לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > לשון הרע > פיצויים > א 5171/06 (שלום ראשל``צ) עו``ד גוטפריד ערן נ` עו``ד פרוינד יצחק | ישראל | 13/01/2008
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | לשון הרע בין עורכי דין | א 5171/06 (שלום ראשל``צ) עו``ד גוטפריד ערן נ` עו``ד פרוינד יצחק
עוד בלשון הרע
ופיצויים
חדשות
ישראל | ערוץ 10 יפצה שוטר לשעבר ב- 45,000 ש``ח בגין לשון הרע
ישראל | כינה את גרושתו אנורקסית ויפצה אותה ב- 25,000 ש``ח
ישראל | התקבלה תביעתו של יו``ר ארגון המורים נגד ערוץ 10
ישראל | נדחתה תביעת דיבה נגד אישה שסיפרה לחברותיה כי הוטרדה מינית
ישראל | מגזין חויב בפיצויים עקב פרסום תמונות במדור הומו - לסבי
מאמרים
ישראל | לשון הרע – הזכות לשם טוב
ישראל | מדיניות משפטית רצויה בפורום הישראלי
ישראל | פיצויים עונשיים
ישראל | פיצויים בגין הפסדי שכר שאינם מדווחים לרשויות המס
ישראל | רכושך ניזוק בעת שהייתך במלון? אחריות בעל המלון- מוחלטת
פסיקה
ישראל | ת.א 17848-07 (השלום חיפה) מנחם נ` שפיגלר
ישראל | א 30840/07 (שלום ת``א-יפו) עו``ד פרדס משה נ` פרופ` מליק צ...
ישראל | א 3374/06 (שלום ראשל``צ) עו``ד פז שרלי נ` צמח איתן
ישראל | א 39231/06 (שלום ת``א) עמותת ל.כ.ן. רמת השרון נ` רשת שוקן
ישראל | א` 133/06 (שלום ראשל``צ) שלגי חיים נ` רון עופר
מקורות מקוונים
ישראל | נזקים - פורטל הפיצויים הישראלי
פסיקה בלשון הרע ופיצויים מישראל | 13/01/2008
א 5171/06 (שלום ראשל``צ) עו``ד גוטפריד ערן נ` עו``ד פרוינד יצחק
השופטת ד``ר איריס סורוקר  :מחבר
א 5171/06 (שלום ראשל``צ) עו``ד גוטפריד ערן נ` עו``ד פרוינד יצחק - בקובץ א 5171/06 (שלום ראשל``צ) עו``ד גוטפריד ערן נ` עו``ד פרוינד יצחק - בקובץ  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

 

תאריך: 27/12/2007

א 5171/06

בבית משפט השלום בראשון לציון

כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר

עו"ד גוטפריד ערן נ' עו"ד פרוינד יצחק

 

העובדות

 

התובע טוען כי במהלך "ביקור במקום", במסגרת דיון משפטי, הנתבע כינה את התובע "טינופת, שקרן", והוסיף: "אינך ראוי לאביך".

התובע טען כי הדברים מהווים לשון הרע, ודרש לפצותו בסך של 100,000 ₪. הנתבע, מצידו, התגונן בטענת חסינות לדברים הנאמרים במהלך דיון משפטי המוקנית בס' 13(5) לחוק לשון הרע, טען כי הדברים נאמרו לאחר פרובוקציות, אמירות פוגעניות, התנהגות בוטה, התגרויות וקנטרנות של התובע כלפי הנתבע. כמו כן, הנתבע הוסיף והפנה להתנצלותו מיד לאחר האירוע.

 

נקבע

 

1. דברי הגנאי הנ"ל מהווים הוצאת לשון הרע. היה בהם – במבחנו של האדם הסביר – כדי להשפיל את התובע.

 

2. בית המשפט דוחה את טענת הנתבע בדבר הגנה מכוח סעיף 13(5) לחוק, כיוון שהדברים נאמרו לאחר תום ה"ביקור", בעת שהמשתתפים נעו בחזרה לכלי הרכב. כמו כן, בית המשפט קובע כי דברי הגנאי שהטיח הנתבע בתובע אין להם ולא כלום עם ה"ביקור במקום" או עם הדיון שהתקיים, ועל כן ממילא אינם חוסים תחת ההגנה של ס' 13(5) לחוק.

 

3. בית המשפט קובע כי לא הוכח שהדברים נאמרו מתוך כוונה לפגוע, וקובע כי ההתבטאות נאמרה בעידנא דריתחא וללא תכנון מוקדם.

 

4. לכן, בית המשפט קובע, בהתחשבות באופי ההתבטאויות, בהקשרן, באווירה הכללית, וכן בהתנצלות, כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 5,000 ₪.

 

 

 


 

 

 

בית משפט השלום בראשון לציון

א 005171/06

 

כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר

תאריך:

27/12/2007

 

 

 

 

 

בעניין:

עו"ד גוטפריד ערן

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד שירית קדם-שלו

התובע

 

 

נגד

 

 

עו"ד פרוינד יצחק

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד כהן דוד  

הנתבע

 

פסק דין

 

הסכסוך

1.         התובע, עורך-דין במקצועו, עתר לחייב את הנתבע לפצותו בגין "דברי גנאי" שהנתבע השמיע כנגדו. דברי הגנאי נאמרו ע"י הנתבע במהלך "ביקור במקום" שהתקיים ברמת השרון ביום 19.9.2006, במסגרת דיון בפני כב' השופטת א' מני-גור (בש"א 1102/06, בימ"ש השלום הרצליה). במהלך אותו ביקור כינה הנתבע את התובע "טינופת, שקרן", והוסיף: "אינך ראוי לאביך" (ר' טיעוני התובע בהליך הנ"ל, פרוטוקול נספח א' לתצהיר התובע, ע' 7; כן ראו ס' 9 לתצהיר התובע וס' 20 לתצהיר הנתבע).

 

2.         הנתבע התנצל בפני התובע "על דברים שלא היו צריכים להיאמר", והסביר: "היתה פרובוקציה ולכן לא שלטתי בעצמי, ואמרתי את מה שאמרתי ואני מצטער כפל כפליים. עו"ד גוטפריד ז"ל [אב התובע] היה חבר שלי ואני כיבדתי אותו" (ר' פרוטוקול הדיון בהליך הנ"ל, נספח א' לתצהיר התובע, ע' 7).

 

3.         התובע דרש לפצותו בסך 100,000 ₪, מכח סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. הנתבע התגונן בטענת החסינות המוקנית בסעיף 13(5) לחוק הנ"ל ל"פרסום ע"י שופט,... שנעשה תוך כדי דיון בפניהם... או פרסום ע"י... בא כוחו של בעל דין... שנעשה תוך כדי דיון כאמור". בנוסף טען כי דברי הגנאי נאמרו לאחר "פרובוקציות, אמירות פוגעניות, התנהגות בוטה, התגרויות וקנטרנות של התובע כלפי הנתבע" (ע' ראשון לסיכומיו). הנתבע הוסיף והפנה להתנצלותו שנאמרה באולם בית המשפט, בדיון שהתקיים מיד לאחר הביקור (ר' ע' 7 לפרוטוקול הדיון, נספח א' לתצהיר התובע).

 

4.         במישור הדיוני: מטעם התובע הצהירו הוא עצמו, עו"ד עוזיאל-אנגל, מר דוד שבדרון ומר יעקב אסייג (לקוחו של התובע בהליך בהרצליה). מטעם הנתבע העידו הוא עצמו, עו"ד אלחנן הרשנזון (שותפו) ומר אורי צאלח (לקוחו בתיק הנ"ל). הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות (פרוטוקול דיון מיום 9.9.2007), וסיכמו בכתב.

 

            דיון

5.         דברי הגנאי נאמרו בנוכחות שופטת בית המשפט ומתמחיה, עורכי דין ממשרדי הצדדים, וכן לקוחותיהם (ס' 8 לתצהיר התובע; ס' 18 לתצהיר הנתבע). מדובר בקללה ("טינופת"), ובהתבטאות מעליבה העלולה לפגוע בשמו הטוב של עורך הדין ("שקרן"). האמירה "אינך ראוי לאביך" היתה אישית ופוגענית במיוחד, שכן היא מרמזת כי "התובע לא ניחן בתכונות הטובות שהיו לאביו" (כפירושו של הנתבע עצמו בס' 72 לסיכומיו). שרבוב האב להתבטאות, והרמיזה כאילו הבן היה מאכזב את אביו, נשאו במקרה דנא נופך פוגעני במיוחד על רקע פטירת האב כחודשיים קודם לכן (ר' דברי התובע בפרוטוקול הדיון בהליך הנ"ל, נספח א' לתצהירו, בע' 7). הנתבע ציין כי היה חברו של האב (שם).

 

6.         דברי הגנאי הנ"ל מהווים הוצאת לשון הרע. היה בהם – במבחנו של האדם הסביר – כדי להשפיל את התובע ולבזותו (ס' 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965). בענין זה, אין מוקנית לנתבע החסינות המעוגנת בסעיף 13(5) לחוק. אמנם, יש לראות ב"ביקור במקום" חלק מן הדיון בפני שופט. ואולם, במקרה דנא לא נסתרה טענת הנתבע, לפיה הדברים נאמרו לאחר תום ה"ביקור", בעת שהמשתתפים נעו בחזרה לכלי הרכב (ס' 9 לתצהיר התובע; ס' 8 לתצהיר עו"ד עוזיאל-אנגל; ס' 4 לתצהירו של מר שבדרון; ס' 4 לתצהירו של מר אסייג).

 

7.         אין לקבל את הטענה לפיה הוראת סעיף 13 (5) לחוק מקנה "חסינות טוטלית" (ס' 76 לסיכומי הנתבע). החסינות אינה גורפת. היא אינה חלה על כל התבטאות שאמר עורך-דין בדיון משפטי, יהא טיבה והקשרה אשר יהא. החסינות נועדה להקנות לעורך הדין חופש דיבור, באופן שיוכל להגן על לקוחו, ואף להטיח דברים קשים כנגד בעל דברו, ללא מורא של תביעה בלשון הרע. ואולם, תנאי להקנית החסינות הוא שההתבטאות "שייכת לענין". ההתבטאות צריכה להאמר בקשר עם נושאי הדיון בהליך המשפטי (ראו, למשל: ע"א 6356/99 חטר-ישי נ' ארבל, פ"ד נו(5) 254, 265; ת"א (חי') 15943/02 כבירי נ' שקיב עלי (לא פורסם) 30.1.2003 ס' 15; ת"א (י-ם) 5004/01 זריפי נ' כהן, תק-של 2006(1) 9031, 9036). זאת ועוד: גם כאשר ההתבטאות נאמרת "לצורך הדיון", אין מקום לאפשר "דיבור בסגנון משתלח ובלתי ראוי" (כב' הש' ט' שטרסברג-כהן, על"א 8838/00 ניר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד נו(2) 169, 172). הלכה פסוקה היא, כי על עורך הדין לטעון "בדרך ארץ, תוך שמירה על כבוד הצד שכנגד" (ת"א (חי') 15943/02 כבירי נ' שקיב עלי, 30.1.2003, ס' 22 לפסק דינו של כב' הש' א' אליקים).

 

8.         אין צורך לאמר כי דברי הגנאי שהטיח הנתבע בתובע אין להם ולא כלום עם ה"ביקור במקום" או עם הדיון שהתקיים בפני כב' השופטת מני-גור. מדובר בקללות גרידא, ובהתבטאויות אישיות כנגד בא-כוחו של הצד שכנגד. דברי גנאי מסוג זה אינם חוצים אף אחד משלבי הסף של מטרית החסינות המשפטית -- לא שלב הרלבנטיות ולא שלב המידתיות בסגנון הדיבור (והשוו: ת.א. (ראשל"צ) 3803/03 עו"ד דולב נ' עו"ד קפשוק, 14.1.2007, ס' 15 לפסה"ד).

 

9.         המסקנה היא כי הנתבע עוול כלפי התובע בעוולת לשון הרע.

 

10.        במישור הנזק – התובע דרש לפצותו בכפל הפיצוי שלפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. ואולם, במקרה דנא לא הוכחה כוונה לפגוע. להיפך: מסתבר כי ההתבטאות נאמרה בעדנא דרחתא וללא תכנון מוקדם. מסקנה עובדתית זו מצטברת מן הנתונים כדלקמן:

 

א.         מתברר כי דברי הגנאי נאמרו על רקע ביקור טעון ואוירה קשה קודמת ששררה בין בעלי הדין ובאי כוחם. עוד בטרם הביקור, בדיון בבית המשפט, אמר התובע: "כיון שאין תקשורת מוחלטת בין הצדדים וכיון שאין תקשורת מוחלטת בין באי כח הצדדים, הגענו לכאן" (פרוטוקול הדיון, נספח א' לתצהיר התובע, בע' 1). הנתבע השיב: "הכל מתחיל בסגנון ובהתלהמות וילדותיות. אני לא הגבתי על כל ההשמצות" (שם, ע' 2).

 

ב.         עו"ד אלחנן הרשנזון, שותפו של הנתבע, הצהיר כי השתתף במגעים שנוהלו עם התובע בהליך הנ"ל (ס' 8 לתצהירו). לטענתו: "נפגעתי קשות מסגנונו המתלהם הבוטה והצעקני של עו"ד ערן הן בשיחותי הטלפוניות עמו והן בפגישות שקויימו עמו" (ס' 9, 13 לתצהירו). אשר לאוירה ב"ביקור במקום", עו"ד הרשנזון הצהיר (ס' 17 לתצהירו):

 

"שמעתי במו אוזני את עו"ד ערן סונט בנבזות בעו"ד פרוינד: "חקרתי עליך עו"ד פרוינד יותר טוב שלא אומר מה אמרו לי... אתה הגשת תצהיר שקרי לבית המשפט"".

 

            עו"ד הרשנזון הצהיר, כי דברי הנתבע נאמרו בתגובה לדברי התובע (ס' 18 לתצהירו).

 

ג.          מר אורי צאלח, לקוחו של הנתבע באותו הליך, אישר טענות אלה. הוא הצהיר כי במהלך הביקור התעורר ויכוח בין עורכי הדין בענין הגשת מסמך לשופטת. לדבריו: "תוך כדי הויכוח על הגשת המסמך שמעתי את עו"ד ערן פונה לעו"ד פרוינד: "חקרתי עליך עו"ד פרוינד - יותר טוב שלא אומר מה אמרו לי... אתה הגשת תצהיר שקרי לבית המשפט"" (ס' 8 לתצהירו). דברי הנתבע נאמרו בתגובה לכך (ס' 9 לתצהירו).

 

ד.         התובע ויתר על חקירות מצהירי הנתבע, וממילא לא סתר טענותיהם.

 

ה.         זאת ועוד: הנתבע התנצל בפני התובע, קבל עם ועדה ובפני בית המשפט, והודה כי לא שלט בעצמו (נספח א' לתצהיר התובע, בע' 7). התנצלותו המידית מלמדת על נטילת אחריות, והיא ראויה. היא מחזקת את טענת הנתבע, כי דברי הגנאי נפלטו מפיו ברגע של חוסר שליטה עצמית: "כל ההגנות שלי קרסו ולא עמד בי עוד הכח להבליג" (ס' 19 לתצהירו).

 

ו.          המסקנה המסתברת היא, כי דברי הגנאי נאמרו לא בכוונה לפגוע, כי אם כהתפרצות רגעית של כעס (השוו: ת.א. (ת"א) 1645/97 קריב מערכות בניה (תל אביב) בע"מ נ' נוריאל אמנון ואח', תק-מח 2004(3) 1783, 1787; ת.א. (ראשל"צ) 823/02 כפר המכביה בע"מ נ' אמריליו, 5.9.2005, ס' 45 לפסה"ד).

 

11.        כמובן, עורך-דין מצופה לשלוט בעצמו ולנהוג איפוק, אף אם הוא מצוי בסערת רגשות. יש לזכור כי עורך הדין פועל בזירה של סכסוך על דרך השגרה. מטיבו של סכסוך שהוא כרוך בטענות הדדיות, והוא עלול להחריף. אופי הסכסוך אינו משחרר את רסן האיפוק ואינו פוטר את עורך הדין מחובתו לנהוג בנימוס כלפי חברו. יחד עם זאת, יש להתחשב בתוכן ההתבטאות ובהקשרה הכולל (ר', למשל: ע"א (ת"א) 3245/04 עו"ד טל בננסון נ' עמנואל פלד, 11.1.2006, ס' 5(ד) לפסה"ד). העובדה כי דברי הנתבע נאמרו בכעס, וכצרור קצר של קללות, משליכה על האופן שבו הם מובנים ע"י השומע הסביר. בנוסף, אני סבורה כי דברי הגנאי ביזו את הנתבע עצמו לא פחות מאשר את התובע. עורך-דין המשיב בהתפרצות קולנית, ואשר משתמש בשפה נמוכה, אינו תורם בכך למוניטין של עצמו.

 

12.        הפיצויים ייפסקו על פי מכלול השיקולים דלעיל. כאמור, אני מתחשבת באופי ההתבטאויות, בהקשרן, באווירה הכללית, וכן בהתנצלות, ופוסקת כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 5,000 ₪.

 

13.        הנתבע ישלם הוצאות התובע בהליך זה (אגרה), וכן יישא בשכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

 

 

ניתן היום י"ח בטבת, תשס"ח (27 בדצמבר 2007) בלשכתי בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

 

 ד"ר איריס סורוקר, שופטת

 

 

 

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 13/01/2008
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 13/01/2008 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו