לחיפוש לחצו לחיפוש לחצו
דף בית > פסיקה > אחריות, רשלנות והתרשלות > רשות מקומית > א 3330/04 (שלום רחובות) גת בלומברג שושנה נ` עיריית נס ציונה ואח` | ישראל | 18/11/2007
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין עמוד הבית לחדשות נוספות לחצו למאמרים נוספים לחצו לפסקי דין נוספים לחצו לחוקים לחצו למקורות מקוונים לחצו
 
ישראל | נפילה בירידה ממדרכה | א 3330/04 (שלום רחובות) גת בלומברג שושנה נ` עיריית נס ציונה ואח`
עוד באחריות, רשלנות והתרשלות
ורשות מקומית
חדשות
ישראל | 125 אלף ש``ח פיצוי לאדם שנפל לבור
ישראל | נקבע כי עיריית אחראית על מחדלי קבלן מטעמה
ישראל | פיצוי לילד שנפל ממבנה נטוש
ישראל | עיריית עכו חויבה לפצות נער שנכווה ממדורת ל``ג בעומר
ישראל | רוכב אופניים שהתנגש ברוכב אחר טוען לרשלנות של העירייה
מאמרים
ישראל | נפלת במדרכה ? אתה עשוי להיות זכאי לפיצוי מהעירייה
ישראל | אחריות רשויות מרכזיות ומקומיות לנזקי שיטפונות
ישראל | רכושך ניזוק בעת שהייתך במלון? אחריות בעל המלון- מוחלטת
ישראל | אחריות למוצרים פגומים
ישראל | הכיס העמוק של הטראומה
פסיקה
ישראל | ת``א 3495-06-09 (שלום חיפה) פריד נ` עיריית חיפה
ישראל | ת``א 46846-07-10 (שלום חיפה) עיברי נ` עיריית עכו
ישראל | ת``א 30723-07 (שלום ת``א) גרינשפן נ` קרן קיימת לישראל
ישראל | ת.א 44619-06 (שלום ת``א) סרנו נ` עיריית ראשון לציון ואח`
ישראל | ת.א 34946-08-10 (שלום ת``א) חורי ואח` נ` עיריית רמת גן וא...
חקיקה
ארצות הברית | הצעת חוק חדשה: רפורמה בביטוח רשלנות רפואית
מקורות מקוונים
ישראל | אתר עורכי דין - רשלנות רפואית
ישראל | אתר nrg - פורום בנושא רשלנות רפואית
ישראל | נענע - פורום בנושא רשלנות רפואית וזכויות החולה
ישראל | תפוז - פורום בנושא רשלנות רפואית
פסיקה באחריות, רשלנות והתרשלות ורשות מקומית מישראל | 18/11/2007
א 3330/04 (שלום רחובות) גת בלומברג שושנה נ` עיריית נס ציונה ואח`
השופטת ריקי שמולביץ  :מחבר
א 3330/04 (שלום רחובות) גת בלומברג שושנה נ` עיריית נס ציונה ואח` - בקובץ א 3330/04 (שלום רחובות) גת בלומברג שושנה נ` עיריית נס ציונה ואח` - בקובץ  מסמכים מצורפים
גרסה להדפסה

 

תאריך: 12/11/2007

א 3330/04

בית משפט השלום רחובות

בפני כב' השופטת ריקי שמולביץ

גת בלומברג שושנה נ' עיריית נס ציונה ואח'

 

העובדות

 

תוך כדי הליכת התובעת ברחוב בתחומה של עיריית נס ציונה, נתקלה רגלה הימנית בתעלה פתוחה בכביש בצמוד למדרכה, והתובעת נפלה ארצה תוך שהיא בולמת נפילתה באמצעות זרוע וכף ימינה.
בעקבות הנזקים אשר נגרמו לה, הגישה התובעת תביעה לפיצויים כנגד עיריית נס ציונה.

 

 

נקבע

 

1. בית המשפט מציין כי השארת תעלה פתוחה בעומק משתנה בכביש המהווה דרך ציבורית, מהווה מפגע מסוכן והשארתו במצבו האמור מגלה מניה וביה, כי הנתבעת כעירייה, הפרה החובה המוטלת עליה בדין לנקוט אמצעי זהירות סבירים והפרה את חובת הזהירות ובכך התרשלה.

 

2. בית המשפט מציין כי כאשר אדם יורד מהמדרכה לכביש הוא אמור להביט לאן הוא הולך, שכן מדובר בירידה ממפלס בגובה מסויים למפלס נמוך יותר כשלעיתים הפרשי הגובה בין המפלסים משמעותיים. היות והתובעת לא הביטה למטה, בית המשפט קובע כי להעמיד את הרשלנות התורמת על שיעור של 10%.

 

3. בית המשפט קבע לתובעת נכות רפואית בשיעור של 10%. מחצית משיעור זה יש לזקוף למצבה של התובעת עובר לתאונה, ולכן הנכות הרפואית אשר נגרמה כתוצאה מהתאונה היא בשיעור של 5%. כמו כן, בית המשפט מציין כי נכותה התפקודית של התובעת היא בשיעור 5%.

 

4. בית המשפט קובע כי לתובעת נגרמו נזקים בסך 33,000 אלף שקלים, מהם יש לנכות 10% בגין אשם תורם. לכן, בית המשפט קובע כי התובעת תפוצה בסך של 29,700 שקלים.

 

 

 

בית משפט השלום רחובות

א 003330/04

 

בפני כבוד השופטת ריקי שמולביץ

תאריך:

12/11/2007

 

 

 

 

 

בעניין:

גת בלומברג שושנה

 

 

ע"י ב"כ עוה"ד

אריה הופמן

התובעת

 

נגד

 

 

 

1 . עיריית נס ציונה מחלקת הנדסה

ע"י ב"כ עוה"ד       תפארת דמתי-קולה

 

2 . חברת החשמל לישראל בע"מ (מחיקה)

ע"י ב"כ עוה"ד       אלעד זרנקין

 

3 . איציק אסרף תשתיות ופיתוח בע"מ (מחיקה)

 

 

ע"י ב"כ עוה"ד

אברהם דויטש

הנתבעים

 

 

פסק - דין

 

1.         א.         בפני תביעה אשר הוגשה ע"י גב' שושנה בלומברג (להלן: "התובעת") נגד עיריית

נס ציונה (להלן: "הנתבעת") לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה עקב תאונה אשר אירעה ביום 5/11/03.

     

ב.         התובעת טוענת, כי בתאריך האמור, בשעה 11:00 או בסמוך לכך, מיד לאחר שיצאה מה"קניותר" ברח' האירוסים 53 בנס ציונה, כאשר ירדה מהמדרכה לכביש כדי לחצותו, מעדה עם רגלה הימנית, והוטחה מלוא קומתה ארצה תוך שהיא בולמת נפילתה ע"י זרוע וכף יד ימין.

 

ג.          בדיעבד התברר לה, כי רגלה הימנית נקלעה לתוך בור עמוק, נסתר ומסוכן בכביש. הואיל והבור היה צמוד למדרכה באזור בו ירדה והואיל ועל קצה המדרכה היו בטונדות עגולות, לא ניתן היה לראות את הבור (האירוע האמור ייקרא להלן: "התאונה").

 

ד.         התובעת טוענת, כי הנתבעת חייבת לפצותה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה עקב התאונה הואיל ומדובר בדרך ציבורית שבתחום אחריותה על פי כל דין.

 

2.        א.          בכתב הגנתה עותרת הנתבעת לדחות התביעה על הסף בהיותה מופרזת, שכן בתביעה המקורית אשר הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות, תבעה התובעת פיצוי בסך –.15,000 ₪ בעוד שבכתב התביעה המתוקן תבעה -.42,000 ₪. יש בכך כדי להעיד, כי התובעת מנסה לעשות עושר ולא במשפט.

 

           ב.          הנתבעת טוענת, כי התובעת היא האחראית הבלעדית לתאונה, המוכחשת כשלעצמה, כי הנתבעת נהגה בשקידה ובקפדנות תוך שמירה על כללי הבטיחות הנוגעים לדרכים שבתחומה כנדרש ממנה על פי כל דין, וכן, כי למימצאי הבדיקות הרפואיות עליהם מבקשת התובעת לבסס תביעתה אין כל קשר לתאונה ומקורם בגילה של התובעת.

 

3.         מכלל הראיות אשר הובאו בפני עולות העובדות כדלקמן:

 

א.         ביום 5/11/03 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, יצאה התובעת מה"קניותר" בנס ציונה ברח' האירוסים 53. כאשר ירדה התובעת מהמדרכה שבצמוד ל"קניותר" לכביש כדי לחצותו, נתקלה ברגלה הימנית בתעלה פתוחה בכביש בצמוד למדרכה, כפי שניתן לראות בתמונות ת/1א, ת/1ד ו-נ/1, נפלה ארצה תוך שהיא בולמת נפילתה באמצעות זרוע וכף ימינה.

 

ב.         אינני מקבלת הצהרת התובעת, כי רגלה נתקעה בבור בעומק של 10 ס"מ.

ניתן לראות בתמונות ת/1א, ת/1ד ו-נ/1 בבירור, כי מדובר ב"תעלה" פתוחה לרוחב כביש הכניסה לחניון הצמוד ל"קניותר" אשר עומקה לא עלה על 3 ס"מ ואשר סיומה בצמוד למדרכה.

 

ג.          אשר לעצם הנפילה כתוצאה מההתקלות באותה "תעלה" פתוחה בכביש, מקובלת עלי עדותה של התובעת אשר נתמכה בעדותה של גב' שגית פנחס אשר העידה, כי אין לה הכרות מוקדמת עם התובעת, והתרשמתי, כי אין לה עניין בתוצאות המשפט (עמ' 8, ש' 15-17).

 

ד.         מר שי שחר, רכז ביטוח ותביעות של הנתבעת 1 הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, כי מהתמונות עולה, כי התעלה שנחפרה כוסתה באספלט, ולפיכך אין מדובר במפגע.

בחקירתו הנגדית אמר, כי היה במקום מיד לאחר שנודע לו על הענין; "...יצאתי עם מהנדסת הכבישים והמדרכות של העיריה והסתכלנו על המקום ולפי מה שאני רואה, כאדם סביר, צריך להזהר שהולכים במקום כזה, במיוחד שזה לא מעבר חציה. יש שקיעה מינימלית יחסית למפגע רציני, שאני לא מבין למה נפלו בו. בגובה של 3 ס"מ..." (עמ' 19, ש' 29-32).           בהמשך אישר מר שחר, כי התעלה כוסתה לאחר התאונה ( ההדגשה שלי – ר.ש, עמ' 20, ש' 1-7).

 

ה.         לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, כי התאונה אירעה עקב קיום התעלה בכביש בצמוד למדרכה.

 

4.         א.         סעיף 249 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע מהן סמכויותיה של עיריה.

            ס"ק 11 קובע: "לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור..."

            ס"ק 29 קובע סמכות כללית שיורית כדלקמן: "לעשות בדרך כלל, כל מעשה הדרוש        לשם שמירה על תחום העיריה, בריאות הציבור והבטחון בו...".

 

ב.         עיון בתמונות ת/1א, ת/1ד וכן נ/1 מעלה, כי אין מדובר במקרה דנן בסדקים או בליטות, שקערוריות קטנות או חריצים נורמאליים, אלא בתעלה אשר נחפרה בכביש הכניסה לחניון הצמוד ל"קניותר" ברוחב של מס' ס"מ ובעומק בלתי אחיד של 1-3 ס"מ הנמתחת לרוחב הכביש ואשר סיומה בצמוד למדרכה שביציאה מה"קניותר".

 

ג.          ב-ת.א. (תל-אביב יפו) 1942/87 נתן בן הלל נ' עיריית נתניה, תק-מח 94(1) 85 נאמר מפי כבוד השופט אדר:  

"... הנתבעת היא רשות ציבורית אשר עליה הוטלה האחריות להחזיק במצב תקין את הדרכים הציבוריות הנמצאות בתחום שיפוטה. סמכות זו, אין לראותה בגדר רשות גרידא, כי אם תפקיד שהוגדר ע"י כב' השופט זילברג: "כתפקידים עיקריים הכרחיים אשר כל עיריה ועיריה מחייבות למלאן, שאם לא כן, לא יהיו חיים תקינים ליושבי המקום" (ע"פ 40/49 פד"י ג' עמ' 127).

 

 

 

לענין חובת הזהירות נאמר בע"א 862/80 פד"י, כרך לז, חלק 3, עמ' 757, בין השאר:

"חובת הזהירות היא חובתו של מזיק לצפות, כי בהתנהגותו הרשלנית יגרום נזק לניזוק. היא נקבעת עפ"י מבחן הצפיות. היא בעלת משמעות כפולה, מושגית ומוחשית" (עמ' 765).

"... מקום שהמבנה המסוכן מצוי בבעלותו ובחזקתו של הגוף השלטוני. הבעלות והחזקה במטלטלין או במקרקעין, אשר יש בהם סיכון, יוצרות חובת זהירות מושגית כלפי המבקר. מכאן, חובתה של רשות דרכים למנוע נזק מפגמים בדרך..." (עמ' 766).

"... בע"א 176/59, 188 [2] קבע מ"מ הנשיא אגרנט כי פקודת העיריות (נוסח חדש) מטילה על עירייה את התפקיד לתקן את הדרכים הציבוריות וכי תפקיד זה הוא תפקיד עיקרי והכרחי. ממשיך השופט אגרנט ואומר בעמ' 305:

"נוכח אופיו זה של התפקיד האמור, מחייב ההגיון לקבוע כי, מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העיריה, אשר מהווים סכנה למשתמשים בו, תהא העיריה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים." (עמ' 763).

"האם קיימת חובת זהירות קונקרטית בין עירית חדרה לבין מר זוהר? קיומה של חובת הזהירות המושגית הוא תנאי הכרחי לאחריות העיריה, אך לא תנאי מספיק. "עדיין קמה ועומדת השאלה הנוספת, אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי... במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה. בית המשפט אינו שואל עצמו, אם בעלים או תופס במקרקעין חבים חובה כלפי מבקר. על כך ניתנה כבר תשובה חיובית. בית המשפט שואל עצמו, אם בעלים פלוני או תופס פלוני במקרקעין חבים חובה כלפי מבקר אלמוני" (ע"א 145/80 [1], בעמ' 125). נמצא, כי עלינו לשאול עצמנו, אם עיריית חדרה צריכה הייתה לצפות את נזקו של התובע ... על העירייה לצפות את התרחשותו של נזק זה, אם לא תפעל כראוי. אמת, העירייה לא ידעה בפועל ולא צפתה בפועל כל נזק מהסככה. אין בכך ולא כלום, שכן השאלה היא, אם העירייה צריכה היתה לצפות. על כך התשובה היא בחיוב" (עמ' 767-768).

 

 

 

ד.         על פי דין קיימת חובת זהירות של הנתבעת כלפי התובע.

אני קובעת, כי קיימת חובת זהירות של הנתבעת כלפי התובע.

אני סבורה, כי השארת תעלה פתוחה בעומק משתנה בכביש המהווה דרך ציבורית כפי שעולה מהתמונות הנ"ל ומעדות התובעת, מהווה מפגע מסוכן והשארתו במצבו האמור מגלה מניה וביה, כי הנתבעת כעירייה, הפרה החובה המוטלת עליה בדין לנקוט אמצעי זהירות סבירים, הפרה את חובת הזהירות ובכך התרשלה.

 

ה.         עם זאת, דעתי היא, כי לתובעת אשם תורם לקרות התאונה;

כאשר אדם יורד מהמדרכה לכביש הוא אמור להביט לאן הוא הולך, שכן מדובר בירידה ממפלס בגובה מסויים למפלס נמוך יותר כשלעיתים הפרשי הגובה בין המפלסים משמעותיים.

התובעת העידה, כי הסתכלה למעלה ישר וכי לא הביטה למטה, דבר אשר כאמור מצופה היה שתעשה – בכך לטעמי לא נהגה כאדם סביר ותרמה לקרות התאונה.

במבחן חלוקת האשמה – כאשר מציבים את מעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת כרשות מקומית להסרת ו/או תיקון המפגע אל מול הימנעותה של התובעת להסתכל לאן היא הולכת במיוחד ברדתה מהמדרכה, אני סבורה, כי יש להטיל על הנתבעת אחריות לקרות התאונה ואין היא פטורה ממנה לחלוטין בשל מחדלי הנתבעת להסיר המפגע.

 

ו.           אני סבורה, כי יש להעמיד הרשלנות התורמת על שיעור של 10%.

 

5.         הנכות הרפואית:

 

           א.          (1)        ד"ר אורי גבעון המומחה מטעם התובעת, מצא בבדיקת התובעת ביום 13.12.04 הדגמת הגבלה בתנועות כתף ימין, בעיקר בסיבוב פנימי ומבחני צביטה חיוביים וציין, כי בדיקות הדמיה מדגימות התפתחות קרע חלקי בשרוול המסובב של כתף ימין במהלך השנה שלאחר החבלה.

 

                        (2)        ד"ר גבעון ציין, כי בלימת הנפילה באמצעות יד מושטת כפי שקרה בתאונה עלולה לגרום לפגיעה בשרוול המסובב בכתף הנפגעת: "בדיקות ההדמיה מראות את התפתחות הפגיעה בכתף ימין במהלך השנה לאחר התאונה. בדיקת מיפוי עצמות שבוצע מספר שבועות קודם לתאונה אינה מראה כל שינויים ניווניים כרוניים בכתף ימין, כך שלא ניתן לייחס את ההגבלה בתנועות למצב קודם. אופי הכאבים והכאבים גם בשורש כף יד ימין יכולים להתאים גם לתסמונת RSD הידועה כסיבוך של חבלה לגפה, כך שגם אם נקבל אפשרות זו יש לייחס את מלוא הנכות לתאונה...".

                                    ד"ר גבעון ציין עוד, כי "החבלה בקרסול ימין גרמה כנראה לפגיעה ברצועות הקרסול והביאה לפגיעה בתחושת המצב של הקרסול, דבר הגורם לאי יציבות בעמודה ולנקעים חוזרים".

 

                        (3)        בסיכומה של חוות הדעת קבע ד"ר גבעון, כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% בגלל הפגיעה בשרוול המסובב של כתף ימין בצורה בינונית לפי ס' 42(1) ד' ו' או לחילופין עקב תסמונת RSD לפי ס' 29(6) 11.

 

                        (4)        בשל חבלה בקרסול ימין ואי יציבות בקרסול ימין לפי סעיף מותאם
48(3) א' באופן חלקי, קבע ד"ר גבעון לתובעת נכות בשיעור של 5%.

                                    בסך הכל קבע לתובעת נכות בשיעור 14.5%.

 

           ב.          (1)        המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר אלישע פרוינד, אשר בדק את התובעת ביום 8/6/05, ציין בחוות דעתו, כי לא מצא הגבלה בתנועות שורש כף היד וכן ציין את טווחי תנועות מפרק הכתף הימנית; הרמה צידית 80 מעלות, הרמה קדמית 90 מעלות, סיבוב חיצוני 60 מעלות, סיבוב פנימי מגיע עד ל-4 (כך במקור – כנראה טעות) אקסטנציה 45 מעלות.

                                    בדיקת קרסול ימין ללא ממצא חולני או חבלתי. יציבות שמורה.

 

 

 

 

                        (2)        ד"ר פרוינד מציין, כי ברישומים הרפואיים של התובעת: "נמצאו תלונות על כאבים בכתף ימין וגם בשתי הכתפיים, בשורש היד מימין ובברך ימין. בבדיקות יש עדות סירוגית על הגבלת תנועה (אין ציון למידת ההגבלה) אולם בבדיקת ד"ר זיגמן, אורתופד, צוין במפורש כי לא נמצאה הגבלת תנועה בכתף ימין. בכל הרישומים לא אובחנה תסמונת "יד כתף" ולא תסמונת RSD...".

                                    עוד ציין, כי התובעת: "סובלת מבעיות כרוניות בע"ש צווארי (המתועדות בבדיקות ההדמיה וברישומים שונים) עם קרינה "לכתף" העלולות להיות גורם למחושים לאורך הגפיים העליונים..."

 

                        (3)        ד"ר פרוינד מציין, כי אינו מסכים לקביעותיו של ד"ר גבעון שכן לשיטתו, המימצא בבדיקת ה-US מה-31/12/03 כחודשיים לאחר הפגיעה שהעלה "דלקת" בגידי הביצפס דו צדדית אינו פוסט טראומתי אלא מצב כרוני.

 

                        (4)        עוד ציין, כי הפגיעה בשרוול המסובב התגלתה בבדיקת US מה-22/12/04, דהיינו למעלה משנה לאחר האירוע, ולא סביר להניח שבמרחק כה רב מהפגיעה יש למימצא זה קשר נסיבתי.

 

                        (5)        ד"ר פרוינד מציין, כי ד"ר גבעון מצא בבדיקתו אי יציבות של קרסול ימין וכי מימצא זה לא מופיע ברישום קודם כלשהו לבדיקתו של ד"ר גבעון. בנוסף, פגיעה מסוג זה מתבטאת במספר תסמינים כנפיחות, הגבלת תנועה, המטומה וכאבים עזים ולא נמצאו מימצאים כאלה ברישומים קודמים כולל יום הפגיעה ולמחרת.

 

                        (6)        ד"ר פרוינד אינו מסכים לקביעת נכות בגין תסמונתRSD  ביד ימין בהיעדר איזכור של תופעות אופייניות לפגימה זו באנמנזה או בבדיקה הקלינית.

 

 

 

                        (7)        בסיכומה של חוות הדעת קבע ד"ר פרוינד, כי נכותה של התובעת בשל הפגיעה בכתף היא 2.5% כחלק מסעיף 42(2) ד' ו'. ד"ר פרוינד הבהיר, כי נכות זו ניתנת למען הסר ספק ואינה תפקודית, שכן מדובר בפגיעה קלה ביותר.

                                    ד"ר פרוינד חיווה דעתו, כי המימצאים בכתף הם תולדה של תהליך כרוני שהיה קיים עוד טרם הפגיעה שהתפתחה לפגיעה בחפת הסובב כשנה לאחר מכן (מפנה לכך שב-3/6/04 נבדקה התובעת ע"י אורתופד אשר לא מצא כל הגבלת תנועה בכתף).

 

                        (8)        אשר לקרסול ולתסמונת RSD קבע ד"ר פרוינד, כי אין כל עדות לפגיעה בקרסול או לפגיעה מסוג RSD ביד ימין ולפיכך אין כל נכות בגין אלה.

 

           ג.           (1)        לאחר שבחנתי את חוות הדעת הרפואיות ושמעתי חקירות המומחים אני סבורה, כי נכותה הרפואית של התובעת היא בשיעור של 10%.

 

                        (2)        ד"ר פרוינד אישר בחקירתו הנגדית, כי מוגבלות התנועה בכתף על פי המימצא בבדיקתו מתאימה לנכות בשיעור של 15% (עמ' 33, ש' 22-24). עם זאת אמר, כי לדעתו המוגבלות בתנועה נובעת משינויים אשר התפתחו במשך הזמן לאו דווקא על רקע חבלתי וציין את העובדה כי אחרי החבלה לא נמצאה בבדיקות הדמיה של הכתף פגיעה וכי קרע של החפת הסובב נגרם או מיידית או שמגלים אותו תוך שבועות ספורים (עמ' 33, ש' 9-11).

 

                        (3)        לעומתו, כאמור לעיל, קבע ד"ר גבעון, כי נכותה של התובעת בגין המוגבלות בכתף היא בשיעור של 10%.

                                    כאשר התבקש ד"ר גבעון להסביר את מימצאי בדיקת האולטרסאונד מדצמבר 2003 אשר הדגימה פתולוגיה בשתי הכתפיים, לעומת הבדיקה מדצמבר 2004 אשר הדגימה קרע אמר: "רואים במפורש דינמיקה להחמרה בכתף ימין. אני מסביר את זה, כתוצאה מהחבלה הבעיה של כתף ימין החמירה בהרבה לעומת כתף שמאל שלא חלה בה כל החמרה..." (עמ' 35, ש' 13-16).

                                    לדבריו, מוכרת פתולוגיה של פגיעות בכתף שלא תמיד רואים אותן מיד אלא תהליך שמתפתח לאורך זמן. דעתו היא, כי מדובר במקרה זה בשילוב של החבלה, של מחלה קרוב לוודאי של מצב קודם וכתוצאה מהחבלה מצב זה החמיר בצד שנפגע (עמ' 36, ש' 19-22).

                                    בהמשך אמר, כי הקרע נגרם כתוצאה של שילוב דלקתי וחבלה וכי הדלקת החמירה בעקבות החבלה (שם, ש' 31-32).

 

                        (4)        יש לשים לב, כי על פי חוות דעת ד"ר גבעון, צילומי רנטגן של הכתפיים מ-31.5.04 הדגימו שינויים ניווניים מסוג cuff arthropathy  בכתף ימין.

 

                        (5)        אני מקבלת את קביעת ד"ר גבעון, כי שיעור נכותה של התובעת בגין הפגיעה בכתף ימין הוא בשיעור של 10%.

 

                        (6)        אני סבורה, כי מחצית משיעור זה יש לזקוף למצב קודם, ולפיכך אני קובעת, כי הנכות אשר נגרמה כתוצאה מהתאונה היא בשיעור של 5%.

                                    אינני מקבלת את קביעתו של ד"ר גבעון באשר לתסמונת RSD. בענין זה אני מעדיפה את קביעתו של ד"ר פרוינד על הנמקותיה כפי שפורטו בחוות דעתו.

                                    אשר לפגיעה בקרסול אני סבורה, כי לא נותרה לתובעת כל נכות בגין פגיעה זו. אני מקבלת קביעתו של ד"ר פרוינד בענין זה כפי שנומקה בחוות הדעת.

          

6.         הנכות התפקודית:

 

א.         התובעת הצהירה בתצהיר עדותה הראשית, כי מאז התאונה היא סובלת מכאבים חזקים במיוחד בכתף ימין שמקרינים לכל אורך היד. היא סובלת מכאבים במפרק כף היד וקרסול רגל ימין, קשה לה ויש לה כאבים בעת הנעת יד ימין באופן חופשי כלפי מעלה ומטה, בהטיה לאחור יש לה חולשה וכך גם בתנועות סיבוביות ולכן קשה לה לתפקד עם היד.

 

ב.         התובעת הצהירה, כי הפכה מוגבלת בעקבות התאונה והדבר מפריע לה מאוד בחיי יום יום וכן, כי קשה לה בעת ביצוע פעולות יום יומיות. מפאת תקופות אי הכושר הארוכות אשר נכפו עליה כתוצאה מהתאונה ובשל ההוצאות שהוציאה בגין התאונה, התדרדר מצבה והיא קיבלה עזרה כספית מבני המשפחה.

 

ג.          בהמשך הצהירה, כי לאחר התאונה לא יכולה היתה להמשיך לתחזק הבית כבעבר, היא לקחה עזרה פעם אחת בלבד ולאחר מכן נאלצה להיעזר בעזרה חיצונית מילדיה וחברים. כיום היא מבצעת פעילות ככל יכולתה ובקצב איטי (ס' 6-8 לתצהיר).

 

ד.         התובעת הצהירה, כי אין היא יכולה להגיש תצהירים של בניה שכן הגדול שוהה בקנדה (אולי יחזור לקראת אוקטובר 2006). הבן הצעיר עבר משבר נפשי עקב השירות הצבאי והלימודים, לא יוכל להעיד (סייפת ס' 8 לתצהיר).

 

ה.         התובעת לא הביאה כל ראיה חיצונית לביסוס הצהרותיה.

לא הוגשה ולו גם תעודת אי כושר אחת.

            איש מבני המשפחה והחברים לא הובא לעדות.

            הסבריה של התובעת בתצהיר בענין זה אינם מניחים דעתי, לא הוגשו מסמכים כלשהם לביסוס הסבריה באשר לאי הבאת הבנים לעדות.

 

ו.          זאת ועוד, בחקירתה הנגדית של התובעת נשאלה:

"בתקופה שקדמה לתאונה היית עובדת באופן רצוף"

והשיבה: "כן"

"ש. לאחר התאונה עבדת באופן רצוף.

ת. כן. לא עד היום. עד לפני שנה. לאיזה תקופה אתה מתכוון?" (עמ' 10, ש' 17-20)

בהמשך לאחר שהוגש תיק המל"ל תיקנה התובעת תשובתה "במשך 10 השנים האחרונות, מאז שהפסקתי את עבודתי כצלמת עיתונות, עבדתי לסירוגין. היו תקופות שעבדתי. היו תקופות שלא עבדתי. רציתי פשוט לתקן את עצמי".

"ש . זאת אומרת שגם בתקופה שלפני התאונה היו תקופות רבות שלא עבדת.

ת . לא יודעת אם רבות . היו לי כל מיני תקופות , אני יכולה לפרט". (עמ' 12, ש' 11-12)

יש לציין, כי לתצהיר עדותה הראשית צירפה התובעת שלושה תלושי שכר בלבד בגין החודשים אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר 2003.

אני סבורה, כי התובעת לא עבדה באופן רצוף עובר לקרות התאונה כפי שהשיבה תחילה בחקירתה הנגדית. התרשמתי, כי ניסתה להאדיר נזקיה.

יתרה מכך, התובעת הצהירה, כי התפטרה מעבודתה למען משרה מלאה בפברואר 2004 ועבדה במשרה זו עד ספטמבר 2004.

התובעת לא פירטה שכרה בתקופה הרלוונטית.

על פי המסמכים שצירפה, הופסקה עבודתה עקב קיצוצים.

טענתה, כי פיטוריה הושפעו ממגבלות פיזיות לא הוכחה בכל צורה ואופן ואני דוחה אותה.

הימנעותה מלפרט שכרה בתקופה האמורה פועל לחובתה.

גם הטענה כי נאלצה לדחות הצעת עבודה הקשורה בטיפול בתינוק (ס' 11) לא הוכחה כלל.

לאור כל האמור לעיל אני סבורה, כי נכותה התפקודית היא כשיעור נכותה הרפואית היינו 5%.

 

7.         נזקי התובעת:

 

            א.         הפסד השתכרות לעבר;

 

(1)         ב"כ התובעת עותר בסיכומיו לפסוק לתובעת פיצוי בסך של -.20,000 ₪, אשר חושב לפי הפסד מוערך בסך של -.500 ₪ לחודש, וזאת מעבר להבטחת הכנסה שהתובעת קיבלה עובר לתאונה ודמי אבטלה שקיבלה בפרקי זמן שונים לאחר התאונה (ס' 4 א' לסיכומי התובעת).

 

(2)         ב"כ הנתבעת טוען, כי הואיל ומדובר בנזק מיוחד והואיל והתובעת לא הוכיחה הפסדי הכנסה כלשהם בפועל, אין היא זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה.

 

(3)         במחלוקת שבין הצדדים, נראית לי עמדת הנתבעת על פני עמדת התובעת.

כאמור לעיל, התובעת צירפה 3 תלושי שכר בלבד כראיה להשתכרותה עובר לתאונה מעבר לקצבת הבטחת הכנסה.

התובעת הודתה, כי היו תקופות בהן לא עבדה כלל. כן הצהירה, כי לאחר התאונה חזרה לעבודה. מהראיות עלה כאמור, כי בהמשך התפטרה והחלה לעבוד בעבודה חדשה ממנה פוטרה ללא קשר לתאונה. מאישור המל"ל באשר לגובה דמי האבטלה אשר שולמו לה נראה, כי שכרה היה גבוה משכרה לפני התאונה.

במצב דברים זה אין היא זכאית לפיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה.

 

ב.         נסיעות וטיפולים לעבר ולעתיד;

 

            התובעת פירטה את הוצאותיה בתצהיר וצירפה קבלות חלקיות. כמו כן פירטה נסיעות לטיפולים שקיבלה.

            אין ספק, כי התובעת נאלצה לנסוע לקבלת הטיפולים האמורים.

אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה סך של -.3,000 ₪ כפיצוי גלובלי הנקבע על דרך האומדנא.

            אשר להוצאות רפואיות לעתיד, לא הוכח הצורך בהוצאות כאמור.

איש מהמומחים לא ציין בחוות דעתו, כי התובעת תזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד. ודאי שלא ציין טיפולים אשר אינם כלולים בסל הבריאות.

לפיכך איני פוסקת לתובעת פיצוי בגין רכיב זה של התביעה.

 

ג.          עזרת הזולת בעבר;

 

גם כאן עסקינן בנזק מיוחד הטעון הוכחה.

התובעת לא הוכיחה, כי נזקקה לעזרת צד ג' בשכר. אשר לעזרה אשר התובעת טענה, כי ניתנה ע"י בני משפחה וחברים, התובעת לא הוכיחה, כי עזרה כאמור ככל שניתנה חרגה בהיקפה מעבר לעזרה הניתנת ע"י בני משפחה כנוהג רגיל מה עוד, שעסקינן במוגבלות מצומצמת בהיקפה.

            לפיכך, איני פוסקת לתובעת כל פיצוי בגין ראש נזק זה.

            כמו כן, איני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד, שכן לא הוכח כל צורך בכך.

 

ד.         כאב וסבל;

 

בשים לב למהות הפגיעה, שיעור הנכות הרפואית של התובעת וגילה, אני פוסקת לתובעת סך של -.15,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

 

ה.         הפסד השתכרות בעתיד;

 

            התובעת כיום בת 56, מדובר בנכות תפקודית בשיעור מינימלי. בשים לב לכך, שלא עבדה באופן רצוף וקבוע גם עובר לתאונה, אני רואה לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין רכיב זה של התביעה בסך של -.15,000 ₪.

 

8.         לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעת סך של 29,700 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:

 

            א.         הוצאות רפואיות לעבר               3,000   ₪

            ב.         כאב וסבל                                  15,000 ₪

ג.          אובדן כושר השתכרות בעתיד     15,000 ₪

 

ובניכוי אשם תורם בשיעור 10% 3,300   ₪

 

סה"כ:                                      29,700 ₪

 

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,940 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

ניתן היום ב' בכסלו, תשס"ח (12 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

__________________

ריקי שמולביץ, שופטת

 

 


הבא עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 18/11/2007
עוד פסיקה בנושא לפני ה- 18/11/2007 הקודם


ייעוץ אישי
ללא התחייבות
חיפוש  חיפוש

צרו קשר  צרו קשר


תאונות דרכים

ביטוח

תאונות עבודה

רשלנות רפואית

לשון הרע

גירושין

עורכי דין

קניין רוחני

זכויות יוצרים

עבירות מחשב

סימני מסחר

סקס ומשפט
כניסה לאגרט – קראוס עורכי דין דף הבית צור קשר תנאי שימוש אודות האתר מקורות מקוונים חקיקה פסיקה מאמרים חדשות חיפוש מתקדם
עורך דין אינטרנט | לשון הרע | 
בתי חולים
 | קופות חולים | עיתון משפטי לאזרח | 
פורומים משפטיים
 | נהיגה בשכרות | רבנות | חוזה | 
מהירות מופרזת
 | פינוי שוכר | רשלנות רפואית | תאונת אופנוע
יעל לנדאו