לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > ביטוח ומבטחים > ביטוח רכב > א 1473/06 (שלום ראשל``צ) שימונוב אוריאל נ` חברת ביטוח שירביט | ישראל | 22/12/2007
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | הפקרת מפתחות רכב | א 1473/06 (שלום ראשל``צ) שימונוב אוריאל נ` חברת ביטוח שירביט
עוד בביטוח ומבטחים
וביטוח רכב
חדשות
ישראל | החלקה של נהג אוטובוס בתוך האוטובוס הוכרה כתאונת דרכים
ישראל | נזק שנגרם לרכב עקב תדלוק בדלק לא נכון מכוסה במסגרת פוליסת...
ישראל | חברת ביטוח פטורה מלפצות נהג שיכור שרכבו נפגע בתאונת דרכים
ישראל | ``הפניקס`` יפצו נכה גם על שווי האביזרים ברכב ולא רק על שו...
ישראל | חברת ``כלל`` לא קיימה את חובותיה כלפי הלקוח ותפצה אותו
מאמרים
ישראל | ההבדלים בין ביטוח רכב מקיף לביטוח צד ג`
ישראל | ביטוח בריאות פרטי: מה שצריך לדעת לפני שחותמים
ישראל | מרמה בתביעות ביטוח
ישראל | אייל בן שלוש - המפקח על הביטוח
פסיקה
ישראל | א 6105/06 (שלום י-ם) דקלו שמואל נ` מגדל חברה לביטוח בע``מ
ישראל | ת.א 19053/06 (שלום ת``א) ביטון נ` אישי ישיר
ישראל | א 760343/03 (שלום ת``א) הכשרת הישוב חברה לביטוח נ` בטש
ישראל | א 172514/02 (שלום ת``א) איי.אי.ג`י נגד שלומוב אנטולי
ישראל | א 001416/04 (שלום פ``ת) דהן אלי ליאור נ` הראל חברה לביטו...
מקורות מקוונים
ישראל | אתר ביטוח חובה
ישראל | ביטוח רכב
ישראל | אתר סוכנות ``Israbit ``
ישראל | ביטוח רכב - רוזין
ישראל | ביטוח רכב - הפניקס
פסיקה בביטוח ומבטחים וביטוח רכב מישראל | 22/12/2007
א 1473/06 (שלום ראשל``צ) שימונוב אוריאל נ` חברת ביטוח שירביט
כב` השופטת דליה גנות, סגנית נשיא  :מחבר
א 1473/06 (שלום ראשל``צ) שימונוב אוריאל נ` חברת ביטוח שירביט - בקובץ א 1473/06 (שלום ראשל``צ) שימונוב אוריאל נ` חברת ביטוח שירביט - בקובץ  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

 

תאריך: 12/12/2007

א 1473/06

בבית משפט השלום בראשון לציון

בפני כב' השופטת דליה גנות, סגנית נשיא

שימונוב אוריאל נ' חברת ביטוח שירביט

 

עובדות

 

התובע הניח את מפתחות מכוניתו בשורת המושבים הראשונה בטריבונות הקיימות באולם ספורט בו התאמן. מאן דהוא גנב את מפתחות המכונית, ובאמצעותם גנב את המכונית.

לטענת הנתבעת, חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בביטוח מקיף, מעשי התובע הם משום הפקרת מפתחות הרכב, ולכן אין על הנתבעת חובה לפצות את התובע.

 

נקבע

 

1. בית המשפט מציין כי ההלכה קובעת כי המבטח פטור מחבותו בהתקיים שני תנאים מצטברים: 1. סטייה ניכרת מרמת הזהירות הנדרשת (תנאי אובייקטיבי). 2. המבוטח התנהג מתוך מצב נפשי של פזיזות או אי אכפתיות (תנאי סובייקטיבי).

 

2. במקרה דנן, התובע אשר הניח את מפתחותיו, ביחד עם מפתחותיהם של כל השחקנים הנוספים, פעל באופן רגיל ונורמטיבי. כלומר, בית המשפט קובע כי התנהגות התובע אינה רשלנית, ולכן לא מתקיים היסוד האובייקטיבי.

 

3. כמו כן, בית המשפט מציין כי התובע לא נהג בפזיזות או באי אכפתיות.

 

4. בית המשפט קובע כי אין לקבוע אשם תורם בדיני הביטוח במקרה של רשלנות שאיננה רשלנות רבתי.

 

5. לכן, בית המשפט מקבל את התביעה, ופוסק כי הנתבעת תפצה את התובע בסכום של 57,084 (שווי הרכב).

 

 

 

 

בית משפט השלום בראשון לציון

א 001473/06

 

בפני כבוד השופטת דליה גנות        

סגנית נשיא

 

12/12/2007

 

 

 

 

 

בעניין:

שימונוב אוריאל

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד ערן סגל

התובע

 

 

נגד

 

 

חברת בטוח שירביט

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד מרדכי תגר

הנתבעת

 

פסק דין

 

 

1.     בפניי כתב תביעה אשר הוגש על ידי מר אוריאל שימונוב (להלן: "התובע") כנגד שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

 

העובדות הצריכות לעניין

2.         התובע היה הבעלים והמחזיק של מכונית מסוג הונדה סיוויק (S.R) מ.ר. 17-026-45 שנת ייצור 1999 (להלן: "המכונית"). המכונית בוטחה בפוליסת ביטוח מקיף אצל הנתבעת, בפוליסה שמספרה 05-420019477-42 (להלן: "הפוליסה").

בתאריך 1/9/05 בשעות הערב נסע התובע עם המכונית לאימון באולם ספורט המצוי באור יהודה (להלן: "אולם הספורט"). התובע החנה את מכוניתו בסמוך לאולם הספורט, נעל אותה והניח את מפתחות המכונית יחד עם ארנקו בשקית ניילון אשר הונחה במהלך האימון על שורת המושבים הראשונה בטריבונות הקיימות באולם הספורט.

התובע מבהיר כי הניח את השקית במקום כפי שעשו "יתר השחקנים" (סע' 3 לתצהיר). בסיום האימון התברר כי מאן דהוא גנב את מפתחות המכונית שהיו בשקית, ובאמצעותם גנב את המכונית.

 

התובע הגיש לנתבעת דרישה לפצותו בגין גניבת המכונית, בהתאם לפוליסה, אלא שהנתבעת דחתה את דרישתו בנימוק שהתובע לא קיים את תנאי הפוליסה הקובעים בין היתר כי "על המבוטח לשמור על מפתחות הרכב ולא להפקירם...", קרי: הנתבעת ראתה בהנחת המפתחות בשקית על שורת המושבים הראשונה – הפקרת מפתחות הרכב, הפקרה אשר איפשרה את גניבתם וגניבת המכונית באמצעותם.

 

3.         זה המקום לציין כי העובדות אשר פורטו לעיל אינן שנויות למעשה במחלוקת, והמחלוקת סבה סביב השאלה המשפטית, האם הנחת המפתחות בשקית נילון על שורת המושבים הראשונה באולם הספורט, מהווה הפקרתם.

 

            דיון

4.         הפסיקה והאקדמיה דנו רבות בשאלה מהו סטנדרט ההתנהגות הנדרש ממבוטח, וכיצד הוא משפיע על חבותו של המבטח.

 

"בפסיקה עקבית ורצופה גיבש בית המשפט העליון הלכה הקובעת

כי התנהגות בלתי זהירה של המבוטח, תפטור את המבטח מחבותו

על פי הפוליסה, וזאת בהתקיים שני תנאים מצטברים, האחד אוביקטיבי

(פיסי) והשני סוביקטיבי (נפשי). התנאי האוביקטיבי הוא כי המבוטח

סטה סטייה ניכרת מרמת הזהירות הנדרשת (רשלנות רבתי). התנאי

הסוביקטיבי הוא כי המבוטח התנהג מתוך מצב נפשי של פזיזות

או אי איכפתיות".

 

(י. אליאל "דיני ביטוח" (התשס"ב-2002) 213; ע"א 397/58 החברה לאחריות "לונדון אינשורנס" נ' חברת תנורא בע"מ, פ"ד יג, 1368; ע"א 418/74 עממית חברה לביטוח בע"מ נ' וינברגר, פ"ד כט(1) 303; ע"א 56/77 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' סטארפלסט, פ"ד לג(1) 337).

 

באשר ליסוד האוביקטיבי – מעצם הגדרתו מובן כי מדובר במבחן האדם הסביר, דהיינו,

האם אדם סביר היה נוהג כמו התובע במקרה דומה, אם לאו. ודוק: גם אם סטה התובע

מרמת הזהירות של אדם סביר, אין די בסטיה קלה מהנורמה, כי אם

 

 

"... אלא מן הדין הוא להראות כי הסטייה היא ניכרת. אמת הדבר,

גם סטיה "קלה" אינה רצויה..." (פרשת לה נסיונל), אולם בעוד

שהדין סובל סטיה קלה מנורמת הזהירות המקובלת, ומחייב את

המבטח לשפות את המבוטח בגין נזקו, אין הוא סובל סטייה

ניכרת מנורמת הזהירות המקובלת, ובמקרה כזה, מופטר המבטח

מתשלום תמלוגים על פי הפוליסה".

 

ומהו ביטויו של אותו מרכיב אוביקטיבי בבחינת התנהגותו של האדם הסביר?

 

"המרכיב האוביקטיבי, שהוא מרכיב פיסי, ביטויו בכך שהמבוטח

סוטה באופן ניכר ממה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות,

או כאשר סטייתו הניכרת מתבטאת באי עשיית מעשה שאדם סביר

ונבון היה עושה באותן נסיבות"

 

(ע"א 465/84 גאזי טוביה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) בעמ' 7).

 

באשר ליסוד הנפשי – מדובר בהתנהגות הנובעת מפזיזות ואי איכפתיות, כלומר, מדובר במצב בו המבוטח מודע וער לכך שהתנהגותו עלולה לגרום לגניבת מכוניתו, ובכל זאת נמנע מעשיית המעשה אשר ימנע את התוצאה המזיקה.

 

במאמר מוסגר אציין כי

 

"ראוי אולי לעמוד בענין זה על ההבדלים הקיימים בין התנהגות מתוך

מצב נפשי של פזיזות, לבין התנהגות מתוך מצב נפשי של אי אכפתיות...

המבוטח פועל מתוך מצב נפשי של פזיזות אם הוא חוזה כאפשרות

קרובה כי התנהגותו תביא לתוצאה המזיקה. הנדבך המרכזי במצב זה

הוא ידיעתו בפועל של המבוטח כי התנהגותו עלולה לגרום לתוצאה

מזיקה (אין די בכך שהמבוטח צריך היה לדעת כי התנהגותו עלולה

להביא לתוצאה זו). התנהגות מתוך מצב נפשי של אי איכפתיות,

לעומת זאת, מחייבת קיומו של נדבך נוסף מעבר להערכת הסיכון

בפועל (פזיזות). התנהגות אי איכפתית משמעה הערכת הסיכון

בפועל תוך התייחסות אדישה או מנוכרת לגבי סיכון זה"

 

(י. אליאס "דיני ביטוח" התשס"ב-2002, 219).

 

            ומן הכלל אל הפרט:

5.         הפוליסה נשוא הדיון כוללת בפרק המיגון הנחיה על פיה "על המבוטח לשמור על מפתחות הרכב ולא להפקירם".

נשאלת השאלה האם הנחתם של המפתחות בתוך שקית נילון אטומה על שורת המושבים הראשונה בטריבונה הנמצאת באולם הספורט, יחד עם שקיותיהם של השחקנים האחרים, מהווה הפקרת המפתחות, ולעניות דעתי, התשובה לשאלה זו היא שלילית, ואבאר.

 

כפי שציינתי, אין מחלוקת כי השקית ובה המפתחות הונחה על שורת המושבים הראשונה המצויה באולם הספורט, וכי "המפתחות נגנבו מתוך אולם הספורט" (עמ' 1 שורה 6). התובע הבהיר כי "המפתח היה בשקית עם הארנק שלי בשורה ראשונה..." (עמ' 2 שורה 6). עוד הבהיר התובע כי "היה לי קשר עין עם השקית הזאת, אבל אני גם משחק וגם מסתכל" (עמ' 2 שורה 9). התובע חזר על גירסתו באופן עקבי, ותיאר בהגינות ובאופן מעורר אמון את אופן המשחק, ואת העובדה שניצב לסירוגין עם פניו ועם גבו לשקית, ובלשונו "רוב הזמן הייתי גם עם הגב למפתחות ולשקית" (עמ' 9 שורה 7) והסביר כי "במהלך המשחק בחלקו הייתי עם פני לכיוון הטריבונה עליה היו מונחים המפתחות, ובחלקו הייתי עם גבי לכיוון אותה טריבונה" (עמ' 9 שורות 13-12), ואכן אך טבעי הוא כי אדם משנה את כיוונו כל הזמן במהלך משחק כדורעף. התובע מבהיר כי האימון הספורטיבי התחלק לשניים. בחלק מהזמן עסקו השחקנים באימון כושר (עמ' 9 שורות 13-12) שאז "... כל הזמן הסתכלתי על השקית" (עמ' 9 שורה 14), וכאמור, במהלך המשחק עצמו, הביט התובע וראה את השקית לסירוגין, מכאן ברור, כי התובע אשר הניח את המפתחות בשקית ניילון אטומה (יחד עם ארנקו ומכשיר הטלפון שלו – עמ' 9 שורות      18-17) ביחד עם מפתחותיהם של כל השחקנים הנוספים, פעל באופן רגיל ונורמטיבי.

האם ניתן לראות בהתנהגותו של התובע סטייה מכללי הזהירות של אדם סביר בהתאם למבחן האוביקטיבי? ודאי שלא. מדובר באולם ספורט אשר אינו כולל חדרים נוספים או ארונות נוספים, ומכל מקום לא נטען אחרת.

משכך, לא היתה ברירה בידי השחקנים אלא להניח את חפציהם האישיים קרוב ככל הניתן אליהם עצמם, דהיינו, על השורה הראשונה של הטריבונות.

 

ב"כ הנתבעת חזר וטען כי אילו היה התובע מניח את השקית ובה מפתח המכונית בצידו האחר של האולם, כי אז לא היתה השקית נגנבת, או שביצוע הגניבה היה מקשה על הגנב, אלא שמדובר באמירה סתמית ובלתי מבוססת, בבחינת ספקולציה שכל מטרתה להימנע מתשלום תגמולי הביטוח להם זכאי התובע.

 

הנני קובעת כי התנהגותו של התובע, בשימו את שקית הניילון ובה המפתחות על השורה הראשונה בטריבונה, הינה התנהגות הגיונית וסבירה, ואין בה כל סטיה מרף התנהגות הסביר והנורמטיבי המצופה מאדם בסיטואציה נשוא כתב התביעה. ודוק: גם אם הייתי סבורה כי התנהגותו של התובע היוותה סטיה מהתנהגותו של האדם הסביר בסיטואציה האמורה – ואינני סבורה כך – כי אז, ודאי שאין מדובר בסטייה ניכרת מכללי הזהירות המקובלים, ובוודאי שאין מדובר "באי עשיית מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות" (ע"א 465/04, שם), ולראייה, כל שחקני הקבוצה הניחו את חפציהם האישים באותו מקום בדיוק. האם התנהגותם של כל אותם אנשים לוקה בחוסר סבירות? לא ולא.

גם היסוד הנפשי אינו מתקיים בעניין שבפניי, ולא ניתן להאשים את התובע בפזיזות או אי איכפתיות. נהפוך הוא, התובע חזר והבהיר בעדותו כי "אני אומר שהסתכלתי כל הזמן כי פחדתי שיגנבו. זה בא מבפנים. אני דאגתי להסתכל כדי שלא יגנבו..." (עמ' 9 שורות 22-21), האם ניתן לכנות התנהגות זו כפזיזה או אי איכפתית?? ודאי שלא. התובע הבהיר הבהר היטב כי חשש מגניבה, ולכן הסתכל על השקית לעיתים קרובות, על מנת למנוע גניבה, ומשכך, גם היסוד הנפשי הנדרש לקביעת הפקרת נשוא הביטוח אינו מתקיים בעניין אשר בפניי.

 

 

אשם תורם

 

6.           הנתבעת טוענת בסיכומיה בשפה רפה לקיומו של אשם תורם.

הגישה הרווחת בפסיקה – אם כי הסוגיה לא נדונה בבית המשפט העליון – הינה כי לא

ראוי להשתמש בתורת האשם התורם בתחום דיני הביטוח, במקרה של רשלנות שאיננה

רשלנות רבתי, ונקבע:

 

                        "תורת האשם החוזי התורם מנוגדת, למיטב הבנתי, לגישה המקובלת

בדיני הביטוח לפיה מגינה פוליסת הביטוח על המבוטח גם מפני

רשלנותו הוא. עצם התרשלותו של המבוטח אינה עילה לפטור את

מבטחו מאחריות על פי חוזה הביטוח, גם אם כוללת הפוליסה תנאי

המחייב נקיטת אמצעי זהירות מצד המבוטח. החלתה של תורת

האשם החוזי התורם על דיני הביטוח תכניס בדלת האחורית את

אשר כניסתו נאסרה בדלת הראשית. כך נמצאנו עוקפים את

ההכרה בכך שמבוטח שהתרשל עדיין זכאי לפיצוי מעם מבטחו

ונמצאנו מפחיתים תגמולי הביטוח בשל התנהגותו של המבוטח

שאינה מגיעה לדרגת רשלנות רבתי".

 

(ת.א. 44694/96 רחל שבת נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם), גישה זו מקובלת גם על י. אליאס, דיני ביטוח (התשס"ב-2002), בעמ' 239-237 וכן: ת.א. (ת"א) 577734/99 כהן נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); ת.א. 133272/01 עוזר מנשה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)).

 

ואציין במלוא הענווה, כי הנני מסכימה עם האמור, וסבורה כי אין לקבוע אשם תורם בדיני הביטוח במקרה של רשלנות שאיננה רשלנות רבתי. מעבר לצורך יצויין כי תכליתו של חוזה הביטוח הינו לפצות את הניזוק בגין נזק שנגרם על ידי מזיק שדאג לכרות חוזה ביטוח עם המבטח. לא מצאתי בחוזה הביטוח, או בחוק חוזה הביטוח קביעה על פיה יישא המזיק באשם תורם, ככל שאשם זה הוכח, והרי מלכתחילה טורח המבוטח לכרות חוזה ביטוח אשר יוודא את תשלום נזקו של הניזוק, בין היתר במקרים בהם התרשל במידה כזאת או אחרת, וכל זמן שאין מדובר ברשלנות רבתי, שאם לא נאמר כן, הרי שבכל תיק ותיק יידרש בית המשפט לקביעת אשמו התורם של המבוטח, דבר המנוגד הן לתכלית חוזה הביטוח והן לתכלית החוק.

 

הקלת הסיכון

7.           הנתבעת טוענת כי התובע לא נקט באמצעים להקלת סיכון המבטח על פי סע' 21 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן:  "החוק"). לא היה כל מקום להעלות טענה זו, שכן סעיף זה אינו מכוון כלל וכלל למקרה נשוא כתב התביעה, ויש להתפלא על עצם העלאתו.

 

הנזק

8.           התובע תובע פיצוי בגין אובדן הרכב בהתאם למחירון השמאי לוי יצחק, בגין רדיו דיסק מסוג קנווד וכסא בטיחות לילד שהיו מותקנים ברכב במועד גניבתו, וכן פיצוי בגין השכרת רכב למשך ארבעה חודשים.

              

8.1      8.1   ערך הרכב – בהתאם לפוליסה הרלבנטית, יש לקבוע את ערכו של הרכב בהתאם למחירון השמאי לוי יצחק. עיון במחירון (ת/1) מגלה כי במועד הגניבה, דהיינו 9/05, עמד ערכו של הרכב על סך של 50,000 ₪ בתוספת "יד ראשונה" בשיעור של 2%, בסך של 1,000 ₪, סה"כ 51,000 ₪ למועד הגניבה.

הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את ערך הרכב, ולדבריה "אף אם ברצונו של התובע להסתמך על מחירון לוי יצחק, הרי שמדובר במלוא המחירון כפי תנאי הפוליסה דהיינו, היה עליו להביא שמאי ולהעריך את הרכב על פי כל הפרמטרים שבחוברת ... ולא להסתמך רק על המחיר הנקוב..." (סע' 14 לסיכומי הנתבעת). יש להצר על כי הנתבעת אינה חסה על זמנו של בית המשפט, ובוחרת להעלות טענות סרק. ראש וראשונה, התובע אינו מסתמך על מחירון יצחק לוי משום ש"ברצונו" לעשות כן, אלא דווקא משום שהוא מסתמך על הוראות הפוליסה הקובעות כהאי לישנא "כי הבסיס לקביעת ערך הרכב בעת תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן מוחלט או בגין גניבתו של הרכב הוא "מחירון מכוניות משומשות וחדשות" – בתוקף כפי שפורסם ע"י יצחק לוי. בהוצאת תעבורה וסקרים בע"מ, בסמוך ליום קרות מקרה הביטוח" (עמ' 21 לתנאים הכלליים של הפוליסה), ומשהוגש המחירון (ת/1) הרי שהתובע יצא ידי חובתו בהוכחת ערך הרכב.

 

הנתבעת טענה בסיכומי כי "ברור שעל המבוטח להראות מה הנזק שנגרם לו" בגין ירידת ערך כתוצאה מפגיעות קודמות ברכב. אלא מאי? מה שכל כך ברור לנתבעת, אינו ברור כלל וכלל, ולמעשה, הדבר הברור היחיד הינו שאם הנתבעת טוענת כי יש להפחית משווי הרכב סכומים כאלו ואחרים, הרי שנטל ההוכחה מוטל על הנתבעת דווקא, והנתבעת לא רק שלא הרימה נטל זה, אלא שאף לא עשתה כל מאמץ לנסות ולהוכיח את טענותיה. התובע בהגינותו הבהיר כי היה לו נזק בעבר כתוצאה מברד, והרכב אף היה מעורב בתאונת דרכים, וכי היתה ירידת ערך מסוימת אלא שהתובע לא ידע לומר את שיעורה, וענה ברוח זה לשאלותיו הספקולטיביות של ב"כ הנתבעת בנושא זה. בפועל לא הוכח כי היתה בעבר ירידת ערך, וממילא לא הוכח שיעורה, ומשכך, אין מקום לבצע הפחתות כלשהן בגין ירידת ערך.

 

עיון במחירון יצחק לוי הרלבנטי מעלה כי ערך הרכב במועד הגניבה היה בסך של 50,000 ₪, בתוספת 2% בהיות התובע "יד ראשונה", ובסה"כ 51,000 ₪, ובשיערוך להיום, סך של 56,083 ₪ (במעוגל).

 

במאמר מוסגר יצויין כי הנתבעת סברה שהתובע לא הוכיח את מספר הקילומטרים שהרכב עבר, ומשכך, אליבא דנתבעת, התכוונה כנראה לטעון כי יש לבצע הפחתות נוספות בהתאם למחירון יצחק לוי, בגין מספר הקילומטרים שנסע הרכב, אלא שגם כאן, נתפסה הנתבעת לכלל טעות, שכן התובע נחקר בשאלה זו, והעיד שהרכב נסע בין 130,000 ק"מ ל-140,000 ק"מ, דהיינו, אין לבצע הפחתה כלשהיא בגין קילומטראז' גבוה מהמקובל.

 

8.2      8.2   הרדיו וכסא הבטיחות – באשר לרדיו טייפ, עיון בפוליסה מגלה כי התובע זכאי לפיצוי בגין גניבת הרדיו טייפ בסכום של 1,200 ₪, בניכוי השתתפות עצמית בסך של 290 ₪, ובשיערוך להיום, סך של 1001 ₪.

באשר לכסא הבטיחות – הכסא לא בוטח במסגרת הפוליסה ועל כן יש לדחות עתירה זו.

 

8.3      8.3   פיצוי בגין השכרת רכב חלופי – עיון בפוליסה מגלה כי במקרה של גניבת הרכב זכאי התובע לרכב חילופי לתקופה של עד 7 ימים, החל מהיום השני לקרות מקרה הביטוח.

לא ברור האם התובע קיבל מהנתבעת רכב חלופי למשך אותם שבעה ימים, אולם ברור כי הפוליסה אינה כוללת כיסוי עבור רכב חלופי למשך ארבעה חודשים. לא זו אף זו, מסיכומי התובע עולה כי התובע נמנע מלשכור רכב, וטען על דרך הסתם כי השתמש ברכביהם של בני המשפחה, ודומני כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין כך.

 

9.           סוף דבר, ניתן בזאת פסק דין על סך 57,084 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ כחוק, ובצירוף הוצאות אגרה.

 

 

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

 

ניתן היום כ"א באב, תשס"ז (5 אוגוסט 2007) בלשכתי.

 

                                                                               

דליה גנות, שופטת

ס. נשיא

 

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 22/12/2007
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 22/12/2007 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו