לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > נזקי גוף > כוויות > א 222095/02 (שלום ת``א) פלונית (קטינה) נ` החברה למתנ``סים מרכזים קהילתיים | ישראל | 07/01/2008
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | תאונה במתנ``ס | א 222095/02 (שלום ת``א) פלונית (קטינה) נ` החברה למתנ``סים מרכזים קהילתיים
עוד בנזקי גוף
וכוויות
חדשות
ישראל | פיצויים במאות אלפי שקלים לתיירת שנפגעה ממחסום בנמל ת``א
ישראל | פיצוי של 522 אלף ש``ח לאישה אשר החליקה ביציאה מהג`קוזי במ...
ישראל | פיצוי לאישה שנפגעה ממפגע בקבר רבי עקיבא
ישראל | 100 אלף ש``ח פיצוי לקשישה אשר החליקה על גבינה בסופר
ישראל | מורה תובעת את משרד החינוך בטענה שפיטוריה גרמו לה לנכות קש...
מאמרים
ישראל | סטרס – מה זה בכלל ומהן הזכויות האפשריות של נפגעי סטרס ?
ישראל | פיברומיאלגיה ותאונת דרכים – מה השתנה ?
ישראל | הפרעות פסיכיאטריות לאחר פוסט טראומה
ישראל | פיצויים עונשיים
ישראל | פיצויים בגין הפסדי שכר שאינם מדווחים לרשויות המס
פסיקה
ישראל | ת``א 5584-06 (שלום פ``ת) כליפזדא נ` שופרסל
ישראל | ת``א 15773-03 (שלום ת``א) שרפי נ` מלון גלי אילת
ישראל | ת.א 31385-05-10 (מחוזי חיפה) א` צ` נ` ח` ש`
ישראל | ת.א 11710-11-09 (שלום פ``ת) צ`קלג נ` טראסק
ישראל | ת.א. 554-07 (שלום בית -שאן) מיארה נ` מדינת ישראל
מקורות מקוונים
ארצות הברית | מרכז לנפגעי תקיפה מינית - RCC
ישראל | רפואה ומשפט - המדריך לזכויות נפגעי גוף
ישראל | ynet קהילות - פורום: נפגעי טרור
ישראל | תפוז - פורום בנושא נפגעי/ות תקיפה מינית
ישראל | צעדים - עמותה למען פגועי ומושתלי מפרקים
פסיקה בנזקי גוף וכוויות מישראל | 07/01/2008
א 222095/02 (שלום ת``א) פלונית (קטינה) נ` החברה למתנ``סים מרכזים קהילתיים
השופט דוד גלדשטין  :מחבר
א 222095/02 (שלום ת``א) (פלונית) קטינה נ` החברה למתנ``סים מרכזים קהילתיים - בקובץ א 222095/02 (שלום ת``א) (פלונית) קטינה נ` החברה למתנ``סים מרכזים קהילתיים - בקובץ  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

 

תאריך: 01/01/2008

א 222095/02

בית משפט השלום בתל אביב-יפו

לפני כב' השופט דוד גלדשטין

פלונית (קטינה) נ' החברה למתנ"סים מרכזים קהילתיים בישראל ואח'

 

העובדות:

 

התובעת, בת כ-3.5 שנים ביום התאונה, נכוותה בכל גופה ממים שנשפכו על גופה ממים רותחים במיחם, אשר הונח על גבי מקרר על ידי עובדת הניקיון במתנ"ס. העובדת הניחה את מיחם המים על גבי מקרר כאשר אחת מ- 3 רגלי המיחם מונחת על דופן הדלת ובשעה שהתובעת אשר שהתה במתנ"ס פתחה את הדלת, איבד המיחם את שווי המשקל נפל והמים הרותחים נשפכו על הקטינה.

 

נקבע:

 

1. חובת הזהירות המושגית קיימת בכל מקום בו יש להגן על גופם של ילדים הבאים בצל קורתו של מוסד חינוכי וגם של מתנ"ס. המעמסה הכספית הצריכה לעניין הצפיות בטלה בשישים. ילדים נוהגים לשחק וקיימת גם חובת זהירות קונקרטית, שהרי, מדובר במרכז קהילתי פתוח לציבור ילדים, ומקום זה חייב שיינקטו בו פעולות ראויות להגנה על קטינים מפני פגיעה וגם להגן על מוזמנים אחרים.

 

2. עובדת הניקיון, התרשלה בכך שהניחה מיחם וחיממה מים על גבי מקרר אשר דלתו נפתחת כל עת. היא לא נקטה באמצעים הנדרשים על מנת לנעול את המטבח וכתוצאה מכך אירעה התאונה. לכן, קיימת חבות מלאה של הנתבעים לפגיעה שנפגעה התובעת.

 

3. לתובעת נקבעה נכות צמיתה בשיעור 15 אחוזים. ביהמ"ש פוסק לתובעת 150,000 ₪ בגין כאב וסבל, 120,000 ₪ בגין פגיעה בכושר ההשתכרות, 7,000 ₪ בגין הוצאות הוריה של הקטינה, 3,000 ₪ בגין עזרה, 15,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות ביגוד אשר יסתיר את הצלקות וכן 5,000 ₪ בגין נסיעות. סה"כ נפסקו לתובעת פיצויים בסך של 300,000 ש"ח.



   

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 222095/02

בתיק עיקרי: 222095/02

לפני:

כב' השופט דוד גלדשטין

 

01/01/2008

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

1 . (פלונית) קטינה

2 . אבי הקטינה

3 . אם הקטינה

 

 

 

 

התובעים

 

 

נגד

 

 

 

1 . החברה למתנ"סים מרכזים קהילתיים בישראל

2 . מרכז קהילתי מתנ"ס גן יבנה

3 . אריה בע"מ - חברה לבטוח

 

 

 

 

הנתבעים

 

 

פסק - דין

 

1.         התובעת ילידת 28.11.97 בת כ- 3.5 שנים ביום התאונה וכיום בת 9, נפגעה ביום 12.3.01, בעת ששהתה במתנ"ס "גן יבנה" בשעה שנשפכו על גופה במטבח מים רותחים ממייחם, אשר הונח על גבי מקרר ובשעה שפתחה את דלת המקרר נפל המיחם ונשפכו עליה המים הרותחים, אשר גרמו לה לכוויות קשות בשטחי גוף שונים.

 

התאונה ארעה בשל כך שעובדת הנקיון במתנ"ס, הניחה את מיחם המים על גבי מקרר כאשר אחת מ- 3 רגלי המיחם מונחת על דופן הדלת ובשעה שהתובעת פתחה את הדלת, איבד המיחם את שווי המשקל נפל והמים הרותחים נשפכו על הקטינה.

 

2.         הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ אשר בתקופה הרלבנטית לתביעה היתה יחד עם הנתבעת 2 הבעלים והמחזיקה של המבנה בו פועלת הנתבעת 2 (סעיף 4 לתצהירו של התובע 2).

הנתבעת 1 הינה המעסיקה של עובדי המתנ"ס ובכללם עובדי הנתבעת 2, ביניהם עובדת הניקיון והתובע 2 .

 

פעילות הנתבעות 1 - ו – 2 ועובדיהן בוטחה בפוליסת ביטוח בידי הנתבעת 3 .

 

התובע 2 שהינו אביה של הקטינה, שימש כמנהל המתנ"ס "גן יבנה" וכנגדו שלחו הנתבעים הודעת צד ג'. נטען כלפיו כי ברשלנות האב ובחוסר זהירות עזב את הקטינה בגפה ואז ארעה התאונה. אילו היה משגיח עליה לא היתה מתרחשת התאונה.

 

3.         האירוע ארע במתנ"ס לאחר שהקטינה יצאה מן הספרייה בה השתתפה בחוג "שעת סיפור לגיל הרך" ופנתה למטבח הסמוך שהיה פתוח לכל, פתחה את דלת המקרר על מנת להוציא שתייה ואז נפל המייחם.  

 

4.         מר ציון ארסלן קצין הביטחון והבטיחות של הנתבעת 1 במתנ"סים בכל הארץ, מציין בתחקיר שערך ומאשר בעדותו את שכתב בתחקיר:

 

”חקירת האירוע ע"י החתום מטה העלתה:

א.      א.      …עובדת הניקיון במתנ"ס נהגה בחוסר אחריות כאשר הניחה את מי החם וחיממה את המים ע"ג המקרר בניגוד לכל כללי הזהירות.

ב.      ב.      גב... גם לא נקטה באמצעים הנדרשים, שלא נעלה את דלת המטבחון ובכך גרמה לאירוע המצער.

 

מסקנות

עבודה בניגוד להוראות, הנהלים ואמצעי הבטיחות והזהירות הםהגורם לרשלנות ולפגיעה בפעוטה.

המלצות

אני ממליץ להרחיק לאלתר את העובדת הנ"ל מכל עבודה במתנ"ס...”.

 

בעדותו ציין כי נושא הבטיחות ברובו בנוי על שכל ישר ואין לשים בפני עיוור מכשול ובמיוחד לא בפני ילדים קטנים.

 

בעדותו ציין כי מה שארע הינו אירוע פשוט לגמרי , לקחו מיחם ושמו אותו על מקרר כאשר רגל אחת על דלת המקרר ומשפתחו את הדלת נפל המיחם. (עמ' 3 – 4 לפרוטוקול מיום 16.11.05).

 

5.         הקטינה השתתפה בחוג בחדר הספריה שם שמעו הילדים סיפור כאשר דלת הספריה סגורה. לאחר שהסתיימה עת ההקראה, היו הילדים יוצאים להוריהם שהמתינו להם ברחבה הפנימית של המתנ"ס – לובי.

הקטינה, כאשר יצאה מהספריה במקום לפנות לאביה – התובע 2 – שהמתין לה ברחבה הפנימית, שינתה במפתיע את כיוון הליכתה ופנתה למטבח הסמוך והצמוד לספריה, כפי שהסתבר בדיעבד, כדי לשתות. היא פתחה את דלת המקרר בו אוחסנו מים וחלב והמיחם נפל.

 

העיד מר שלמה אורן, אב אחד הילדים שהשתתפו בחוג יחד עם הקטינה :

"אני ראיתי את המיחם. ברגע שהיא פתחה את דלת המקרר, אני ראיתי כיצד הוא נשפך עליה. ראיתי גם איך היא פותחת את המקרר... ראיתי את המיחם ואז הגעתי לשם". (עמ' 2 פרוטוקול מיום 21.11.05).

"ברגע שהיא פתחה את הדלת זה נשפך. אני זיהיתי שיש מיחם רק שהיא פתחה את הדלת". (שם, בעמ' 4).

 

גם אב הבית מר נזרי בדו"ח התאונה שערך מציין :

"מבדיקה שערכתי לאחר המקרה אמרה לי עובדת הנקיון, ליאור כהן, שהיא שמה את המיחם על המקרר. היות והיה שם שקע חשמלי ליד המקרר, ועוד מיחם על השיש, מוכנים להצגה שהיתה אמורה להתחיל כשעתיים לאחר המקרה". 

 

בעדותו לשאלת בית המשפט השיב אב הבית מר נזרי :

"לשאלת בית המשפט : מה אמרה לך ליאור

ת. ששמה את המיחם על המקרר והכניסה שקע לתקע כדי שיהיו מים חמים למופע שיהיה בערב. שאלתי למה לא שמה על השיש ואמרה שהיה שם כבר מיחם בשיש עם שקע אחד ואי אפשר לשים שני מייחמים באותו שקע ולכן שמה על המקרר".

            (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 16.11.05).

 

אב הבית ציון ארסלן בעדותו מציין כי אף אחד לא היה צריך להנחות שאין לשים מיחם על מקרר ואף אחד לא העלה על דעתו שאב הבית היה צריך להדריך את המנקה שלא לשים את המיחם על המקרר.

 

6.         לנתבעים אין גרסה חילופית כיצד ארע הארוע ובחקירתם התמקדו בשאלה אם קיים נוהל לגבי יציאת ילדים מהחוג וקבלת הילדים על ידי ההורים ומדוע האב לא דאג לאחוז בבתו הקטנה ולמנוע כניסתה למטבח.

שלומם של ילדים בכל גיל וכן של מבקרים במתנ"ס צריך שיובטח בכל עת עד ליציאתם ממתחם המתנ"ס.

 

אין חולק כי מיחם ובו מים רותחים מהווה דבר מסוכן ובמיוחד כאשר הוא נמצא בסמיכות ובהישג ידם של ילדים קטנים.

 

בעדותו של ציון ארסלן נאמר כי קיימות הוראות במתנ"ס באשר לקשירת מייחמים לרבות מיקום ספציפי מסודר ומאורגן אשר אך ורק באותו מקום יש להעמיד המיחם על מנת למנוע סכנה.

 

העיד מר ציון ארסלן :

"ת. לגבי כל אותם המייחמים שהם במקום גבוה, היתה הוראה כתובה במתנ"ס שצריך לקשור אותם. זה לא המקרה הזה. זה לא המיחם הזה, הגבוה העגול, אלא מיחם נמוך עגול. ביקשתי להפטר מהמיחמים הארוכים. מדובר במיחם נמוך. למיחם כזה יש מקום. זה מתנ"ס חדש/חדיש. יש מקום ספציפי עם חיבור לחשמל, מסודר, מאורגן על גבי שיש והכל. אבל המיחם הספציפי לא הונח במקום הזה אלא במקום אחר שלא היה מיועד לזה.

ש. למה.

ת. מתוך התחקיר שעשיתי, מה המיחם עשה שם, אמרו לי שהיה מתוכנן באותו ערב אירוע והיה צורך במיחם נוסף של מים, לקחו את המיחם הזה ושמו אותו שם בנוסף למיחם הרגיל שהיה במתנ"ס ולכן לא היה ב אותו מקום".

 

7.         חובת הזהירות המושגית קיימת בכל מקום בו יש להגן על גופם של ילדים הבאים בצל קורתו של מוסד חינוכי וגם של מתנ"ס. המעמסה הכספית הצריכה לעניין הצפיות בטלה בשישים. ילדים נוהגים לשחק וקיימת גם חובת זהירות קונקרטית, שהרי, מדובר במרכז קהילתי פתוח לציבור ילדים, ומקום זה חייב שיינקטו בו פעולות ראויות להגנה על קטינים מפני פגיעה וגם להגן על מוזמנים אחרים. לקטין אין בו את אותם מנגנוני הגנה, ביקורת ושיקול דעת הקיימים אצל בגיר וניתן לצפות כי עלול הוא להיפגע בידי גורם חיצוני או להביא נזק על עצמו, בין במעשה בין מחדל, בשל מעשה שובבות, סקרנות, ואין בידו להעריך סכנות וסיכונים והוא חשוף יותר מאשר מבוגר לפגעי העולם הסובב אותו (ראה ע"א 2061/90 אילנה מרצ'לי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1), 802).

הנזק שנגרם לקטינה, במקרה זה, ניתן היה לצפותו. הוא היה עלול להתרחש גם למבוגר שפתח את דלת המקרר. במקרה זה אפשר לומר שכאשר מניחים מיחם מים רותחים על מקרר במטבח שהגישה אליו פתוחה לכל, וכל פתיחה אקראית של דלת המקרר תביא לשפיכת המים על גופו. ברור מכאן כי קמה חבות של הנתבעים.

קצין הבטיחות של המתנ"ס מציין עדותו: "אף אחד לא העלה על דעתו שאב הבית צריך להדריך את המנקה, שלא צריך לשים מיחם על המקרר".

"נעשה דבר, לא רק שהוא לא חכם אלא מטופש".

            (עמ' 7 – 8 לפרוטוקול מיום 16.11.05).

 

באשר להוראות הבטיחות נשאל קצין הבטיחות האם בדק אם מישהו הסביר לעובדת הניקיון על הוראות הבטיחות. שובתו של קצין הבטיחות: "אף אחד לא היה צריך להנחות לא לשים על המקרר את המייחם".

מכאן עולות שתי מסקנות. האחת, שקיימות הוראות לגבי הדרך והמיקום שבו צריך להעמיד מיחם, וכי המייחם הספציפי אינו המייחם הרגיל המוצב כהלכה. עובדת הניקיון, ביוזמתה, הניחה את המייחם הנוסף במקום שנראה לה הכי קרוב לנקודת החשמל ללא שיקול דעת כלשהו לגבי נושא הבטיחות ופעלה בניגוד להגיון הפשוט.

 

ההורים של הילדים שהשתתפו בחוג המתינו בסמוך לדלת הכניסה של הספרייה ברחבה הפנימית של המתנ"ס – הלובי. אין לטעון לרשלנות כלשהי בכך שילד יוצא מהדלת של הספרייה פונה לדלת הסמוכה לספרייה- המטבח על מנת לשתות מים. דבר זה הינו טבעי. אין צורך להוביל ביד ילד למרחק קצר שכזה. מה שנכון היה לעשות הוא, שאם רוצים למנוע כניסה של זרים לרבות ילדים למטבח, כי אז או שיש לנעול את המטבח או לעגן את אותם דברים העשויים ליפול ומסוכנים באופן שלא יוכלו לפגוע במי מהנכסים למטבח.

 

העידה הספרנית שרי שרעבי: "אם אבא עומד במרחק כמה צעדים אני מסתכלת שהילד הולך אליו, אני לא רודפת אחרי כל ילד" (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 18.1.06).

כל הילד מצוי בתוך המתנ"ס, אין צורך למסרו פיסית להורה באשר מדובר במתחם סגור. כאשר ילד צריך לצרת משערי המתנ"ס, כי אז חשוב איסוף הילד בידי הוריו או מישהו מוסמך אחר. וכפי שהעיד קצין הבטיחות, אחריות המתנ"ס לגבי נושא הביטחון והבטיחות, הינה עד שהילד עוזב את שערי המתנ"ס (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 16.11.05).

 

הספרנית העידה כי חלק מההורים אוספים את ילדיהם ליד הדלת וחלקם מול (ברחבה). היא לא ראתה את המקרה.

 

מר אורן שלמה מתאר כי הקטינה הספיקה להיות במטבח ולהיפגע מהמיחם עוד טרם בתו שלו, יצאה מן החוג בה השתתפה יחד עם הקטינה.

המדובר באירוע של הרף עין שלקח 2 – 3 שניות.

התובע 2 חיכה כמו כל הורה לבתו, ועוד טרם הגיע אליו פנתה הקטינה ישירות למטבח כדי לשתות ולא מצאתי כל התרשלות מצד האב. כפי שהעיד האב, אלמלא המיחם שהונח על המקרר המטבח היה מקום בטיחותי כמו כל מרחב במתנ"ס (ראה עמ' 2 לפרוטוקול, מיום 30.11.05).

 

בן עדות של אותו אורן שלמה לבין עדות מדריכת החוג עדיפה עדות אורן שלמה שראה הדברים בזמן אמת בעוד שהמדריכה לא. מכאן שהמקום שחיכה האב לבתו היה מקום מתאים וחיכו שם הורים נוספים.

 

לדברי קצין הבטיחות גם ילד בגיל הרך הולך לבדו לשירותים, ואין צורך ללוותו בידי מבוגר.

אב הבית מעיד כי לאחר אותו אירוע, רכש המתנ"ס תמ"י 4 והמיחם הגדול קשור עם כבל לקיר קבוע.

המסקנה הנובעת היא מאמור, שעובדת הניקיון, התרשלה בכך שהניחה מיחם וחיממה מים על גבי מקרר שר דלתו נפתחת כל עת. היא לא נקטה באמצעים הנדרשים על מנת לנעול את המטבח וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

 

לא מצאתי כי מי מהעדים עובדי המתנ"ס היטו את עדותם בשל התאונה שאירעה לבתו של מנהל המתנ"ס. אותם עובדים אינם תלויים לפרנסתם באביה של הקטינה, ודי בעדויות של העדים לתאונה שאינם מעובדי המתנ"ס הספריה כדי להצביע על הרשלנות הרבתית של עובדת הניקיון.

 

עובדת הניקיון לא זומנה להעיד על ידי הנתבעים, ומשכך, למעשה, אירוע התאונה אינו שנוי במחלוקת.

”סכנה שניתן למנעה באמצעים קלים ופשוטים, סביר הוא לדרוש מאדם לנקוט באמצעים כאלה, אף שאין הסכנה כה חמורה” (ראה ע"א 635/70 מנדלסון נ' קפלן, פ"ד כה(2), 113).

 

            לאור האמור קיימת חבות מלאה של הנתבעים לפגיעה שנפגעה התובעת.

 

8.         כתוצאה מהתאונה נגרמו לקטינה כוויות מדרגה II על פני כעשרים אחוז משטח גופה: בצוואר, בחזה, בשכם ימין, בגפה הימנית העליונה, כף יד ימין, ירך וברגל שמאל. במקומות מסוימים התפתחו צלקות, היפר טרופיות, ולפיכך הייתה זקוקה לחליפת לחץ, ויריית סיליקון למשך למעלה משנה.

התובעת אושפזה בבית החולים עד ליום 26.3.01. דהיינו, 14 יום. לאור מצבה, היו הוריה או מי מהם צמודים למיטתה במשך 24 שעות ביממה.

 

הטיפולים של הסרת תחבושות, קילוף עור, מריחת משחות, חבישות לחץ, ותרופות טשטוש הינם רק חלק ממסכת הייסורים והכאבים שעברה התובעת. גם לאחר שחרורה במשך תקופה של למעלה מחודשיים, המשיך בה הטפול האינטנסיבי.

 

9.         מומחה מטעם בית המשפט פרופ' דן מלר קבע כי לתובעת נותרו ויוותרו כתמים לא סדירים של שינויי גוון כהים ובהירים, עם מספר צלקות, באיזור החזה, השד הימני, בסיס הצוואר מימין, גפה ימנית עליונה, כתף שכם ימין, גב כף יד ימין, גב ירך שמאל, וכף רגל שמאל. לממצאים אלה משמעות יתר לאור העובדה שמדובר בילדה שבעתיד תהיה נערה ואישה. נכותה הצמיתה נקבעה בשיעור 15 אחוזים.

גם פרופ' שפיר מטעם הנתבעים מציין, כי שיעור הנכות הרפואית הכוללת המתאים הינו 15 אחוז. שני המומחים לא מצאו כי קיימת הגבלה מוטורית בעקבות הצלקות, אולם שניהם כאחד, סבורים, כי לפגיעה יש השלכות תפקודיות של התובעת, נוכח גילה ומינה. פרופ' שפיר ממליץ להעניק תוספת לנכות בגלל גילה ומינה של התובעת, והיה מוסיף על ה-10 אחוז, עוד 5 אחוזים.

 

פרופ' מלר אינו מסכים לטענת הנתבעים כי מדובר בנכות אסתטית לבד: 

”מה המשמעות של הצלקת לילדה בגילה של הנפגעת – יש לנו כאן שטחים של שינויי גוון באיזורים גלויים וצלקות לא גדולת אך יש צלקות ומה שנראה לעין זה המראה. בגיל הילדות הנערות היחס של החברה לפרט הוא אכזרי, אנשים לועגים, שואלים שאלות מביכות, זה מביא להמנעות מחשיפה, כל הכיתה הולכת לים והיא לא רוצה להחשף, זה מגביל בבגד, אחר כך הולכים לצבע, שוב יש בעייה חברתית עד שמגיעה ליציבות ויש לה מקצוע שלא קשור בחשיפה, לוקחות שנים רבות ואת זה אני לוקח בחשבון.”

 

פרופ' רפאל שפיר מציין, כי תוספת הנכות בגלל הגיל והמין, קיימת בשל כך שצלקות או שינויים בפיגמנטציה, יכולים להפריע לה בלבוש חשוף, בבגד-ים, בלבוש קייצי רגיל, ואף ביחסים בינאישיים, הצלקות יכולות להפריע, גם אם האיבר אינו חשוף. את שינויי הגוון מצא כמעט בכל האזורים בהם היא נכוותה.

 

לאור האמור מאמץ אני את חוות הדעת של פרופ' מלר בתחום הפלסטי וקיימת לתובעת נכות, בשיעור של 15 אחוזים.

 

10.        שקלתי, מאחר וטובת הקטין מול עיני בית המשפט, אם לא ראוי למנות למנות מומחה בתחום הפסיכולוגיה והנפש. הורי התובעים 2 ו-3 סרבו בתוקף לעשות כן.

לא ברור מדוע מחד מתנגדים ההורים לכך, ומאידך, מתארים הם בעיות חברתיות של הרטבה בלילה, חשש מללכת לישון אצל חברות במסיבות פיג'מה, ומוסיפה ב"כ התובעת ואומרת שללא ספק הותירה התאונה והפגיעה צלקות בנפשה של התובעת.

 

העיד התובע 2:

”הבת שלי לא תגיע לפה גם אם אני אקבל אפס שקלים במשפט זה, זה אפילו לא נושא לדיון. לא היה לה טיפול בשטח הפסיכולוגי... לגבי הסיוע המקצועי הפסיכולוגי- להערכתנו מהלך של כניסה למסלול של טיפול ינציח מצב של ילדה חריגה. ויהפוך למעין נבואה שמגשימה את עצמה. אנו מטפלים בזה במסגרת התא המשפחתי” (עדות התובע 2 עמ' 8 לפרוטוקול מיום 30.11.05).

 

לשאלת בית המשפט:

"האם לא כדאי להקפיא את ההליך ולחכות עד שגלי תתבגר ואז שתוכל היא להתמודד עם הסיטואציה ולהעיד, אני משיבה שחשבנו על כך ודחינו בתוקף, ולו בגלל שהילדה לא תצטרך לעמוד במעמד כמו שאנו עומדים בו היום. ברור לנו שכמו ששואלים אותנו מה יש לך ביד, מה קרה ישאלו אותך בהמשך. אנו מנסים לעבוד איתה על הצד הרגשי שלה. אנחנו מפצים אותה בהרבה ומטפחים את הביטחון העצמי שלה כדי שבגיל ההתבגרות לא יעלה לה משהו בראש שזה עולה לסדר היום. אני לא רוצה שהיא תרגיש רע. אם אנחנו גורמים לה לחשוב שהיא יפה ולא רואים את זה (את הצלקות) אז אולי באיזה שהוא מקום בדיון העתידי היא תחשוב שמשהו לא בסר איתה. אני רוצה לנעול את זה. אנחנו לא בונים על הכסף של התביעה. אני יודעת שזה הכסף של גלי. אנחנו נעזור לה בכל מה שהיא תצטרך נעזור לה לטפל אם יצוצו איזה שהם בעיות. אנחנו לא רוצים שיתחקרו אותה גם בגיל 40 היא עלולה להרגיש רע עם זה” (עדות האם, התובעת 3 בעמ' 11 לפרוטוקול מיום 21.11.05).

 

מאחר וקיימת התנגדות כה נחרצת של ההורים וב"כ התובעת למינוי פסיכולוג או פסיכיאטר, אף לענין טיפולים שעשויה התובעת להזקק להם, אין ביתה משפט יכול להתייחס לראיות בתחום הנפשי.

 

11.        אין ספק כי לקטינה נגרם כאב וסבל וגם להוריה באשר כוויות כדוגמת אלה שארעו לתובעת מכאיבות מאד וקשה גם סבלם של ההורים הרואים את כאבי בתם.

 

את שיעור הנזק הלא ממוני יש לקבוע בהתחשב בנסיבות של כל מקרה ומקרה ויש להתייחס לא רק לחומרת הארוע אלא גם להשלכותיו ארוכות התווך ובמקרה של צלקות

ניתן לומר כי מדובר בפגיעה לכל החיים . ברור גם כי עד שתעבד הקטינה את נכותה, נפגעה שמחת חייה , היא תהא רגישה ובעלת תחושת נחיתות ובושה , עד אשר תתבגר.

 

במקרה זה רואה אני לנכון לפסוק לתובעת 150,000 ₪ בגין כאב וסבל .

 

12.        לנכות של התובעת השלכה תפקודית באשר מחמת מומה צומצמה קשת העיסוקים והמקצועות שיהיו פתוחים בפניה.

היא לא תוכל לעסוק בכל מקצוע שיש בו חשיפה של הגוף ואף לא של חלקים מגופה באשר צלקותיה הינם באזורים מרובים. היא גם לא תוכל לעסוק במקצועות בהם יש חשיפה לשמש.

בנוסף, הצלקות עשויות להרתיע אנשים אחרים מקיום קשרים עם התובעת.

 

לא ניתן לומר כי נכותה התפקודית בעקבות הצלקות מגעת כדי נכותה הרפואית הפלסטית באשר מומה לא פוגע בכל קשת המקצועות אלא רק בחלקם.

 

לאור האמור מוצא אני כי יש לאמוד את נכותה בצורה גלובלית בראש נזק זה בסך של 120,000 ₪ באשר מומה מקטין את כושר ההשתכרות שלה ואת התערותה בשוק העבודה.

 

13.        אין ספק כי להוריה של התובעת נגרמו הפסדים, הן בשל הצורך לשהות במחיצתה בשעה שהיתה מאושפזת והן בשל הצורך להיות איתה גם בתקופה ששהתה בביתה ונזקקה לטיפולים בבית ובנוסף, הפסד שנגרם כתוצאה מנסיעות לביקורות שונות .

לא מצאתי ראיות לכך כי קידומה של אם הקטינה, התובעת 3, נפגע עקב פציעת בתה והנני מעריך את ההוצאות שנגרמו ויגרמו לתובעים 2 ו- 3 בסך של 7,000 ₪.

בנוסף, נאלצו התובעים 2 ו- 3 להעזר בעת שהייתם בבית החולים בעזרה בטיפול בילדיהם הקטינים האחרים ואת סכום העזרה מעריך אני בסך 3,000 ₪ לרבות הפסדי עבודה ונסיעות של אותם אלה שעזרו לתובעים.

 

14.        בגין הוצאות רפואיות והוצאות ביגוד הכוללות בגדים המסתירים את הצלקות לעבר ולעתיד נפסק סך של 15,000 ₪ .

בגין נסיעות לעבר ועתיד של ההורים סך של 5,000 ₪.

 

סך הכל נזקי התובעת 300,000 ₪ נכון ליום פסק הדין.

 

15.        הנתבעים טוענים כי התובע 2 שהינו הצד השלישי התרשל בכך שלא השגיח על בתו הקטינה ונתן לה להסתובב בצורה חופשית ברחבי המתנ"ס ללא כל השגחה וללא שמירה ועל כן ארעה התאונה.

 

אין דעתי כדעת הנתבעים, באשר הצד אבי הקטינה לא היה צריך להכנס לחדר הספריה לאחוז בידה של בתו כל העת. המתנ"ס כולו צריך להיות מוגן מכל פגע לילדים בכל גיל והתאונה יכולה היתה להתרחש לכל אדם. כל עוד המטבח לא היה סגור וכל עוד לא הונח המייחם במקום יציב ומאובטח, קיימת התרשלות רבתית של המנקה. במיוחד נכון הדבר כאשר מרתיחים מים במקום פתוח לקהל ילדים.

 

אין לבוא חשבון עם הורה אשר במקום סגור נותן לילדתו ללכת בעצמה בין לשרותים, בין למטבח ואלמלא הונח המייחם ברשלנות לא היתה מתרחשת התאונה.

ברור גם כי משיוצאת ילדה בת 3.5 מחדר הספריה ואף אם האב עומד מטרים ספורים מהפתח, סביר הדבר ואם הילדה בוחרת לרוץ לשרותים או להכנס למטבח שבדלת הסמוכה, אין למנוע זאת ממנה ואם ארעה התאונה, ארעה היא ללא רשלנות כלשהי של האב.

 

יוער שאם היה נגש האב יחד עם הקטינה למקרר על מנת להוציא שתיה, סביר להניח שאף הוא לא היה שם לב לכך שרגל אחת של המייחם נשענת על הדופן העליונה של הדלת וגם אז היתה מתרחשת התאונה.

 

כפי שהעיד שלמה אורן, הארוע התרחש כהרף עין ולא ניתן למנעו על ידי התנהגות אחרת של אבי הקטינה.

 

16.        לאור האמור מתקבלת התביעה ונדחית ההודעה לצד שלישי.

 

הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 300,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

כמו כן ישאו הנתבעים בהוצאות ובשכ"ט הנתבעים בתביעה ובהודעת צד ג' בסך 60,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

           

            המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום ט"ז בשבט, תשס"ז (4 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים

 

                                                                               

דוד גלדשטין, שופט

 

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 07/01/2008
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 07/01/2008 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו