר מדבר בעדו" ובין אם לאו, על פי מאזן ההסתברויות הדרוש במשפט האזרחי לא הוכח קשר כלשהו בין המשך השימוש בתרופת הרפזאל לבין הדימום. לא הוכח כי רופא מיומן וסביר יכול היה לצפות את הופעת הדימום החריג שעד עתה סיבותיו לוטים בערפל (למרות שההנחה היא כי נגרם בשל אי התכווצות הרחם כמצופה, תופעה שאין לייחסה לרשלנות). לא הוכחה הפרת חובת הזהירות מצד מי מהנתבעים ושוכנעתי כי דר' זילברמן נתן לתובעת טפול רפואי מקצועי ומסור ללא כל רבב. בטרם סיום אציין כי מומחה התובעת פרופ' רביד בלהט החקירה הנגדית כמתואר בעמ' 20 אמר בין השאר "...אני לא טענתי בשום מקום שדמם היא תופעה שכיחה לרפאזל ואני גם לא טוען את זה כעת" ואם זהו המצב הידוע לרופא הסביר אין הוא מפר חובת זהירות בביצוע הפסקת הריון גם למטופלת הלוקחת רפזאל.

הסכמה מדעת –פגיעה באוטונומיה

  1. לאור קביעתי כי הרפזאל אינו גורם לדימום מוגבר הרי שלא היה צורך במתן הסבר כלשהו באשר לקשר בין הרפזאל לבין הליך הפסקת ההריון. השאלה הרלבנטית שנותרה לבירור היא האם ניתנו לתובעת ההסברים הדרושים באשר להליך הפסקת ההריון והסיכונים הכרוכים בו ואזכיר כי בפועל לאחר שלא הופסק הדימום הובהלה התובעת לבית חולים רמב"ם, שם בניתוח פתיחת בטן, קשירת עורקים וללא מנות דם הופסק הדימום.

 

  1. נושא ההסכמה מדעת נקבע כיום בחוק זכויות החולה (סעיף 13) והוא הפך לזכות מהותית העומדת לחולה. אפנה למשל לפסק דינו של כב' הש' ג'ובראן בע"א 718/06 אליהו סתחי נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 30.10.07) "בחינת השאלה האם באי מסירתו של סיכון מסוים הכרוך בביצוע הליך רפואי יש משום הפרה של חובת היידוע (הנלווית לחובת קבלתה של הסכמה מדעת), יש לבחון את מידת שכיחותו של סיכון זה ואת מהות הסיכון המגולם בו, אל מול מידת דחיפותו של ההליך הנדרש, סיכויי הצלחתו והאלטרנטיבות המצויות לו. ככלל, כאשר מדובר בביצוע הליך רפואי 'אלקטיבי', אשר אינו מיועד למנוע סכנה מיידית ואשר ניתן לדחותו ללא קושי, היקפה של חובת היידוע יהיה רחב יותר. עם זאת, יש לזכור כי גם כאשר מדובר בביצוע הליך אלקטיבי, חובת היידוע, הגם שהיא רחבה, איננה מוחלטת. גם כאן, מוטלת על הרופא החובה ליידע את המטופל רק בדבר סיכונים של ממש, בעלי רלוונטיות להליך, באופן כללי או באופן פרטני, כאשר חובה זו תתגבר ככל שמדובר בסיכון הטומן בחובו פגיעה של ממש בבריאותו של המטופל. בהתאם לרוח זו נקבע בפסיקה, כי אין להתמקד בפרקטיקה הרפואית הנוהגת ביחס ליידוע המטופל, אלא בשאלה האם מטופל סביר היה רואה בסיכונים אלו מידע רלוונטי ביחס להכרעה בדבר ביצוע ההליך".

 

  1. שאלת ההסכמה מדעת כמו גם השאלה בדבר הפגיעה באוטונומיה הינן שאלות עובדתיות המשולבות בשאלות משפטיות. מניתוח תשובותיה של התובעת הסתבר כי היא לא סייעה לבירור האמת ובעימות עדותה של התובעת אל מול עדותו של דר' זילברמן עדיפה בעיניי עדותו של דר' זילברמן. עדותה של התובעת היתה מגמתית כך היה בחזרתה מתשובותיה לשאלות 4 ו-6 לשאלון נ/7 שניתנו תחת אזהרה, כך היה בהתחמקות ממתן תשובות לשאלות ספציפיות בחקירתה הנגדית וכך גם היה בהתעלמותה של התובעת מטפסי ההסכמה עליהם חתמה (נ/8א' ונ/8ב'). תובע תם לב היה מצרף את טפסי ההסכמה לתצהירו ומסביר הסבריו. התובעת בחרה להתעלם מאותם מסמכים, מחתימתה עליהם ומתוכנם למרות שקבלתי רושם כי היא קבלה הסבר מלא וחתמה עליהם מרצון טוב וחופשי.

 

  1. דר' זילברמן לא זכר ספציפית את ההסבר שנתן לתובעת אך הבהיר בהגינותו מה הוא מסביר למטופליו כמתואר בעמ' 38:

"ש.       מכאן שסביר להניח שלא נתת לחולה הסבר שצפוי דימום מסיבי חזק שמסכן את חייה?

 ת.        לא זוכר בדיוק מה הסברתי לחולה אך נהגתי למסור לחולות שהיו לפני ניתוח שהן כגון זה שהן עוברות את הפעולה בהרדמה כללית שיש דימום קל אחרי גרידה ובמקרים מסויימים קורה שיש צורך לעשות ניתוח ובמידה ויש מצב חירום.

 ש.        מאחר והיית סבור אז שדימום מסיבי שמסכן חיים זה לא סיבוך צפוי לגרידה ומכיוון שבטפסי ההסכמה לא מצויין דימום מסיבי כזה סביר להניח שלא הסברת לחולה שאפשרי דימום כזה?

 ת.       סביר להניח שלא אמרתי שאפשרי דימום כה חזק".

 

  1. מאחר ושוכנעתי כי הדמום המסיבי היה כה בלתי צפוי, איני מוצא כל פגם בכך שדר' זילברמן לא חזה אפשרות זו וגם לא הצביע עליה בפני התובעת. העובדה כי לצרכים סטטיסטיים מתבקש הרופא המבצע לסמן בסעיף 4 לטופס נספח ב' לנ/10 "סיבוכים כתוצאה מהפסקת ההריון" גם את האפשרות של "דימום חזק", אין לה כל משמעות עדיפה על חוות דעתו של פרופ' ברנר או על נסיונו של דר' זילברמן . טופס לצרכים סטטיסטיים אינו תחליף לחוות דעת והרי קיימת בו גם החלופה כי "אין" כלל סיבוכים כתוצאה מהפסקת ההריון והשאלה מהו הסיכוי להתרחשותו של סיבוך מסוים תפתר על סמך העדויות ולא פי על האמור בטופס.

 

  1. עיון בטפסי ההסכמה שתוכנם הובהר לתובעת מראה כי היא הועמדה בפני האפשרות של ניתוח מיידי, צורך בביצוע גרידה נוספת (שבוצעה בפועל ברמב"ם) או כי "הדימום עלול להמשך עד שבועיים לאחר ביצוע הפסקת ההריון". הדימום המסיבי היה נדיר ובלתי צפוי, הוא לא נחשב כבעל סיכון של ממש באותו שלב ולכן גם בהליך אלקטיבי שנעשה ללא סכנת חיים לא היה מקום להזכירו בהסבר שקדם להפסקת ההריון. האפשרות שהתממשה, ניתוח מורחב לפתיחת בטן, הינו חלק מהסיכונים שחובה היה לפרטם והוא מוזכר למעשה בטפסי ההסכמה. חולה סביר לא היה מסרב בנסיבות אלו לבצע את הליך הפסקת ההריון ואזכיר כי באותו שלב היתה עובדה שאינה במחלוקת כי תרופת הרפזאל מסכנת את העובר ולכן היתה חובה להפסיק ההריון ואם נזכור כי לא הרפזאל גרם לדימום הרי שאני משוכנע כי כל חולה סביר אחר היה נותן הסכמתו לביצוע הפרוצדורה, הסכמה מדעת שניתנה גם ע"י התובעת.

 

  1. באשר לסוגיית הפגיעה באוטונומיה על הרופא מוטל למסור למטופל את כל האינפורמציה שאדם סביר היה נדרש לה כדי לגבש החלטה אם להסכים לטיפול המוצע. גם בענין זה משנקבע כי אין בין הרפזאל ובין ביצוע הפסקת ההריון כל קשר הרי שניתן לקבוע כי ההסבר שקבלה התובעת היה ההסבר המלא והמתאים לנסיבות כפי שהיה צריך למוסרו לכל מטופל סביר. התובעת ידעה על סיכון של ניתוח מורחב, סיכון של גרידה נוספת או דימום בלתי פוסק למשך שבועיים למשל בשל סכנה של ניקוב הרחם ולכן לא נפגעו זכויות מזכויותיה והיא יכולה היתה לקבל החלטותיה בהסתמך על מלוא המידע הסביר ולא נגרמה לתובעת כל פגיעה באוטונומיה.

 

סיכום

  1. לאור האמור לעיל הנני דוחה את התביעה.

 

  1. בנסיבות אלו תשיב התובעת לנתבעים את השכר ששולם על ידם למומחים מטעמם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום ההשבה בפועל.

 

  1. בנוסף תשלם התובעת לנתבעים שכר טרחת עו"ד בשיעור של 14,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

 

ניתן היום ח' בשבט, תשס"ח (15 בינואר 2008)

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

 

_________________

אברהם אליקים, שופט

 

 

 

 

 

 

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 21/01/2008
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 21/01/2008 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו